לא גאידמק ולא שניידר. יענקל'ה שחר

1. הניצחון 2-3 על מכבי ת"א, שחרר את חרצובות לשונותיהם של אנשי מכבי חיפה - שחקנים, צוות מיקצועי והנהלה כאחד. המילה "אליפות", שהיתה פעם לחם חוק של המועדון, עלתה שוב על ראש שמחתם. פתיחת העונה של מכבי חיפה עד כה היא בהחלט מרשימה, ואף משמחת עבור מרבית אוהדי הכדורגל הנייטראלים, שחדוות המשחק לנגד עיניהם, אבל האם אין זאת רק בגלל הסטנדרטים הנמוכים שאליהם הרגיל אותנו המועדון מחיפה בשנים האחרונות?

דווקא המשחק נגד מכבי ת"א, זה שגרם לראשי המועדון לצאת בהצהרות שמהן העדיפו להמנע עד כה, סיפק לא מעט חומר למחשבה באשר לדרכה של חיפה: ראשית הוברר שהשוער אמיר אדרי, ממצטייני השבועות האחרונים, עדיין מתקשה לשמור על יציבות, מה שהופך את השאלה איזה מין ניר דוידוביץ' נקבל לאחר החלמתו לקריטית לגבי סיכויי מכבי חיפה לזכות באליפות. הוא הדין לגבי חלק משחקני ההגנה, כמו אלון חרזי הוותיק. ניסיון יש לו כמעט יותר מכל שחקן אחר בליגת העל, אבל האם האוויר בריאות יספיק עד אמצע מאי? אבל סימן השאלה שמרחף מעל יכולתה של מכבי חיפה, גדול מיכולתו של שחקן כזה או אחר (למשל בוקולי הבלתי יציב ושנראה משום מה עצבני, יניב קטן שמשחק מצויין אך נוטה להפצע, וליאור רפאלוב שהופך לכוכב אך נעלם בדקות רבות מדי של המשחק): השאלה היא איך תתפקד חיפה בסיטואציה החדשה-ישנה עבורה של מירוץ לאליפות.

בהקשר הזה, המשחק מול מכבי אמור להדאיג את ראשי המועדון, כי למרות שער בזק ועליונות מרשימה בדקות הפתיחה, נעלמה חיפה כליל מהמגרש במשך 35 דקות מתוך המחצית הראשונה, ואיפשרה לתל אביבים, שבפתיחה נראו המומים והתקשו לחבר שתי מסירות רצופות, להשתלט על המשחק ולהגיע למצבי הבקעה. כך אירע גם במחצית השנייה, כשאחרי רבע שעה של משחק וביתרון 0-3, החלה מכבי חיפה "לפחד מהפחד" בשנית, וללא סיבה נראית לעין ירדה לאחור וכמעט שאיבדה את המשחק. הוויכוחים של אלישע לוי המקסים עם השופט על אורכה של תוספת הזמן, נראו כאילו נלקחו מ "בית שאן סרט מלחמה" ולא מתוך "הקאמבק של מכבי חיפה". בצד ה"נגד" של סיכויי חיפה לזכות באליפות, אפשר לומר שמיקומה בראש הטבלה הוא גם פועל יוצא של הפתיחה החלשה של בית"ר והפחתת הנקודות ממאזנה. אם סימני ההתאוששות של בית"ר יימשכו, עוד עלול להתברר שהשמיכה של אלישע לוי קצרה מדי בכדי לכסות בה את החורף עד לאביב 2009.

ולמרות הכל, הקמאבק החיפני הוא מרתק, ראשית מפני שהוא הוכחה נוספת לכך שעצבי הברזל של יעקב שחר הם הנכס העיקרי של המועדון: הוא ויתר מראש על תחרות עם גאידמק, שניידר ואפילו יאמר. שחר, שבמשך ימי רובי שפירא בהפועל חיפה, לא זכה באליפות במשך שבע שנים, יודע ששם המשחק הוא התמדה. אוליגרכים באים והולכים, ומכבי חיפה שלו לעולם נשארת. הוסיפו לכך את העובדה שהניצחון על מכבי היה הראשון העונה של מכבי חיפה על מי שנחשבת, לפחות על הנייר, ליריבה במירוץ, ומבחינת מבחן התוצאה, ההישג של חיפה הוא אדיר: 8 נקודות פער ממכבי וחרב הפיטורים שמתהפכת מעל לראשו של רן בן שמעון.

בהנחה שלמכבי נתניה אין כוח, או סגל רחב מספיק כדי למשוך עונה שלמה בקרב על המקום הראשון, הרי שלאיש היחיד שיכול לחבל בהשבת העטרה הירוקה ליושנה, קוראים... ראובן עטר. המלך הבלתי מעורער של אוהדי מכבי חיפה וקבוצת המיליונרים האניגמטית שלו, עוד לא אמרו את המלה האחרונה, אולי אפילו לא את הראשונה. מה שכן, אם יואב זיו, אריק בנאדו, מיכאל זנדברג וראובן עטר הם הקונקורנציה העיקרית של שחר, אפשר להבין מדוע הוא - שכולם היו בניו - נחשב לאיש החשוב ביותר בכדורגל הישראלי.

2. היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? הציטוט הזה מספר עמוס, מכוון השבוע אל יושבי הראש אבי לוזון וספ בלאטר, שעברו ליזמות נדל"ן וקברו מתחת לאבן הפינה ל "בית הנבחרות" כל מיני פריטים שונים: מהקוד האתי של הנבחרת, דרך דגל פיפ"א ואולי גם שרידים של שופטי נוער שהעזו לשרוק נגד מכבי פתח תקווה. לך תדע. כמעט באותו מעמד, בישור לוזון על מיתוגה מחדש של ליגת העל באמצעות לוגו, דגל ואפילו המנון סטייל ליגת האלופות, מה אתם יודעים.

למרות שהאחד הוא שווייצרי והשני מלאבסי, קשה שלא להבחין בקווי הדימיון בין בלאטר ללוזון: האחד מגדיל בקביעות את מספר המשתתפות בגביע העולמי ומנהיג שיטת דירוג שמחמיאה למדינות הקטנות, הכל כדי לקבל את האצבעות בבחירות למוסדות פיפ"א, מה שמאפשר לו לחלוש על המון כסף וגם לא מעט כבוד (פיפ"א היא הארגון העולמי הגדול ביותר ומעסיקה יותר עובדים מאשר כל תאגיד מסחרי או וולנטרי לרבות האו"ם, נכון לנתוני 2005).

בלאטר יודע גם לתת כבוד ומבין שמסעותיו בלבנט גורמים לילידים להתרגש - מלוזון המברך "שהחיינו" ועד מירי נבו המתמוגגת באולפן "חדשות הספורט". אני לא רוצה לקלקל את המסיבה של לוזון, ובוודאי לא את תחושתו כי הנה הפך לאיש העולם הגדול, אבל למרות שמיתוג הוא דבר נהדר, כל עוד משחקים כאן באורווה, בקופסא, בי"א או בקרית אליעזר, יישמע ההמנון שלו כמו צחוק מוקלט בסיטקום גרוע, והדגל שלו ייראה כמו מתיחת פנים, כשכל הייתר - מהצוואר ומטה, מקומט ורופס.