לינדנשטראוס: "הענישה הקלה מעודדת פשיעה, התגובה העונשית ראויה לרביזיה"

המבקר יצא נגד הימשכות ההליכים המשפטיים, נגד גיבוש הסדרי טיעון ונגד הענישה הקלה. "תהליכי ההעמדה לדין מתעכבים, מאבדים את חשיבותם ומתיישנים ואין בהם תגובה משפטית מתאימה. הפרקליטות סובלת מחוסר תקני פרקליטים, כפי שמערכת השיפוט סובלת מחוסר תקני שופטים, כפי שהמשטרה סובלת מחוסר כוח אדם מספיק", אמר.

לדבריו, "אין בוודאי חולק שהסדרי הטיעון הם צעדים מחויבים בעומסים הכבדים בהם נתונות מערכות המשפט, אך מאידך יש בענישה קלה - עידוד הפשיעה או הרגשה שהעבריין משלם מחיר קל על עבירה חמורה המחייבת ענישה מתריעה".

המבקר אמר כי הציבור מאמין יותר במוסד הביקורת, בראשו הוא עומד, מאשר ביועץ המשפטי לממשלה. "כשקיים משבר אמון בין האזרח לבין המדינה, בשאלה אם היועץ המשפטי וגופים אחרים מסוגלים להביא ליותר ניקיון בשירות הציבורי, נוטה הציבור לתת אמונו במוסד הביקורת", אמר.

לדבריו, "יש תחושת ייאוש בציבור מאזלת ידן של רשויות המדינה לאכוף את החוק. הנה מצויים גופים מכובדים אשר נועדו לאכוף את החוק ומתאמצים 'לנקות את האורוות', אך ללא הצלחה יתרה. מגיפת המינויים המשפחתיים בחברות ציבוריות הנתונות, לכאורה, בידי כולנו, 'הפרות האמונים' על ידי אישי ציבור במוסדות השלטון, ושבירת כללי השוויון, בחינת 'קשרים עדיפים על כישורים', הופכת את שיטת המכרזים לתפקידים בשירות הציבורי ל'אות מתה' , ל'שיטה ריקה', כשהיא נעקפת יום יום".

מילה ריקה

המבקר תקף גם את הקמפיינים הבזבזניים הצפויים בבחירות הקרובות, על רקע המשבר הכלכלי, "לפי הערכות יוציאו כל המפלגות 80-100 מיליון שקל בעבור קמפיינים. זאת, כאשר לרוב המפלגות אין כיום כסף בקופה. בשעה זו הפזרנות היא אסון, במיוחד בחברה שהקוטביות בין עניים לבין עשירים מכרסמת במרקם החברתי שלה. אם בחברה שבה מספר העניים הולך וגדל, חברה שבעקבות המצב הכלכלי הבינלאומי והמקומי הולכת וגדלה בה האבטלה, שקיימים בה כבר פיטורי עובדים, אנו עדים להוצאות ענקיות הצפויות למטרות מסעי בחירות - המצב מדאיג מאד".

עוד אמר המבקר כי קיים זילות של המושג "טוהר המידות" ועל רקע זה "המושג 'המאבק בשחיתות' הופך לקלישאה חסרת משמעות, מילה ריקה, היוצרת גלי הסתייגות וגימוד בין המשתמשים בו". הוא גם ציין כי לא היה כל זעזוע בישראל, מכך שישראל הידרדרה למקום ה-33 במדד השחיתות העולמי.