פורטפוליו / עו"ד אלי זהר

ילדות: תל אביב, ואחר כך רמת גן. ההורים עלו מפולין. אבא סיים לימודי משפטים בחו"ל, ובארץ שירת כשוטר. אימא עבדה בתיאטרון לי לה לו, שם נטמן זרע האהבה שלי לאמנות. בחופשות שיחקתי מחבואים עם חברים בין הקוליסות (קירות תפאורה, ל' ר') של התיאטרון. כששעמם לנו היינו הולכים לקולנוע קסם. יש סרטים שראיתי 36 פעמים.

משחק: חשבתי שיהיה מעניין להיות שחקן, אבל זה לא הלם את התוכניות של ההורים, שכיוונו לקריירה משפטית. הייתי מדריך בחוג דרמטי של פנימיית בית הכרם, ובתקופת הסטאז' השתתפתי בסדרת התסכיתים של 'פול טמפל' בתפקיד נרצח. צרחתי מצוין.

גיא זהר: הבן שלי. הוא קיבל את הגנים של ה"שואו" ממני, אבל אני לא מקנא בו על המקצוע, אלא מאוד מבסוט שבמקצוע שלי ההופעה היא יומיומית. בבית המשפט אני כותב את הטקסטים, עושה עליהם חזרות, מופיע ומקבל פידבק מיידי מהשופט.

צופים: הייתי בצופי רמת גן וריכזתי שבט בשיכון ותיקים. כשהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית שימשתי כמרכז הנהגת הצופים בירושלים. כשהוסמכתי לעורך דין מוניתי ליו"ר הנהגת הצופים, תפקיד שמילאתי 12 שנים. ב-1957 אפילו נסעתי למשלחת של התנועה באנגליה עם גבריאלה שליו, רם לוי והשופטת סביונה רוט-לוי.

מוטה גור: הייתי בגדוד ובחטיבה שלו בצנחנים, ואחר כך בשריון. הוא סימל בעיניי את ארץ ישראל היפה. הצורך שלו לסיים את חייו עם אקדחו בגינה שלו עשה לי שריטה בלב.

עמותת ליל"ך: ראשי תיבות של "לחיות ולמות בכבוד", עמותה שאני מלווה מתחילת דרכה כיועץ משפטי, והפועלת למניעת סבל מיותר מחולים הנוטים למות. נחשפתי לנושא מעצם היותי שותף לעיצוב הרפואה המשפטית בארץ, בין היתר בנושא ההפריה המלאכותית. אני מאמין שיש לפעול למען זכות האדם על גופו, שאינה ניתנת לחלוקה ושהרצון החופשי הוא הדבר המרכזי בה.

משרד מ' זליגמן: הגעתי אחרי הסטאז', ומאז אני שם.

ענייני ביטחון: כשסיימתי את שירות המילואים הקרבי שלי, הצעתי לפרקליטות להצטרף לסנגוריה, ולפני כמה שנים קיבלתי דרגות אל"מ, וזה מה שהביא אותי להיות היועץ המשפטי של השב"כ. תמיד ייצגתי מישהו בוועדת חקירה משמעותית - אסון המסוקים, ועדת אור, רצח רבין, וינוגרד.

נילי: אשתי, עולם שלם, מיוחד ויוצא דופן. היא מתמחה בגישור בענייני אישות ויש לנו שלושה ילדים. איתי ודנה עובדים איתי במשרד.

סבא: יש לי שישה נכדים. אני אוהב אותם בכל לבי אבל אני סבא רע, כי אין לי מספיק זמן. כל השנים הייתה לי תחושה שזה שאני עסוק הופך אותי לסבא שאפשר להתייחס אליו ואולי אפילו להעריך.

טננבאום 1: טיפלתי במשפחה מהימים הראשונים של הנפילה בשבי, לבקשת שירותי הביטחון וללא תמורה, ונוצר בינינו קשר קרוב וחם. כשאלחנן הוחזר, המשפחה ביקשה ממני לטפל גם בו. הכרתי אדם שמצד אחד היה אל"מ מוערך בצבא, והוא גם איש שהתדרדר לעבריינות קשה ומכבידה. חשתי שהוא קורבן של עצמו, וקודם כול הסתכלתי עליו כעל בן אנוש.

טננבאום 2: הייתה סיבה טובה למדינה לחתום איתו הסכם. אני פוגש בו מדי פעם, ובחגים הוא טורח לבוא לכאן עם שוקולד. היום הוא סטודנט מצטיין למשפטים, שמתפרנס מנהיגה במונית. הסברתי לו שעות ארוכות שניתנה לו הזדמנות חד-פעמית להיוולד מחדש.

אהוד אולמרט: חבר וראש ממשלה. הליכתו מהתפקיד מעציבה אותי ועוד תעציב את החברה הישראלית, במיוחד כשהסיבה לעזיבה מקעקעת כמה עקרונות חשובים של קדושת שלטון החוק וחזקת החפות מפשע. ירון זליכה: כלום.

טומי לפיד: הלך ממני, ואני מתגעגע אליו מאוד. הוא היה לוחם לזכויות האדם ולחירותו; כך הוא חי וכך מת.

שפיטה: היה לי דוד שופט. כשהפכתי לעורך דין הוא אמר לי שמעכשיו לא ראוי שאוכל פלאפל ברחוב. כך הבנתי ששיפוט זה לא בשבילי.

יועץ משפטי לממשלה: הסרתי את מועמדותי כי יכולתי להיקלע למראית עין של ניגוד עניינים. תפיסת עתיד: רוצה לראות את ילדיי מזדקנים ואת נכדיי מתבגרים, ואותי ואת נילי מלווים את התהליך הזה בבריאות ובשמחת חיים.