העליון: דיני ההקפאה אינם מאפשרים לרשויות המקומיות להפחית ארנונה בלי אישור השרים

האולמות טענו כי תעריפי הארנונה הנגבים בטבריה הם גבוהים ובלתי סבירים. בשנים 1996-2002 סברו חברי מועצת עיריית טבריה כי נוכח דיני ההקפאה שהגבילו את קביעת שיעורי הארנונה ע"י הרשויות, הרי כשם שהם אינם רשאים להעלות את הארנונה בלא אישור השרים, כך הם אינם מוסמכים להפחיתה.

אולם בשנת 2003 הוחלט במועצת העיר להפחית את התעריף המוטל על אולמות שמחה ב-27%. העניין הועבר למועצת השרים, שלא אישרה את ההפחתה, ובעקבות כך עתרו האולמות לבית המשפט.

השופט אהרן אמינוף קבע, כי לפי דיני ההקפאה הרשות המקומית אינה רשאית להפחית את שיעור הארנונה ללא אישור מועצת השרים. שופטי העליון תמכו בקביעתו. נאור קבעה כי המחוקק העניק לשלטון המרכזי סמכויות נרחבות ומהותיות בפיקוח על רשויות מקומיות ולכן לשם הפחתת תעריפי ארנונה, כמו לשם העלאתם, נדרשת רשות מקומית לאישור השרים.

לדבריה, השלטון המרכזי מפקח על הרשויות וקיימת מגמה להעניק עדיפות לפרשנות המגבילה את שיקול הדעת הנתון לרשות ומעודדת פיקוח מוגבר עליה. נאור הוסיפה שדרישת אישור השרים היא סבירה וראויה וזו גם הפרשנות שבה נקטו הרשויות לאורך שנים. השופטת ציינה עוד כי דיני ההקפאה מבקשים להתמודד גם עם סוגיית הגירעונות של הרשויות והשאיפה להרמוניה חקיקתית מחזקת את המסקנה, לפיה כשם שהעלאת תעריפים דורשת את אישור השרים, כך גם הורדתם. (עע"ם 1242/05).