אריה ציוני בקליפורניה

הסטטיסטיקות סביב הביומד, ובמיוחד בנושא הביוטק - גילוי ופיתוח תרופות מקוריות על בסיס חלבונים - הן עגומות. מרבית הפיתוחים יישארו כאלה ולא יגיעו לרמה מסחרית על אף עשרות ומאות מיליוני הדולרים שיושקעו בכל אחד מהם. בלדגרין, ישראלי שמתגורר בארה"ב, ניצח את המספרים והגיע רחוק יותר ממרבית המדענים והחוקרים הישראלים בתחום הקשה הזה.

ובכל זאת, בלדגרין לא מוכר לציבור הרחב כאחד מילדי הפלא של הביוטק הישראלי, על אף שהוא כבר כמעט 30 שנה בתחום. ואף שהוא ייסד חברות חלוצות בתחומן - כאלה שתעשיית הביוטק בישראל חולמת להקים כמותן - הוא לא מפורסם, ויש להניח שגם ותיקים בתחום לא שמעו עליו.

בלדגרין לא נותן לעובדה שהוא מתגורר כבר 25 שנה בארה"ב לבלבל אותו, הוא מביט על תעשיית הביומד בעין ציונית ומכריז בראיון ל"גלובס": "אם רוצים ליצור תעשיית ביומד אמיתית בישראל, זה יהיה תלוי בקיומן של כמה חברות עצמאיות. בינתיים, החברות בישראל לא מצליחות להביא את הטכנולוגיות שלהן עד סוף הדרך".

הנתונים, לדעתו, מדברים בעד עצמם. "בישראל פועלות 160 חברות ביוטק ופארמה מתוך 4,200 חברות בעולם, ובכל זאת, רק ארבע תרופות משווקות בעולם ועליהן חותמת ברורה שהן 'יצאו מישראל'. חייבים להקים חברות גדולות יותר, מרובות טכנולוגיות. כי חברה שיש לה יותר מטכנולוגיה אחת תוכל לעשות גם שיתופי פעולה ולא תהיה חייבת להימכר".

בלדגרין מודע היטב לכך שביולוגים ישראלים שלהם פוטנציאל להיות מנהלים, בדרך-כלל עוזבים את הארץ - כפי שעשה בעצמו. אך הוא מאמין שדברים ישתנו כשייבנו בישראל כמה חברות בינוניות, ומתוכן עשויות לצמוח חברות גדולות.

"בישראל יש חברת ביוטק לכל 44 אלף איש. בארה"ב, יש אחת על כל 170 אלף איש ובאירופה על כל 207 אלף. במספרים כאלה, איך יכולים בישראל לצמוח מנהלים? יש יותר מדי חברות קטנות על פחות מדי יכולות. כשאני רואה את כל הישראלים שהשתלבו בתעשייה העולמית, אני יודע שמדובר בזרע טוב שנזרע באדמה הנכונה. גם בישראל צריך תשתית, ובתור התחלה צריך מומחים שיכוונו כיצד לעשות זאת נכון. אני בטוח שאם יבקשו זאת מהישראלים שהתברגו במקומות הנכונים, הם כולם ישמחו להתנדב ולעזור".

וגם לחזור לארץ?

*"לא, לא בהכרח לחזור, אבל כן לתרום מזמנם וממרצם. אפשר לרתום גם את כל היהודים בעולם, אבל נראה לי שהישראלים יספיקו".

את עתידו רואה בלדגרין בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - מה שכנראה רק מגביר את הלהט שלו לעזור לישראל לפתח תעשיית ביומד משגשגת, תוך ניצול המשבר בתחום הביוטק בעולם. לשיטתו, הפתרון לבעיה של ישראל ואולי למחסור בתרופות בעולם כולו, הוא הקמת קואופרטיב של גורמים מהאקדמיה (בשביל המדע) מחברות הביוטק (בשביל הפיתוח בשלבי ההישרדות הראשונים) ומחברות הפארמה (בשביל הכסף והניהול).

"החיבור צריך להיות כבר בשלבים הראשונים וכולם צריכים לעבוד ביחד, בצורה מחויבת", הוא מסביר. *"הישראלים סובלים ממחסור בניהול וממחסור בכסף, משולבים בקצת מחסור בביטחון עצמי אשר מוביל למכירת חברות בשלבים מוקדמים. אם היתה קמה חברה אחת משמעותית, הממוקדת במחקר ופיתוח - דברים היו משתנים. טבע, למשל, היא מקור למנהלים טובים, אבל דרוש גם ידע בפיתוח של תרופות אתיות".

בעולם, שמו של בלדגרין הולך לפניו. חברת **Agensys* שייסד הייתה מחלוצות התחום של תרופות מבוססות נוגדנים ונמכרה בשנה שעברה תמורת 537 מיליון דולר (150 מיליון בתשלומים על-פי אבני דרך) לחברת הפארמה היפנית **Astellas*.

בלדגרין היה גם ממובילי חברת ***Cougar* (פומה בעברית), שפיתחה תרופה לסרטן הערמונית ונסחרת כיום בנאסד"ק על-פי שווי של כ-530 מיליון דולר. הוא מחזיק כיום בכ-4.2% ממניות קוגר, כולל אופציות בנות מימוש מיידי, בשווי כולל של כ-20 מיליון דולר. הוא הצטרף אליה חודשים בודדים אחרי הקמתה והתווה את האסטרטגיה שלה מימיה הראשונים.

המכירה וההנפקה של שתי החברות הללו לא הובילה אותו לפרוש ולהתמקד במחקר או בחופשות ארוכות, אף שכיסיו מרופדים: באפריל השנה הוא מונה ליו"ר קרן *Two Rivers*, המשקיעה במיזמי ביוטק ומנהלת אותם באופן אקטיבי. רבים עוקבים בדריכות כדי לראות מה הוא יעשה הלאה, בתקווה שמגע מידאס שלו יצמיח חברות נוספות לשוויים של מאות מיליוני דולרים.

בלדגרין נשוי לרבקה, אחותו של פויו זבלדוביץ', מנכ"לית חברת ההשקעות ***Bellco*, ומבקר בישראל אחת לכמה חודשים. השנה ביקר בארץ בהזמנתה של חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית, כחלק מכנס הביומדILSI-Biomed 2008.

מסלול חייו סימן אותו כ"מלח הארץ". הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית ובהדסה, שירת בשריון כרופא והיה מפקד היחידה לחילוץ של חיל האוויר. משם המשיך למכון ויצמן ללימודי דוקטורט אצל פרופ' ירון כהן. בהרווארד התמחה בתחום הכירורגיה האורולוגית ובניתוחי סרטן והפך למנתח ידוע, שניתח גם את נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן.

כשמונה למנהל המחלקה לניתוחי סרטן אורולוגי, נחשף לחברות ביומד כחבר דירקטוריון עד שהרגיש שהוא יכול לפתח חברה משלו. על בסיס טכנולוגיה ומדענים מ-**UCLA*, הוא הקים את חברת אג'נסיס.

החברה עסקה באיתור מטרות לתרופות בגוף ובתקיפתן באמצעות נוגדנים שפותחו בתוך ה-*Xenomouse*, עכבר שמערכת החיסון שלו הוחלפה בכזו של אדם. מובילת הפיתוח של ה-*Xenomouse* היא ישראלית נוספת, פרופ' איה יעקובוביץ', שהצטרפה לאג'נסיס לאחר פיתוח הטכנולוגיה והביאה איתה את הידע בתחום.

באמצעות הידע מ-**UCLA* בשילוב העכבר החיסוני, פיתחה החברה מספר לא קטן של מולקולות שנועדו להיות תרופות. אך עוד לפני שהחברה הספיקה להתקדם בניסויים קליניים, היא נחטפה על ידי חברת *Astellas* היפנית.

אתה מדבר על החשיבות בהשארת חברות עצמאיות ועל החשיבות בחיבור שלהן לחברות גדולות. ובכל זאת, את אג'נסיס מכרת.

"לא התכוונו למכור את אג'נסיס, בוודאי לא בשלב כל-כך מוקדם של הפיתוח. אבל הגיעה הצעה שאי אפשר היה לסרב לה, ולזכותנו ניתן לומר כי היא נותרה חברה עצמאית תחת Astellas. החברה הוקמה לפי מודל שאפתני, במטרה לקחת את המוצרים משלב גילוי המנגנון של פעולת התרופה ועד השוק. קרנות ההון סיכון השקיעו בנו, כי הן אוהבות דברים חדשניים, ואנחנו הבאנו מדע חדש אמיתי והצגנו 10-12 מוצרים חדשים לחלוטין עם 400 פטנטים. עם זאת, היה ברור שנצטרך הרבה מאוד כסף וזמן.

"אפשר להיות ראשון וחלוצי כמו שאנחנו היינו, או להיות שני וללמוד טעויות של אחרים. החברה השנייה שהקמתי, קוגר, לא פיתחה הכול מאפס אלא חיפשה הזדמנויות במכוני מחקר וגם את הפיתוח עשינו בעזרת המון מיקור-חוץ". אולי בגלל בנייתה בצורה כזו, הוא סבור, היא נותרה עצמאית.

את הסכום הראשון, 12 מיליון דולר, גייסה קוגר מ"חברים וממשקיעים קטנים". הסכום ממחיש היטב את ההבדל בין הקמת חברה ברחובות או בתל-אביב, לבין להיות יזם בעל שם שחי בעמק הסיליקון.

הטכנולוגיה המתקדמת ביותר של החברה הגיעה ממכון המדע הלאומי בלונדון. "התרופה ישבה שם ולא עניינה איש. בחנתי את הביוכימיה שלה וראיתי שהיא יכולה להיות מאוד מעניינת עבור סרטן הערמונית, ולקחנו קבוצת פיתוח שהעבירה אותה את השלב הראשון של הניסויים.

"התחלנו בכך בשנת 2005, במקביל לעבודה באג'נסיס, והיום אנחנו כבר בשלב *III* של הניסויים הקליניים. נעזרנו במומחים הטובים ביותר בכל תחום, והמזל שלנו היה שאמג'ן, שיושבת לידנו, בדיוק עברה גל פיטורין של כמה אלפי עובדים ויכולנו לקלוט אותם".

איך הגעתם לשווי של 500 מיליון דולר?

"עמדנו בלחצים למכור את החברה גם במחירים יפים. רצינו חברה עצמאית. כיוון שלא מדובר בחברה עם תשתית, הרי שאם היו מוכרים אותה היו מפרקים את כל המנגנון, שלא כמו אג'נסיס שנותרה עצמאית גם תחת הרוכשת שלה. לכן ידענו שאסור להסכים לכך".

בלדגרין לא מכר, אבל הוא שילב זרועות עם החברות הגדולות. "בשלב מסוים, ראינו שאנחנו שורפים עשרות מיליוני דולרים ועדיין רחוקים מהכנסות. המוצרים לא היו בשלים לרכישה על-ידי חברות התרופות ולכן בנינו שיתופי פעולה". הסכמים כאלה, בהיקפים כוללים של מאות מיליוני דולרים, נחתמו בין קוגר למרק, לג'ננטק, ולסנופי-אוונטיס.

*חלק מהפילוסופיה של בלדגרין בתחום פיתוח התרופות מתבטאת בחברת **Two River*, שמנהל פיטר קאש ובלדגרין הוא היו"ר שלה. "זו שותפות מומחים בתחומים של פיתוח תרופות, רגולציה, ייצור, שיווק, פטנטים.

"החברה מפעילה קבוצה של סוקרי טכנולוגיות שמחפשים מוצרים פוטנציאליים טובים באוניברסיטאות וכאשר הם מוצאים - אנחנו לא מקימים סביב כל אחת מהן חברה, אלא מחפשים לשלב כמה טכנולוגיות מאותו עולם תחת קבוצה אחת של מנהלים מעולים, שאנחנו מביאים לה כסף בזכות קשרינו, וצוות המומחים של ***Two River* מלווה אותה צמוד. ממש מחזיק לה את היד".

החברה בודקת כל הזמן טכנולוגיות מישראל, מבטיח בלדגרין, אך בפועל, היא עדיין לא ביצעה השקעה בטכנולוגיה ישראלית. לאחרונה אמר קאש כי Two River מעוניינת לשתף בכל ניסוי קליני שלה אתר אחד בישראל. זה אולי ייתן לישראל מקום נוח יותר על המפה, אך מכאן ועד לקרוא לזה "פיתוח תרופות בישראל", הדרך עוד ארוכה. *

פרופ' אריה בלדגרין

גיל: 58

מצב משפחתי: נשוי 4 ילדים, נשוי לרבקה - אחותו של פויו זבלדוביץ'

השכלה: לימודי רפואה בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, דוקטורט באורולוגיה ממכון ויצמן ופוסט דוקטורט מבי"ס לרפואה של הרווארד

עבר מקצועי: ייסד את חברת אג'נסיס שנמכרה ל-*Asstelas* היפנית ב-537 מיליון דולר ואת חברת *Cougar* שנסחרת בנאסד"ק בכ-530 מיליון דולר

כיום: ראש תחום אורולוגיה אונקולוגית בביה"ס לרפואה דיוויד גפן ב-*UCLA*, יו"ר קרן *Two River** *