הניתוח מסוכן? ES Vascular המציאה מכשיר לביצוע התפירה באופן אוטומטי

מייסדי חברת ES Vascular החליטו שניתוח שיש בו סיכון של 5% למוות אינו נחשב להצלחה, ויצאו לבצע אוטומציה של הטיפול באחת המחלות הקטלניות הקיימות - מפרצת באבי העורקים.

מפרצת נוצרת כאשר, עם השנים, נחלשות דפנות העורק ובנקודות חלשות במיוחד עלול הדם ללחוץ על הדופן ולהרחיב אותה - עד שניתן לראות בצילומי הרנטגן או ה-MRI מעין תפיחה על העורק. בשלב כלשהו, הדופן נהיית דקה מידי והעורק מתפוצץ. בסבירות גבוהה, התוצאה היא מוות מיידי.

הפתרון הקיים למפרצת כרוך בניתוח מורכב שכ-5%-10% מהמטופלים לא ישרדו. לכן כיום, אם הבלון התפוח בצידו של העורק אינו גדול עדיין כל-כך, לא ממליצים לעשות ניתוח, אלא להמתין ולעקוב ולראות האם הוא גדל. רק כשהמצב מחמיר - מחליטים על ניתוח, לעיתים מאוחר מידי.

הניתוח מסוכן לא רק משום שמדובר בניתוח בבטן פתוחה. מטרת הניתוח היא להחדיר לעורק צינור סינתטי גמיש במקום בו קיימת המפרצת ולתפור אותו לעורק משני הצדדים, במקום העורק שנחלש. התפירה מבוצעת בחוט ומחט והבעיה היא שכדי לבצע את התפירה, יש לחסום את אבי העורקים - מצב מאוד מסוכן. עם סיום התפירה יש לשחרר את הדם ולראות אם אין נזילה בין התפרים, ואם יש - צריך לסגור את העורק שוב ולתקן את התפירה. "כל סגירה כזו של העורק גורמת ללב לעבוד מול חסימה וזו מעין מכה ללב", מסביר שוקי פורת, מנכ"ל החברה.

אין נזילות

ES Vascular המציאה מכשיר לביצוע התפירה באופן אוטומטי, מהיר והכי חשוב - ללא נזילות כבר מן הפעם הראשונה. ממציא הרעיון הוא פרופ' אדוארד שיפרין, מנהל תחום כירורגיית כלי דם באסותא, לשעבר באיכילוב.

בפרוצדורה של ES Vascular מוחדר לתוך העורק צינור שבקצהו שדכן עגול. עוצרים את הדם לזמן קצר, מציבים את השדכן במקום בו מעוניינים לבצע את השידוך העליון ולוחצים. מעשר נקודות על גבי הקוטר של השדכן יוצאות סיכות, שני חודי סיכה מכל נקודה, הנפתחים הצידה ומתקפלים חזרה כלפי פנים.

כך, התוצאה הסופית נראית מאוד דומה לתפירה ידנית, באופן מדוד ומדויק, כך שאין נזילות בין הסיכות. לדברי החברה, בעבר כבר נעשו ניסיונות לשידוך אוטומטי של הצינור הסינתטי לעורק, אך אף אחד מהם לא הצליח להשיג את המטרה של מניעת נזילות. "יש 1,500 פטנטים בנושא", אומר פורת. "היו סיכות שנפתחות כלפי פנים, סיכות שמונחות במאונך, אך בכולם היו נזילות. היו כאלה ששידכו סיכה אחרי סיכה, אך לא היה להם יתרון משמעותי מבחינת זמן. המכשיר שלנו הוא היחיד לתפירה אוטומטית שקיבל את אישור ה-CE באירופה".

ES Vascular הוקמה ב-2003 וגייסה עד היום 4 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים. פורת היה בעבר בתפקידי ניהול בכירים בחברת ביוסנס וובסטר שנמכרה לג'ונסון אנד ג'ונסון.

*איך יקבלו הרופאים, שהתפרסמו כתופרים מחונננים, מוצר שמתחרה בהם?

פורת: "אנחנו מניחים שיהיה לנו אתגר מסוים עם מובילי הדעה, אבל אנחנו מאמינים כי נוכל לשווק להם את המכשיר לפחות לסוג אחד של מפרצת, הנחשב למסובך מאוד גם עבור התופרים הכי טובים - מפרצת שבה התפיחה נוצרת קרוב מאוד לכליה והחלק בעורק שניתן לתפור אליו את הצינור הוא מאוד צר. במקרה כזה, צריך לחסום לזמן רב את אספקת הדם לכליה וזה מסוכן מאוד.

"מלבד הרופאים, אנחנו אהודים על חברות הביטוח ובתי החולים. התהליך חוסך זמן, סיבוכים ואשפוזים ולכן גם כסף. אין לנו צורך לחכות שחברות הביטוח יחליטו על שיפוי המכשיר, כי בית החולים ממילא מקבל שיפוי על כל ניתוח מפרצת, ואנחנו חוסכים לו מתוך התהליך הזה כ-7,000 דולר לחולה".

אישור ה-CE של החברה התקבל עבור פרוצדורה של שידוך בניתוח בטן פתוח. המכשיר אמור להתחיל להימכר ב-2009.

בארה"ב המהלך יהיה מעט שונה. לאחרונה החלו לשווק שם פתרונות מבוססי סטנט: הצינור הסינתטי מולבש על סטנט המוחדר על בלון לאבי העורקים. הבלון מנופח, והסטנט מחזיק את הצינור במקומו - או לפחות אמור להחזיק אותו. לשיטה יש מגוון בעיות, כמו סטנטים שזזים מהמקום או נזילות.

החברה מקווה להביא לשוק בארה"ב מכשיר דומה למכשיר האירופאי שלה, הפועל באופן זעיר-פולשני, בו הצינור מוחדר לעורק על גבי קטטר. ניתן לבצע פרוצדורה של שידוך בלבד, וזה יהיה כנראה המכשיר הראשון. לחילופין, ניתן לשלב שידוך וגם סטנט (הרי מדוע לעצבן את חברות הסטנטים) כאשר השידוך נועד להחזיק את הסטנט במקומו. האישור למכשיר עשוי להגיע בסוף 2009 או תחילת 2010.