מבחינתי זה נס

לפוליאקוב זה הצליח, וכאילו במקרה. "הצלחת הכתיבה של 'הכל דבש' הפתיעה אותי ואת האנשים מסביבי. מעולם בחיי לא היה לי שמץ של מושג שיש לי איזושהי זיקה לכתיבה, בעיקר קומית, ואני עדיין לא מאמינה. מבחינתי זה נס. לא היה לי מושג שהכתיבה תצא מצחיקה".

ניגשת לפרויקט הזה מתוך כוונה לכתוב דרמה?

"זה קרה לאט לאט, עם הרבה עזרה של שבי גביזון. הכול התחיל ברצון שאני ואבא שלי (ישראל פוליאקוב ז"ל) נעשה משהו ביחד. הציעו לנו לעשות סדרה, ואני אמרתי שאתן רעיון. אחרי הרעיון ביקשו ממני לפרט, ואחר כך ביקשו שאכתוב פרק, וככה הדברים התגלגלו. בשורה התחתונה, אין לי מושג איך זה קרה, וכל הזמן אמרתי לעצמי שבאמת אין לי מושג. נורא קשה לדעת מה ייגע באנשים. לא כיוונתי רק למוצר קומי, כיוונתי לדרמה קומית על משפחה".

כשעבדת על הסדרה הרגשת מחויבות כבדה יותר להצליח, בגלל הקריירה הקומית של אביך?

"למזלי העבודה לא נעשתה כצורך להוכיח את עצמי. אף פעם לא התחבאתי מאחורי הסטריאוטיפ של 'הבת של', וזה גם מעולם לא הפריע לי. מעבר לזה, אני לא רושמת הצלחות כל כך מהר ולוקחת את הכול בפרופורציה. אתה מספר סיפור, ולפעמים הקהל נהנה ממנו ולפעמים פחות".

האווירה על הסט הייתה מלאה בצחוקים?

"אווירה טובה על סט בדרך כלל קשורה לכימיה עם אנשים, ופחות לחומרים. כשאנחנו עבדנו, זה לא היה רק מצחיק, אבל מאוד נהנינו, כי הייתה כימיה נהדרת ויכולנו לצחוק ביחד. אבל לא בכל מקום שיש בו קומיקאים, בהכרח נהנים יותר".

עד כמה היית בחרדה כשהסדרה עלתה לאוויר?

"זה עורר הרבה חרדות ופחדים, אבל מהר מאוד ראיתי ושמעתי שאנשים אוהבים את הסדרה, וזה הרגיע אותי. למרות זאת, בכל פרק מחדש מופיעים הפחדים שמלווים אותך לאורך כל הדרך, כי קשה לדעת למה הקהל מתחבר. תמיד יש כמה דעות. גם כשהרוב אוהב משהו, תמיד יהיו כאלה שלא יאהבו את זה. אתה צריך ללכת עם מה שאתה מאמין ואוהב, ואם מישהו מתחבר לזה, יש לך מזל".

את אדם מצחיק?

"אני מאוד אוהבת לצחוק על הכול וליהנות, ומאוד אוהבת את הדברים הקלילים והפשוטים. זה מתחבר אליי. יכול להיות שזו אחת הסיבות שבגללן התחברתי לדמות ב'הכל דבש', וגם הקהל התחבר אליה. יחד עם זאת, אני לא רואה את עצמי כקומיקאית. הרבה פעמים אתה יכול לזהות סיטואציה קומית, ולקחת בה חלק. זה לא אומר שאתה תמיד צריך להיות סטנדאפיסט או קומיקאי".

מה הדבר הראשון שהיית רוצה שאנשים יגידו עלייך?

(צחוק נבוך) "מה אני אמורה להגיד? אני מקווה שזה יעלה חיוך, שיהיה משהו חיובי מן הסתם, אבל אני לא יכולה להגיד - זה מתנשא... שיגידו שאני כוסית, לא, סתם, אני צוחקת (צוחקת בקול רם). באמת קשה לי לענות על זה. אפשר שאלה אחרת?".

איזה דברים מרגיזים אותך?

"אני לא טובה בזה. אני לא יודעת לענות לשאלות בתשובות מצחיקות ומאגניבות. אני נחנקת".

אז בואי ננסה שאלות אחרות. מה היית משפרת בעצמך?

"הייתי רוצה לדעת יותר לשבת על התחת, לעבוד, להיות פחות עצלה. הייתי רוצה פחות לפחד ולדאוג. הייתי רוצה יותר לשמוח וליהנות. הייתי שמחה לשפר את השפה ואת הידע שלי, כי אני פשוט בורה. וכמובן שהייתי רוצה להיפתח ולהיות יותר קלילה".

מה הסביבה שלך חושבת עלייך?

"בגדול אני מקבלת פידבקים מאוד חיוביים, ואני גם בוחרת בסביבה שמעניקה פידבקים כאלו. יש סביבי חברים ומשפחה שהם אנשים שאוהבים אותי, וגם אם מעירים לי, זה לא בקטע ביקורתי שלילי, אלא ממקום של שיפור ועם הרבה אהבה".

את מתקשה להתמודד עם ביקורת?

"תראה, אף אחד לא אוהב לשמוע דברים רעים. יש הארות ויש הערות. יש אנשים שאתה מרגיש שלא אוהבים אותך, וההערות שלהם באות מרוע או מחוסר פרגון. מה שמנחה אותי הוא שאם אין לי מה לעשות עם הביקורת, אני לא רוצה לשמוע אותה. מה יעזור לי להתבאס אם אין לי אפשרות לתקן?".

יש סיכוי שתעמיקי את העיסוק בכתיבה קומית?

"אין לי מושג, אני לא רואה את עצמי כתסריטאית, אלא כמישהי שגילתה כמה יכולות כתיבה. אני רק בתחילת הדרך. מאוד קשה לייצר חומרים קומיים. בשביל לייצר הומור צריך לעבוד יותר קשה. דרמות לא חסרות".

יש סוגי הומור שאת פחות מתחברת אליהם?

"יש דברים שפחות מצחיקים אותי, אבל אני מאמינה שיש מקום להכול. אישית, לא הייתי עושה סטנד אפ, כי אני לא מסוגלת, אבל אין לי איזה קטע עקרוני נגד סוג כלשהו של הומור. תראה, תמיד אהבתי לצחוק, ותמיד אהבתי הומור. זה גם משולב בצד השני... אבל זה לא שאני בנאדם עצוב, אני לא רוצה להיכנס לזה".

איזו קומיקאית את מעריכה?

"קרן מור, אורנה בנאי, מיה דגן, עלמה זק".

לאחרונה פורסם שעברת לגור עם בן זוגך, רן דנקר. את רוצה להגיד משהו על הקשר איתו?

"ברור... ברור שלא!" (צוחקת).