הכללית חויבה לממן טיפולי פוריות באשתו של מבוטח למרות שאינה ישראלית

בית הדין הארצי לעבודה חייב את שירותי בריאות כללית לממן טיפולי פוריות ברעייתו של גבר המבוטח אצלה וסובל מעקרות, וזאת למרות שהאישה כלל אינה תושבת ישראל ומשכך אינה מבוטחת באף קופת-חולים. נקבע כי "הליכי הטיפול בגופה של בת-הזוג הינם האמצעי העיקרי להגשמת זכותו המהותית של המבוטח לטיפול רפואי במחלת העקרות בה הוא לוקה".

בשל העקרות של הבעל הישראלי, נדרש הזוג לבצע הפריה חוץ-גופית, באמצעות הפריית מבחנה או טיפול אחר הכלול בסל הבריאות. באמצעות עו"ד חן אביטל טען הבעל, כי זכאותו למימון משתרעת גם על הטיפולים ברעייתו.

הכללית טענה, באמצעות עו"ד אריאל מייטליס, כי אינה חייבת במימון - משום שהבעל הוא ה"חולה" והמבוטח. לדבריה, תנאי לקבלת שירותים מכוח חוק ביטוח בריאות הוא שהמבקש תושב ישראל.

השופט יוסף יוספי בבית הדין האזורי בבאר-שבע צידד בעמדת הקופה ודחה את תביעת הבעל, שעירער לבית הדין הארצי. משרד הבריאות תמך בעמדתו, והשופטים סטיב אדלר, נילי ארד ועמירם רבינוביץ קיבלו את הערעור, בפסיקה תקדימית.

זכות חוקתית

הזכות לשירותי בריאות המעוגנת בחוק ביטוח בריאות, הינה זכות חברתית חוקית בעלת מאפיינים חוקתיים, ציינה השופטת ארד. "לאור מחויבות בני-הזוג להליך ההפריה מכוח חזקת השותפות ומימוש זכותם להורות ונוכח סוג הטיפול הרפואי ומהותו, יש לראות את הליך ההפריה החוץ-גופית ככולל את הטיפולים הנעשים בגופם של שני בני-הזוג כאחד, עד למצב תקין של טרום הורות".

לכן, הוסיפה, מתייתרת דרישת ה"תושבות" של בן-הזוג. "פרשנות המכפיפה את זכותו של המבוטח לטיפולי ההפריה לתושבותה של בת-הזוג, נוגדת את זכותו החוקית בעלת המאפיינים החוקתיים למימון טיפולי הפריה במסגרת סל הבריאות".

ארד קבעה כי אין שיקולים ציבוריים כבדי-משקל המצדיקים את מניעת מימוש הזכות. שיקולי עלות כספית הם כבדי משקל, ציינה, "אולם בענייננו אין חולק על זכאות המערער למימון טיפולי ההפריה. אי לכך, אין מדובר כלל בהוספת שירותים לסל הבריאות ללא מקור מימון, או בשירות רפואי שלא לפי ההתוויה הרפואית לה נועד" - אלא בפירוש הזכויות הקיימות בסל.

ארד סיכמה כי החלטת הקופה חורגת ממתחם הסבירות, משום שאינה מתיישבת עם פרשנות החוק, ומשום ששיקולי הקופה נסוגים מפני השיקולים המצדיקים היענות לבקשת הבעל.

העדפת פרשנות

הנשיא אדלר (שלהערותיו הצטרפו השופט רבינוביץ ונציגי הציבור) הסכים לעיקרי עמדתה, אך סבר כי "אין מקום לדבר על חריגה ממתחם הסבירות בהחלטה של הקופה. מדובר בשני פירושים אפשריים של סוגייה, שלגביה אין הוראה מפורשת בחקיקה, ואנו מעדיפים פירוש אחד על השני". כן סבר כי במקרה זה לא מתעוררת שאלה חוקתית, משום שהקופה לא ביקשה לשלול מהזוג את הזכות החוקתית להרות (לא סירבה לבצע הטיפול אלא סירבה לממנו).

כל ההרכב הסכים כי הקופה תממן את הטיפולים עד לשלב של קליטת הביצית המופרית ברחם האישה ולא מעבר לכך, משום שתהליכי ההריון והלידה הם בגדר "מצבה הרפואי" של האישה, שכאמור אינה מבוטחת. (ע"ע 141/07).