רק שלא ייצא לו הביבי

הכל מוכן לניצחון הנכסף. בני בגין ודן מרידור מצד הניקיון והאישור הפומבי להשתנות הביבי המאוחרת; יובל רבין, הבן של יצחק ולאה, מצד מורשת-רבין; עוזי דיין מסקציית נסיכי השמאל; אסף חפץ מהביטחון; מירי רגב, אישה, מזרחית, פמיניסטית, מצד הנחישות והרגישות בהתנתקות; דני סימן, לשעבר מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מצד הקשרים; ציפי חוטובלי, אישה, מתנחלים, אנטי התנתקות, עו"ד, צעקות, מועצת החכמים; פנינה רוזנבלום על הצבע, הסומק והבלונד. לא שכחנו, אף על פי שזה כמעט קרה גם לנו, את נושאי המגבעת הוותיקים והמוכרים כל כך: סילבן שלום, לימור לבנת, גדעון סער, ראובן ריבלין ועוד שכאלה.

גם הסקרים מבטיחים. לא ממש ברק אובמה, גם לא מישל אובמה, אבל בכל זאת, מדינת ישראל 2008/09 לוקחת את הביבי שלה ברצינות. בחירה או ברירת מחדל, ממש לא משנה.

כל אלה מתפללים, כוססים ציפורניים, רועדים ומבוהלים: רק שלא ייצא לו הביבי! רק שלא יעלה לו, שוב, הנוזל ההוא לראש ויסחרר אותו, רק שיישאר בשליטה עצמית, שישמור על הפה שלו, שלא יחזור לסורו, שלא ייתן לחלקלקות הנהנתנית להשתלט עליו, שלא יתלהב יותר מדי מעצמו.

רק שלא ייכנע ליצרי טינה או כבוד שמישהו או מישהי מפמפמים בו, שלא ייצאו לו משפטים הזויים מהפה, שלא יעלו לו נוסטלגיות ואירועים שלא היו ולא נבראו. רק שלא יחזור להתענג על חבורת הגברברים-היועצים-חורשי המזימות, המתלקקים האינטרסנטיים, שמתקבצים סביבו וכל בוקר וערב מספרים לו כמה הוא גדול, נפלא, מנצח, נהדר, אין כמוהו, והוא כבר ניצח את כולם. מכאן הדרך קצרה להרס העצמי ולכישלון בבחירות.

ביבי הוא נשק יום הדין של בנימין נתניהו. אין בכלל מחלוקת שמי שיכול להפיל את ביבי זה קודם כל ביבי. עם מעט עזרה מידידיו וגם מאויביו, שככל שיתקרבו הבחירות יעשו הכל כדי להביא אותו לנקודת הגי' של הגאווה, היוהרה, התאווה והעצבנות. כולל לחץ פיזי מתון על נקודת-התורפה המוכרת שלו, "רעייתי שרה", שמככבת בארסנל המלחמה התקשורתית של המתמודדים מולו.

היתרון הכלכלי

יום הבחירות יתקיים בשיאו של גל פיטורים אדיר, בשפל-מיתון שלא היה כמותו כבר שנים, באי ודאות ופחד המונים. הבחירות הבאות יהיו כלכליות. בין שלושת המתמודדים על ראשות הממשלה, נתניהו היחיד שמדבר כלכלה. אהוד ברק, מר ביטחון, בורח מכל התייחסות לכסף, מיתון, עוני ופיטורים.

הוא שולח לזירה הכלכלית את ח"כ אבישי ברוורמן, פרופ' לכלכלה ויו"ר ועדת הכספים בכנסת, שמדבר בשפה שלא מצליחה לעבור לעם הארץ. ציפי לבני, גברת ניקיון, עסוקה בעניינים שברומו של עולם: פלשתינים, מצרים, סעודים. מילה לא נשמעה ממנה על השבר הכלכלי. האם היא בכלל מודעת? את הצד הכלכלי שלה מייצג שר האוצר רוני בר-און, שהגורל שם אותו בתפקיד הכי קשה שאפשר. מתאפק ושומר על הקופה - כועסים עליו. ישפוך כסף - ישמיצו אותו. יביא תוכנית חילוץ ישראלית - יימצאו לו המוני מתנגדים. לא יביא - יאשימו אותו במשבר.

נתניהו, עם ותק של שר אוצר שהטיל גזרות שפגעו בו אישית-פוליטית, מוביל בעצמו את הקמפיין הכלכלי, זה היתרון הגדול שלו.