1. כולם ציפו משחקני בית"ר ירושלים להקשיב להוראות. זה הולך ככה: אתה שחקן כדורגל ישראלי, אתה אמור לחשוב רק על הכסף שלך שנכנס כל 15 בחודש. ואם לא ברור מה קורה עם הבעל בית שלך, אז כמובן שאתה לא מסוגל להתרכז בכדורגל. וכמובן שאתה תפסיד משחקים. ההנחה המקובלת בשוק העבודה, גם מחוץ לעולם הכדורגל, היא שבלתי אפשרי לתפקד ב-100% כשהעתיד המקצועי שלך מעורפל.
כל הכללים האלו נכונים ומדויקים, עד שלוקחים בחשבון עניין אחד: פערי הרמות בין בית"ר לשאר הליגה הזאת. פערים שגם הפה חסר המעצורים של ארקדי גאידמק לא יכול למחוק. ההדחה המשפילה מאירופה שרמסה את הביטחון העצמי, חילופי המאמנים וגם חוסר מזל כרוני (כמו במשחק מול הפועל תל אביב) מנעו מהפערים האלו לבוא לידי ביטוי בלא מעט הזדמנויות העונה. אבל בערב נתון אחד כמו אתמול, שבו בית"ר חזרה להיות בית"ר, מתברר כמה קשה לעמוד מול הקבוצה הזאת.
עד אתמול, ספגה נתניה שמונה שערים בלבד - ההגנה השנייה בטיבה בליגה. מול בית"ר הם קיבלו שניים, נתון שמשקר. ללא הפנדל המוחמץ ויכולת פנומנאלית של שטראובר, התוצאה היתה גבוהה בהרבה. הנתון הכי חשוב כדי להבין עד כמה בית"ר היתה גדולה אתמול על נתניה הוא כמות הבעיטות לשער. 17 פעמים בעטה בית"ר לשער של שטראובר, 10 פעמים גם הלך הכדור למסגרת. נתניה הצליחה לייצר במגרש הביתי שלה 6 בעיטות בלבד (4 למסגרת). ואת זה בית"ר עשתה במשחק חוץ בקופסה מול נתניה. אותה נתניה שלפי ההייפ התקשורתי האחרון היתה המועמדת מספר 1 לדרוס את כל הליגה.
2. בחוכמה רבה אמר לותר מתיאוס אחרי המשחק שנתניה איננה המועמדת העיקרית לאליפות. עכשיו הוא צריך לחזור על המנטרה הזו גם במהלך השבוע הקרוב וגם בהמשך העונה כולה, כי זו הדרך היחידה של נתניה להוריד מהגב שלה את הקוף הזה שנקרא "מועמדת לאליפות". רק אז, אולי היא תצליח להגיע לקו הסיום כשהיא עדיין נמצאת בתמונה.
במובן הזה, הניצחון הגדול על מכבי חיפה בשבוע שעבר לא עשה טוב לנתניה. הוא הפך אותה בין-לילה מקבוצה מצוינת שעושה קולות של צמרת, למועמדת מספר 1 לאליפות. עם העול הזה נתניה הגיעה למשחק עם בית"ר. בפעם הראשונה הקופסה התמלאה באוהדים לחוצים ומלחיצים. כל מה שנותר מזה היה 90 דקות בהן הפגינה נתניה את אחד המשחקים הגרועים שלה בתקופה האחרונה.
מבחינה מנטלית, למרות הסיבוב הראשון הנהדר שעובר עליה, אין לנתניה חומר שחקנים שיכול לקחת אותה עד הסוף אחרי 33 מחזורים (בניגוד לבית"ר). דוגמה אחת לכך היא בעמדת הקשר המרכזי. רביד גזל עדיין לא הוכיח שהוא בנוי לשחק בקבוצות גדולות. בשנתיים האחרונות הוא נכשל במכבי חיפה ובמכבי ת"א. בנתניה הוא מקבל את הבמה ומראה שיש לו כדורגל. אתמול היה אפשר לראות מה קורה לו כשמולו עומדים שחקנים ברמתם של פרננדז ובואטנג.
מתיאוס הבין את כל הדברים האלו כשהגיע. הוא התאים לקבוצה טקטיקה הגנתית ונסוגה, שמוציאה יותר מ-100% תוצאות מסגל שחקנים לא כישרוני במיוחד. עד עכשיו הוא מצליח בגדול. אתמול, אפשר היה לראות כמה בעייתית הטקטיקה ההגנתית שלו כשהקבוצה היתה חייבת לייצר משחק התקפי כדי לסגור את הפיגור מול בית"ר.
בהנחה שנתניה שנבנתה הגנתית, לא תתחיל לשחק פתאום כדורגל סופר-התקפי, מה שנותר למתיאוס לעבוד עליו הוא בעיקר על היכולת המנטלית. לגרום לשחקנים שלו להאמין שזה אפשרי.
sharon-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
