העקרונות של ציפי לבני

השבוע החליקה התקשורת ללבני את כישלונה הראשון, בתואנה שיש לה עקרונות

מה אפשר להגיד - לציפי לבני יש הרבה מזל. התקשורת אוהבת אותה. ממש סיפור אהבה מתרקם פה לנגד עיננו, הולך ומתפתח. מחמם את הלב לראות.

טוב, אולי זה לא רק מזל. יש להניח שגם ליועצי התקשורת המשומנים של ציפי לבני, ראובן אדלר ואייל ארד, יש יד ורגל בעניין. אבל מה שחשוב הוא השורה התחתונה, והשורה התחתונה היא שלבני הפכה לחביבת התקשורת. היא אשכנזייה מהוגנת, תסרוקת ה"פן" החדשה שלה נראית ממש טוב, אין מאחוריה כישלונות רציניים (אין מאחוריה גם הישגים, אבל כבר הבנו שזה לא משנה במיוחד), ועכשיו הקטע הוא, שיש לה גם "עקרונות".

תחשבו כמה התקשורת מפרגנת לציפי לבני, הרבה מעבר למה שמגיע לה בגלל מעשיה בשטח. התקשורת ניבאה לציפי לבני ניצחון מוחץ בפריימריז, במשך שבועות רבים. בסוף, לבני לקחה את הפריימריז על חודו של קול, אבל התקשורת לגמרי החליקה לה את זה. מה זה משנה? העיקר שלקחה. בשלב הבא התקשורת כבר הייתה עסוקה בלשאת את לבני על כפיה בקול תרועות רמות, כל הדרך לירושלים לבית הנשיא כדי שיפקיד בידיה את משימת הרכבת הממשלה. רק מה, התקשורת גם הצניעה מאוד השבוע את העובדה שמיד לאחר מכן - ציפי לבני נכשלה במשימה הראשונה שלה, כמו גדולה. הכותרת שזכינו לראות אותה מכל עבר לא הייתה "לבני נכשלה", אלא, "הולכים לבחירות".

אולי, בעצם, זה לא לגמרי מדויק, כי מהכישלון של לבני לא ניתן היה להתעלם לגמרי. אז מה בכל זאת יצא לאור? אם לשפוט על פי התקשורת, לבני אכן נכשלה, אבל זה ממש כישלון-לייט. אין להסיק ממנו, חלילה, שהיא לא מתאימה לתפקיד פוליטי בכיר כי אין בה מספיק בשלות, או כי אין לה את היכולת להכניס את הידיים למיץ של הרפש, ממש לתוך הסירחון הכי מגעיל ודוחה, כי לפעמים, זה מה שראש ממשלה צריך לעשות כדי להמשיך קדימה. זה לא קל, זה לא כיף, ולפעמים זה גם דורש כמויות בלתי אפשריות של מניפולציות, צביעות, אורך רוח, כושר ניהול ומנהיגות, ואף ויתור על איזה עיקרון פה ושם, למען מטרה אחת חשובה שנמצאת אי שם, באופק, ושאליה צריך להגיע.

אבל האם ללבני יש בכלל מטרה כזאת? המממ. בואו נחשוב רגע.

מה בעצם אנחנו יודעים על המטרות של ציפי לבני?

אתם יודעים מה, עזבו מטרות. אולי כדאי לקחת צעד אחד אחורה, ולשאול את עצמנו, מה אנחנו יודעים על העמדות שלה. על אותן עמדות שלמעשה מהוות את התשתית לבניית העקרונות החשובים שלה, שעליהם אינה מוכנה לוותר, ובגללם שווה לה לסחוב את כל המדינה הרעועה שלנו, המשוועת למעט יציבות שלטונית פור-קרייסט'ס-סייק, לסיבוב יקר ומיותר של בחירות, בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות. בואו נגיד, שכדאי שאלה יהיו עקרונות רציניים מאוד.

אבל מה, למשל, חושבת הנסיכה בעלת העקרונות על המשבר הכלכלי? על העתיד שלו, עד כמה יעמיק, ומה צריכה הממשלה לעשות כדי להמעיט את הנזק שלו? ומה היא חושבת על שכבות המצוקה, או על הפערים החברתיים המתרחבים, או על העוני? ומה חושבת לבני על התחזקות החיזבאללה, ציר הרשע והאיום האיראני? וואו. זה באמת אחד כבד. מי באמת יכול לדעת מה לעשות עם בעיה עצומה כזאת? אז בואו ננסה להיזכר אם אנחנו יודעים משהו על מה שהיא חושבת על מערכת החינוך המאותגרת שלנו. האם יש לה תוכנית בראש, או איזשהו קצה של רעיון, כיצד ניתן לתקן אותה? טוב, אולי גם זה מכשול קצת קשה, החינוך, אז בואו נקל עליה, ורק נשאל, מה ציפי לבני חושבת על הקשר של ישראל עם התפוצות. ואם אנחנו כבר שם, אז מה היא חושבת על המיעוט הערבי המתרבה, או על הזהות היהודית של ישראל, או על חשיבות ייהוד הפריפריה. אתם יודעים מה, עזבו גם את זה. מישהו יודע מה היא חושבת על מצב התשתיות? או מה היא חושבת על משהו, בכלל?

בואו נגיד כך: על עמדותיה ומטרותיה קשה לדבר, אז אולי כדאי להתמקד במה שהיא באמת טובה בו, מעל ומעבר לכל ספק. ואם יש משהו אחד שציפי לבני ממש, אבל ממש טובה בו, זה להיות חביבת התקשורת. בזה, תודו שהיא מצליחה בענק. היא ההבטחה שלא צריכה שום כיסוי אמיתי, כל עוד תמשיך בדרכה, תמשוך זמן, תפריח סיסמאות ולא תעשה דבר. כמובן שכל זה ישתנה אם וכאשר ציפי לבני אכן תצליח להרכיב פעם ממשלה ולעמוד בראשה, ואז תאלץ באמת לעשות משהו וכבר לא יהיה מנוס, והאפשרות להתחבא מאחורי התקשורת תלך ותפחת. אבל כרגע, זה המצב.

כרגע, התקשורת לא מאשימה את לבני בדבר, אלא מעדיפה להסיק שהיא לא הייתה מוכנה להיכנע לסחטנות של ש"ס כי יש לה עקרונות. ועקרונות זה אכן דבר חשוב ומוערך. אבל תגידו לי, עם כל הכבוד לעקרונות הזכים של ציפי לבני, האם סדרי העדיפויות של המדינה לא חשובים יותר מעקרונותיה? די ברור שהליכה לבחירות כרגע היא הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה. ובינינו לבין עצמנו - מה בדיוק ישתנה אם נלך עכשיו לבחירות?

לרגע שלא ישתמע מהדברים שש"ס אינה סחטנית. ודאי שהיא סחטנית. תמיד הייתה, ותמיד תהיה. אז אחרי הבחירות, האם בש"ס יהפכו פתאום לסחטנים פחות? ובכלל, אחרי הבחירות, האם במקום 120 נבחרי עם שהם לא יותר מחבורת אינטרסנטים, ציניים וחסרי יכולת, ישבו שם פתאום 120 גאונים מוכשרים, פטריוטיים, שרק טובת המדינה עומדת לנגד עיניהם ואין דבר שחשוב להם יותר מעקרונות?

למרבה הצער, יש להניח שלא.

מה שכן, אפשר להניח שנסיכה אחת עם עקרונות דווקא כן תהיה שם. הבעיה היא, שהיא גם תמשיך לא לדעת איך להתנהל איתם, עם כל 119 הנותרים. נראה כמה התקשורת תאהב אותה אז.