זאת הייתה אחת מאותן ישיבות ממשלה חגיגיות הנערכות מעת לעת כדי לציין אירועים חשובים. במקרה זה, חגיגות ה-40 לאיחוד ירושלים. מכוניות השרד נעצרו זו אחר זו ליד מרכז מורשת בגין, מול חומות העיר העתיקה וגיא בן הינום, והשרים נבלעו בחצר המרוצפת אבן, לא לפני ששילמו את מס השפתיים הנדרש באוזני העיתונות על-אודות חשיבותה של העיר. כשהחלה הישיבה הכריז ראש הממשלה אהוד אולמרט על שורת צעדים לחיזוק עיר הבירה בהיקף של 5.75 מיליארד שקל, שיינתנו לה על-פני חמש שנים.
לצדו של אולמרט ישב ראש העירייה אורי לופוליאנסקי, חייך למצלמות ובלע בשקט את הכעס ואת התסכול על מה שראה כזריית חול בעיניים. אבל האיפוק הזה לא עזר: הכספים לא הגיעו, וחלקים נרחבים מהעיר המאוחדת, "לבו של העם היהודי" כמיטב הקלישאה, נותרו בעליבותם גם במהלך הקדנציה שלו. זאת אינה מליצה: עשרות אלפים מתושבי ירושלים, אלה שבמזרחה, כמובן, אינם מחוברים למים זורמים או לרשת הביוב ואינם מקבלים שירותים בסיסיים ובראשם חינוך. בזאת לא מסתכמות בעיותיה של העיר: הגירה שלילית, מחירי דיור גבוהים, היעדר תעסוקה ועוד ועוד מאיימים על עתידה. שום דבר מזה לא חדש, וגם לא ההבנה שכדי להתמודד עם הבעיות האלה יש צורך בהעברת תקציבים מסיבית מהממשלה.
עכשיו, רגע לפני שהוא מפנה את הלשכה, לופוליאנסקי, בראיון ל-G, מרשה לעצמו לפרוק חלק מהתסכולים. הראיון המלא במגזין G, בגליון סוף השבוע של "גלובס".
"תפרוט אחד לאחד את הדברים שהוזכרו שם, ותבדוק מה מהם בוצע, מה קיים", הוא אומר במרירות בהתייחסו לאותה ישיבת ממשלה חגיגית. "אם היו נותנים שקל לירושלים על כל פעם שהעיר מוזכרת בכנסת או בממשלה, כבר לא היינו צריכים שום תוספת. יש דיספרופורציה נוראית בין מה שמדברים על בירת מדינת ישראל לבין מה שנותנים. אמרתי בישיבת ממשלה לשרים, 'במקום להעלות את ירושלים על שמחתכם אתם רק שוברים כוס על ירושלים'.
"כמו בכל בירה, גם בירושלים חלק גדול מהתושבים הם עובדי מוסדות ממשלתיים. אלה שכירים, לא אנשי עסקים עם בוחטות. לכן וושינגטון, למשל - שהיא לא עיר קדושה ולא לבו של העם האמריקאי אלא סתם מקום שהוחלט שישמש כעיר הבירה - קיבלה מעמד שרבע מהתקציב שלה מגיע מהממשלה הפדרלית. אני לא צריך שייתנו לעירייה, אבל אני טוען שצריך שישקיעו בעיר כדי לגרום לכך שאנשים יוכלו לחיות בה ולקנות בה דירות, ושזוגות צעירים יוכלו להישאר בה. זה עניין לאומי.
"כאן צריך תוכנית מרשל, ושהמדינה תתגייס לעניין. אפילו הכנו תוכניות והגשנו אותן לממשלה".
ולמה הן מחכות?
"הן מחכות לדיון אמיתי בממשלה. כשמדברים על איחוד העיר צריך לדעת שאי-אפשר לאחד עיר שבה הפערים כל-כך גדולים. אבל הממשלה, דה פקטו, מחלקת את העיר".
אז אולי הממשלה לא מעבירה תקציבים לטיפוח מזרח העיר כי, כמו שאמרו אולמרט, חיים רמון ואחרים, הם רוצים לחלק את העיר?
"נכון, הם אכן אמרו את זה, אבל המצב הקיים הוא הגרוע ביותר. אתה בעל הסמכות והאחריות? יש לך תזה שאתה מאמין בה? אז או שאתה מיישם אותה או שאתה משקיע כדי לצמצם את הפער העצום. אתה רוצה להחזיר את השכונות במזרח העיר? תחזיר. אבל אתה לא יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו. כל עוד אני, כעיריית ירושלים, וממשלת ישראל אחראים להביא לתושבים מים חיים, שירותים עירוניים, צריך להשוות תנאים ולהפסיק את המצב הנוראי שקיים היום".
אמרת את זה לאולמרט?
"כן".
ומה הוא השיב?
"'אה, זה לא פשוט, זו תוכנית גדולה, כולם עסוקים, לא עכשיו, נדבר על זה', וכך הלאה וכך הלאה".
זה שאולמרט הוא קודמך בתפקיד לא עזר בדבר?
"זה כן עזר, כי הוא הכיר יותר את הברוך, את הבעיות. אבל נדמה לי שחלק ממה שהיה אצלו בראש זה שמוכרחים לחלק את העיר ולהיפרד מהשכונות האלה".
אולי הוא לא רצה שאתה תצליח כי אז זה יאיר בצורה לא טובה את התקופה שלו כראש עיר?
"אני לא חושב שהוא ירד לקטנות כזו".
עבר לך פעם הרהור שאולי זה המצב?
"קודם כול עובר הרהור כזה. על עצמי אני יכול להגיד שזה בדיוק הפוך, אבל אני יודע שלפעמים בא היצר הזה שאומר, 'אחריי המבול - שאני אצליח ואחריי שלא יהיה טוב'. אבל לפי מה שאני מכיר את אולמרט, אני חושב שלא היה לו היצר הזה". את תגובת אולמרט לדברים לא ניתן היה להשיג עד סגירת הגיליון.
השר איתן היה עסוק או משהו
השר לענייני ירושלים עושה משהו?
"זה שם ללא תוכן. כאשר נמצא בתפקיד מישהו שלא מכיר את ירושלים ולא חי אותה, אין לזה משמעות".
איך השר הנוכחי, רפי איתן?
"כשלעצמו הוא אדם מאוד חביב ונחמד. את ענייני ירושלים הוא לא מכיר ולא יודע".
הוא מתעניין?
"הוא היה בסיור אחד בירושלים, וזהו. הוא לא לקח את התפקיד ברצינות. הוא עסוק עם הגמלאים, או אני לא יודע עם מה".
המציאו את התפקיד הזה רק כדי שיהיה כיבוד נוסף לחלק במשא ומתן קואליציוני?
"לכאורה ככה זה נראה עכשיו. אלא אם כן יהיה מישהו אכפתי לגבי ירושלים שייתן לה את כל מעייניו".
פנית לאיתן וביקשת עזרתו בעניינים מסוימים?
"פניתי אליו, אבל הבנתי שעל דברים גדולים, על הבעיות ועל המורכבויות של ירושלים - אני לא יכול לדבר איתו. כשראיתי שזה המצב דיברתי על כמה פרויקטים, אבל גם מזה לא יצא שום דבר. אגב, בלבו ובנפשו הוא כן מדבר על 'עיר הבירה, לבו של העם היהודי' וכו'".
מתגובתו של איתן עולה, כי תיק ירושלים אכן לא תופס מקום מרכזי בעיסוקיו. מלשכתו נמסר כי הוא "קודם כל שר לענייני גמלאים ולכן מטרתו הראשונית היא טיפול בגמלאים, במצוקותיהם ובקידום עניינייהם, כולל מר לופוליאנסקי לאחר צאתו לפנסיה".
הצביע לברקת?
לכאורה לופוליאנסקי היה אמור לחוש אכזבה מרה כשהתבשר על תוצאות הבחירות לראשות העירייה: המנצח, ניר ברקת, הוא חילוני שבילה את חמש השנים האחרונות במתקפה מתמשכת עליו, שכללה בין השאר טענות שלפיהן לופוליאנסקי "רומס את שלטון החוק", "מבריח יהודים מירושלים" ומנהיג "מציאות עגומה של כשל ניהולי"; המפסיד, מאיר פרוש, לעומת זאת, הוא חרדי, איש מפלגתו יהדות התורה.
בפועל, לא בטוח כלל שלבו של ראש העיר היוצא עם פרוש. התברר שניצחונו של ברקת הושג לא מעט בזכות קולותיהם של חרדים, ולא מן הנמנע שלופוליאנסקי הוא אחד מהם. הוא אינו מכחיש זאת, וכשנשאל למי הצביע, תשובתו הדיסקרטית הייתה ש"היו בחירות חשאיות". האם הוא סבור שהחרדים טעו כשהריצו את פרוש? "אתה רואה מה קרה במבחן התוצאה", הוא אומר.
כשנבחר לופוליאנסקי לראשות העירייה התעוררו לא מעט חששות בציבור החילוני, אבל הוא דווקא שמר על הסטטוס-קוו בתחומים כגון מקומות הבילוי בעיר, אם כי באופוזיציה העירונית העלו נגדו גם טענות על פעילות סקטוריאלית לטובת הציבור החרדי, מתן הטבות למוסדות חרדיים והאצה כללית של התחרדות העיר.
לופוליאנסקי אינו מתרגש. "החרדים טוענים הפוך", הוא אומר. "הם אומרים שלמרות שאני חרדי, דאגתי למגזר הכללי ולא להם. שנתתי להם אפילו פחות תקציבים משהיו בזמן אהוד (אולמרט, א' ר'). כשיש כלפיי טענות משני הצדדים, אני מרגיש בסדר". האמת היא שהוא מרגיש הרבה יותר מ"בסדר". "אני עוזב את התפקיד מאושר", הוא אומר כשחיוך רחב נסוך על פניו. "ברוך השם, כמעט שש שנים שהיו כאן שקט, שלווה, מהפך כלכלי בעירייה, ואחר כך בעיר כולה. אם ברקת יהיה מאושר כמוני, תהיה נחת בעיר".
לשיטתך, באיזה מצב אתה משאיר לברקת את העירייה - מאחת עד עשר?
"לא הייתי אומר עשר, כי כמו שאמר המורה שלי לאנגלית 'עשר אני נותן רק לקדוש ברוך הוא', אבל אני חושב שתשע".
כדי לגבות את התיאור הוורוד הזה מציג לופוליאנסקי שורת נתונים המצביעים לכאורה על פריחה בתיירות, בתעשייה, בענף הנדל"ן ועוד. אלה מגיעים יחד עם מצגת שכותרתה "מגירעון והאטה לצמיחה ושגשוג: הובלת המהפך הכלכלי בירושלים", שעליה טרחו בשבועות האחרונים בעירייה כדי לסכם את תקופתו. האם העיר אכן פורחת? ברקת, כשעוד היה אופוזיציונר, הצביע על מניפולציות שלטענתו בוצעו בנתונים.
דוגמה מעניינת במיוחד לדרך שבה ניתן להציג נתונים סטטיסטיים נוגעת לאחת הבעיות המרכזיות של העיר, המהווה אינדיקטור חשוב להערכת מצבה: מאזן ההגירה. בהודעה ששלחה העירייה לעיתונות היא מתגאה בכך ש"מאז שנת 2000 חלה ירידה במאזן ההגירה השלילי מירושלים, שעמד בשנת 2000 על מינוס 8,200 תושבים ובשנת 2006 על מינוס 6,400".
ההודעה הזאת, בלשון המעטה, מטעה: 2006 סימנה דווקא עלייה בנטישה לעומת השנה הקודמת, וככלל, מאז כניסתו של לופוליאנסקי לתפקיד, מאזן ההגירה השלילית דווקא עלה. שנת 2000 הייתה פשוט שנה חריגה, הגרועה ביותר בעשרים השנים האחרונות.
סיבה לדאגה? לא לפי לופוליאנסקי: מספר העוזבים נראה לו "סביר ונורמלי", מה גם ש"בזמן טדי קולק - שזה היה תור הזהב של ירושלים - עזבו בממוצע, כי אז נבנו היישובים בסביבה - בין 18 אלף ל-20 אלף איש בשנה". גם כאן אפשר לנפק תיאור מדויק יותר של המציאות: רוב עידן קולק התאפיין דווקא במאזן הגירה חיובי או במאזן שלילי מתון ביותר. מגמת הגידול במאזן ההגירה השלילי החלה רק בסוף שנות ה-80, בקדנציה האחרונה של קולק, וגם אז היו הנתונים גרועים פחות מאלה של השנים האחרונות.
בעיה נוספת הם מאפייני העוזבים. לופוליאנסקי טוען כי רבים מהם חרדים המחפשים דיור זול, וזה נכון, אבל גם החילונים הצעירים נוטשים במספרים מבהילים, וכך גם תושבים מבוגרים יותר, חילוניים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. לופוליאנסקי מעדיף להתמקד בנתון אחר - מספר התושבים הכולל בעיר: כשנכנס לתפקיד עמד זה על כ-690 אלף, ואילו כעת מתגוררים בירושלים כ-750 אלף איש.
יש בעיר אוכלוסייה חרדית ואוכלוסייה ערבית גדולה שלהן ריבוי טבעי גבוה. זה לא משנה את העובדה שחילוניים רבים בורחים.
"יש כאלה ויש כאלה. אגב, יש לנו נתונים ממכון ירושלים, שמראים שרוב ההגירה היא בכלל של חרדים שעוזבים לבית"ר ולערים שנחשבות לחרדיות".
כשברקת אומר "לופוליאנסקי מבריח יהודים מהעיר" - זו סתם דמגוגיה?
"כן. בסדר גודל כזה של אוכלוסייה, מה לעשות שאדם אחד נשאר בעירו ואדם אחר מתחתן ועובר לעיר אחרת. אגב, אני לא חושב שזה יהיה אחרת בתקופת ברקת".
ירושת אולמרט
אולמרט היה ראש עיר טוב?
"אולמרט היה ראש עיר טוב, שניסה לפתח את הנושא של התשתיות בעיר. הוא הצליח בהרבה מאוד דברים, הרבה תשתיות של העיר הזו הן טובות לא רק לתקופתנו אלא לעתיד של ירושלים. על הבעייתיות הכספית הוא חשב בוודאי שיתגבר בעזרת כספי ממשלה. בפועל, כספים כאלה לא הגיעו בצורה מספקת".
"ברקת צריך ללמוד"
ברקת מתאים להיות ראש עיר?
"יש לו דבקות במטרה שאני מוריד בפניה את הכובע. אחרי שהוא נכשל בבחירות ב-2003 ואני ניצחתי, הייתי בטוח שאו-טו-טו הוא יעזוב - מה לאיש היי-טק שהצליח בעסקים לשבת עכשיו במעגל האופוזיציה? אבל הוא הפתיע אותי - הוא בא לוועדות, גילה מסירות, והשקיע המון עם דבקות במטרה - והנה, עכשיו הוא ניצח".
כן, אבל האם הוא מתאים, לדעתך, להיות ראש עיר?
"כדי להיות ראש עיר בעיר מורכבת כמו ירושלים, מורכבות שאין שנייה לה בעולם, חייבים שתהיה עקומת למידה. אני, לפני שהפכתי לראש עיר, הייתי 15 שנה בעשייה העירונית - סגן של טדי, סגן של אולמרט, אחראי על הרווחה ועל התכנון והבנייה - ועדיין, כשהתמניתי זה היה עבורי עולם חדש שלקח לי יותר מחצי שנה ללמוד. אני חושב שלברקת יש את זה, ואם הוא ילמד יש לו אפשרות להצליח".
תגובה
בתגובה לדברי אורי לופוליאנסקי בראיון למגזין G, נמסר ממשרד רה"מ: "בתקופת אולמרט התקבלו החלטות בהיקף למעלה מ-800 מיליון שקל לחיזוק מרכז העיר ועוד. כן ניתנו תקציבים לפיתוח כבישים, מוסדות חינוך ומוסדות ציבור במזרח העיר". כן נמסר שאולמרט הביא את העירייה לאיזון תקציבי ב-2000, לראשונה מזה שנים, וכן הביאה קרוב לאיזון ב-2002, לאחר שתקופת הפיגועים יצרה גירעון. "אולמרט סיים כהונתו כראש העירייה בתחילת 2003 ולכן אינו אחראי על הגרעון השוטף בשנה הזו".
כתבות
ני"ע
