סטינג וקוסטלו: אופרה אחרת

המרינדה המוזיקלית שעלתה בראשו של סטיב ניב, לכנס באופרה אחת כוכבי פופ, רוק, סופראנו וג'ז יכולה היתה להצליח רק עם הרבה מאוד עקשנות וקשרים. אפילו בעלי חברות התקליטים שאליהם פנה ניב הגיבו כולם פה אחד: "בלתי אפשרי, אבל שיהיה לך המון בהצלחה". אבל ניב הוא איש עקשן ויש לו הרבה קשרים. אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שסטינג ואלביס קוסטלו הסכימו להגיע במיוחד לשבוע שלם לפריז כדי להעלות את האופרה שהקליטו לדיסק, לצלילי מוזיקה שכתב ניב ולתוכן שחיברה זוגתו, התסריטאית מוריאל תאודורי.

ניב, פסנתרן אנגלי, שמתגורר דרך קבע בפריז, מלווה את אלביס קוסטלו כבר 31 שנה ברחבי העולם. "כשעשיתי לו אודישן ראשון הוא היה בן 19", מספר קוסטלו. "הוא למד ברויאל קולג' למוזיקה. אהבתי את חוש ההומור שלו, את היכולת שלו ליצור, את החייתיות הבסיסית שיש בו".

דיוניסוס נוסח סטינג

11 שנה לקח לניב להצליח להרים את האופרה המודרנית הזאת. סיפור המסגרת מציג את דיוניסוס (סטינג), פועל פשוט, שמחליט לעזוב את עבודתו ולהקדיש עצמו למוזיקה. הוא מגיע למדרגות בניין האופרה, ומתאהב בזמרת הראשית (סילביה שוורץ). מתוך הזיות פוגש דיוניסוס את רוחות האופרה באטרפליי, נורמה וכרמן, עד שהוא מתאחד עם זמרת האופרה, למרות מחאותיו של מפקד המשטרה (קוסטלו).

הראשון שהתגייס למבצע היה כאמור קוסטלו. "סטיב חיבר את הלחן לאופרה הזאת יום ולילה במשך כל מסע ההופעות שלנו" הוא נזכר, "ואני הייתי מוקסם מהמוזיקה הזאת שערבבה בין קלאסי, ג'אז וכינורות". Welcome to the Voice הייתה מוכנה בשנת 2000 בניו-יורק ועמדה לעלות בתיאטרון "טאון הול" בעיר. "אבל באותו ערב, אלביס הבין שקול הבריטון שלו לא מתאים לדיוניסוס אלא יותר למפקד המשטרה. זה היה הרגע שבו חשבנו לראשונה להכניס את סטינג לסוד העניינים" מספר ניב השבוע בפריז.

*מתי פגשת את סטינג לראשונה?

"בשנת 2003 בהול אוף פיים של רוקנרול. הוא ניגן שם עם הלהקה שלו 'פוליס' ואני נגנתי עם אלביס קוסטלו. ישבנו באותו שולחן בארוחת הערב ודיברתי איתו על Welcome to the Voice. ערבוב הקולות הזה, וערבוב הז'אנרים מצא חן בעיניו באופן מיידי. הוא רצה לנסות לשיר לצד סופראנו ולראות איך הקולות שלהם מתערבבים. הכל נראה לו מאוד חדש והחלטנו באותו מעמד להתחיל לשתף פעולה".

אחרי שהקשיב ללוח המוזיקלי הראשוני, סטינג הסקרן אמר למחברת האופרה מוריאל תאודורי "אני אהיה הדיוניסוס שלך אבל אל תשימי אותי על הבמה עם גרביונים לבנים". נראה שלסטינג בן ה-57, שלבוש באופרה בבגדי פועל אפורים, אין כל-כך מה לדאוג. על הבמה הוא נראה צעיר כמו בימיו הראשונים ב"פוליס", ולמרות שכל ערב הוא מתהדר בזקן עבות לכבוד הקהל הצרפתי, אי אפשר להפסיק לרצות שיפתח בצעקות "רוקסן" המוכרות שלו.

כך או כך, הכוכב הבינלאומי לקח את העניינים מאוד ברצינות. "זיהיתי את עצמי בדמות הזאת, שמעזה למרוד בכללים החברתיים" הוא מתוודה. "נולדתי ברובע של פועלים ליד ניוקאסל. וכמו דיוניסוס בחרתי לזנוח את הקיום שלי, שהיה צפוי מראש, זה של פועל ללא תקווה, ובחרתי להשקיע את עצמי במוזיקה".

קונטקסט חדשני

אבל לא סטינג ולא קוסטלו הם זמרי אופרה. קוסטלו אפילו לא מנסה וכשסטינג עולה לגבהים ווקאלים שלא מזוהים איתו בדרך-כלל, זה גורר צחקוקים מהקהל לצד תשואות ומחיאות כפיים. "לא סטינג ולא אנוכי זמרי אופרה עם דיפלומות", מספר קוסטלו. "אבל זה לא אומר ש- Welcome To The Voice היא אופרת רוק. אנחנו פשוט שרים כמו שאנחנו יודעים".

והאופרה המודרנית הזאת היא באמת לא מופע רוק למהדרין. היא נטולת גיטרות ובעלת זמרת אופרה אמיתית, סילביה שוורץ, שגונבת מהכוכבים האנגלים את ההצגה. הערבוב הקולי הזה מביא לבלבול לא קטן בקרב הקהל וסטינג מתנדב להבהיר את הדברים. "הקונטקסט של אופרה מאוד חדש עבורי. באופן כללי, אם פרויקט מוזיקלי מביא אותי לאתגרים חדשים, מעשיר את היידע שלי מבחינת מופע ומוזיקה, אני הולך עליו. אני שם עצמי במקומו של תלמיד. זה אומר שבפרויקט הזה לא דרשו ממני לשיר בסגנון אופראי, ואני שר בדרך איתה אני מזוהה, בדרך שלי".

*זו דרך לא רעה לקדם מכירות של דיסק חדש - להביא זמרים מפורסמים כדי לשיר באופרה בפריז.

"אני יודע שכשמזמינים זמרים מוכרים, התיאטראות היוקרתיים מנסים למשוך קהל מגוון יותר. אבל כשמזמינים דמויות חדשות, המילייה הקלאסי רוצה להראות שהוא לא מוזיאון תרבותי. הסכנה פה היא בעיקר לייצג רע את כלל המוזיקה הקלאסית. אני מעיז לקוות שהקהל יראה את ההתערבות של אלביס ושלי בעולם הזה, כפעולה מכובדת ואינטגרלית". האם בעקבות הנסיון הזה סטינג יהפוך לשחקן חיזוק קבוע באופרות מפורסמות? "תשאלי אותי את השאלה הזאת אחרי האופרה בשאטלה". *