המועמדים לראשות הממשלה צריכים לתת למישהו אחר לבחור להם בגדים

חוסר טעם הוא לא הבעיה הכי בוערת בפוליטיקה הישראלית, ובכל זאת - אפשר ללמוד ממנו על שלישיית המתמודדים על ראשות הממשלה ; תסתכלו עליהם ותראו אותנו עם המון פוטושופ

אילו טעם טוב היה תכונה שפוליטיקאים ישראלים היו מצטיינים בה, או לפחות לא מזלזלים בה בצורה מופגנת כל-כך, ייתכן שהציבור היה מעריך אותם ומתעניין קצת יותר בפוליטיקה. אפילו היום, כשהופעה ייצוגית נחשבת בישראל לפריט חובה בעולם העסקי, התקשורתי והאישי, מפליא שהיא עדיין לא נראית מובנת מאליה במקום הכי מובן מאליו: אצל האנשים שהציבור בחר לו למנהיגיו.

סגנון לבוש נכון ממוקם בראש סדרי העדיפויות של ראשי ממשל בארצות אחרות; במסדרונות הכנסת ובמרכזי המפלגות, התובנה הזאת עדיין לא היכתה. רוב הפוליטיקאים הישראלים מרשים לעצמם לנוע במרחב הציבורי כשהם מוזנחים, מיוזעים בחליפות גדולות ממידותיהם, סתורי שיער, וחפים מסטייליסט צמוד. הסיכוי לחוש גאווה לנוכח הופעתם האלגנטית והמרשימה, כמצופה מאישים רמי-מעלה המייצגים את כלל הציבור, מתממש בדרך כלל רק באירועים חגיגיים במיוחד, המתקיימים בנוכחות אנשים חשובים המודעים לעצמם ולהופעתם - כלומר בנסיעות לחוץ לארץ.

ספק אם מערכת הבחירות הזו תבשר על שינוי אופנתי מבורך, אך מכיוון שממילא המועמדים הצייתנים ידקלמו דפי עמדה שהוכנו להם בידי יועצים מתוחכמים (שחלקם מתלבשים מצוין. בהזדמנות זו אפשר להרחיב את גבולות הייעוץ והריטיינר), זו ההזדמנות להסיט לרגע את תשומת הלב מהוויכוח הפוליטי - אם יש כזה. במה שקשור להופעתם, שלושת המועמדים לראשות הממשלה משקיעים מעט מדי, למעט דיאטות ושיפוצי תמונות גרפיים. עד הבחירות כדאי להם לגבש טעם ואמירה אישיים. זה לא יזיק להם גם בקלפי.**

כלכלת שיער

בנימין נתניהו

בנימין נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים הבודדים בישראל המשדר מודעות להופעתו. אם לשפוט לפי דמותו הציבורית והופעותיו, נינוח בחליפה, אין ספק שהאיש אוהב לחיות טוב. מוגזם לקרוא לו גנדרן (אם כי הכול יחסי), אך אין ספק ששנותיו בארצות הברית לימדו אותו פרק בהלכות המושג האמריקאי "לבוש להצלחה" (Dress For Success). ובכל זאת, בין אם שרה בוחרת לו את החליפות ובין אם הוא בוחר אותן בעצמו, נתניהו טרם גיבש אמירה אופנתית. מצד שני, במדינה שבה כל הפוליטיקאים הזכרים נראים זהים (ודהויים), ביבי זוכה מההפקר ומנצל לטובתו את נתוניו הטבעיים הנאים ואת קומתו הגבוהה יחסית, ומבדל עצמו בחליפות איכותיות ובעניבות מעודנות - בגוני הלאום הליכודיים תכלת וכחול - המשלימים את הופעתו המהודקת.

אבל מנהיג הליכוד לא עוצר בעניבות. גם אם הארון מכיל שלד או שניים, מצופה ממנהיג פוטנציאלי להציג לעם חזות מהוגנת: כמה לא מפתיע שכבר לכבוד הקמפיין הראשון שלו, שעלה באינטרנט בשבוע שעבר, הושלו הקילוגרמים המיותרים, המראה המחויט התחלף לרגע בחולצת פולו ספורטיבית-עממית המשדרת נגישות, וכמויות המייק-אפ הצעירו את פניו בכמה שנים טובות, כשהעלימו כמעט לגמרי את הקמטים העלולים להסגיר את גילו. אפילו השיער המקליש על ראשו מצליח בקליפ הזה לשמור על איזון כמותי נכון בין הלוואה לחיסכון. ראש כלכלי או לא ראש כלכלי?

אם לשפוט על-פי הסקרים - זה כנראה עובד, ואם יצליח נתניהו לקפוץ בחזרה אל כיסא ראש הממשלה, כדאי לו לאמץ כמה טיפים מקודמו בתפקיד, אהוד אולמרט, בשיחת החפיפה: לגוון בעניבות יותר נועזות ומעניינות, להקטין במידה או שתיים את החליפות, לגלות אומץ ולגלות את הקרקפת לעם הנבחר, ולהוסיף קצת יותר אקססוריז ללבוש - זה עדיין לא הזיק לאיש.

לא טרנדי? לא נכחיש

אהוד ברק

הגנרל שפשט את המדים בדרך לזירה הפוליטית דאג שאיש לא ישכח אותם. מאז יומו האחרון כרמטכ"ל, התדמית הגנרלית של אהוד ברק מתנגשת עם תדמיתו כנהנתן. בתקופה שבה קיבע את מעמדו הפוליטי כראש ממשלה, היה נדמה כי המעבר ממנהיגות צבאית לפוליטית הוא מהלך מתבקש. אך הדחתו המהירה, והמפנה המהיר לא פחות לעולם העסקי, תוך חבירה לאילי הון וההתעשרות ממתן הרצאות ברחבי העולם, רק טיפחו (נגדו) את דמות העסקן, איש העולם הגדול, עשיר ונהנתן. הקונפליקט הזה בא לידי ביטוי, אחד לאחד, בסגנון לבושו של ברק: ב"שטח" הוא איש פשוט, עמוס ז'קטים ספורטיביים בסגנון צבאי, היוצרים מראה ספק לא פורמלי של מנהיג פועלים, ספק גנרל-לשעבר מיושן עד מרושל. במסדרונות הכנסת, לעומת זאת, הוא חנוט בחליפות יקרות הגדולות בהרבה ממידותיו, ובמכנסיים רחבים המגמדים עוד יותר את קומתו הנמוכה ממילא; מה הפלא שהוא לא מרגיש נוח, ושרואים את זה.

נכון, שירות ארוך בצה"ל פוטר אותך מהדילמה מה ללבוש בבוקר, אבל הבקו"ם כבר רחוק מאיתנו, יש דירה יפה במגדל, נשים התחלפו בחייך, ופלולה אחת הלכה לעולמה: מותר לדרוש מאדם המתגאה בטעמו המוזיקלי לרכוש הבנה מינימלית באסתטיקה אופנתית.

ממעקב צמוד אחר ההופעות האחרונות, מתעוררת הרגשה שאהוד ברק עובר כעת מהפך תדמיתי חיובי, ולא רק בגלל הדיאטה הבולטת שפצח בה. אך דרוש מאמץ נוסף, כזה שימנע ממנו להיראות רע במונחים ישראליים, ורע מאוד במונחי ברק אובמה ומקביליו האירופיים.

"אין לי מושג מי בוחר לו את הבגדים", אומר אדם שהיה ממקורביו הבכירים. "מצד שני, הוא מעולם לא העניק חשיבות לעניינים של סגנון לבוש". נכון, הרי בקמפיין החדש של מפלגת העבודה המסר נשמע חד וברור: ברק הוא "לא נחמד, לא חברמן, לא טרנדי, לא אופנתי, לא סימפטי" - אבל "הוא מנהיג". או-קיי, שיהיה מנהיג. מנהיג צריך להיראות כמו אהוד ברק? יש עוד עבודה.

גבירותיי, מהפך

ציפי לבני

במפלגת השלטון החליטו לתקוף את האיום מימין בשני כיוונים: קמפיין שלילי המציג את אמינותו הבעייתית של בנימין נתניהו, וקמפיין חיובי המבליט את ייחודה של ציפי לבני כרוחצת בניקיון פוליטי. רק שהדיון שהתעורר בעקבות הקמפיין הראשון של המפלגה, שפורסם בחודש שעבר בשילוט חוצות, התמקד דווקא בפערים שבין טכנולוגיית הפוטושופ לעניינים של מוסר פוליטי: פניה של לבני רוטשו בקפידה, העיניים התכולות הודגשו, כמו גם צבע השפתיים, והקמט הבולט בצווארה טושטש. גבתה השמאלית, שנוטה להתרומם בנפרד, מתברר, הוחזרה למקומה הטבעי, והצל שהטיל אפה על הפנים צומצם. התוצאה: לבני נראית צעירה בהרבה מגילה, נשית ועדינה יותר. מעניין מה חשבה על עצמה כשחלפה על-פני שלטי החוצות. עבודת הפוטושופ שהושקעה כאן לא הייתה מביישת גם דוגמניות וכוכבות המופיעות על שערי מגזינים. במילים אחרות, לבני אכן נראתה נקייה יותר. אך האם המטרה הושגה?

מיום שנכנסה לחיים הפוליטיים, לבני דאגה לעצב את הופעתה החיצונית בהתאם לתפיסתה הפוליטית-עניינית: לבוש צנוע ונעים לעין, נטול גינונים אופנתיים, ומשופע בצבעוניות מונוכרומטית של שחור או לבן. על אף שבשנתיים האחרונות היא עברה בהדרגה שינוי בולט בסטייל ובאסתטיקה, הימים האלה מעידים על מהפך בהתהוות: לבני הפחיתה הרבה ממשקלה, תספורתה עדכנית, האיפור עדין ומוקפד, תדמית הטום-בוי הכבדה שדבקה בה לאורך השנים כאשת מוסד לשעבר, שהודגשה בחליפות הכוח הגבריות ובסריגי גולף מגושמים, פינתה מקומה לתדמית מעודנת, נשית, רכה ונעימה, בחליפות צמודות בגזרות מעודכנות יותר, בז'קטים קצרים, ולעתים אף בחצאיות אלגנטיות. שיא אופנתי זמני נרשם בשבוע שעבר, כשמנהיגת קדימה הופיעה לאירוע בשמלת צינור שחורה, פשוטה וצמודה, שסוף-סוף עשתה חסד עם הנשיות שלה.

אפשר להבין מדוע לבני בוחרת לנוע על ציר הקונפליקט שבין היותה פוליטיקאית קשוחה ואסרטיבית בעולם גברי וכוחני, לבין היותה מדינאית מאופקת, שקולה אך גם אמפתית. במודע או שלא במודע, היא משתדלת שלא להבליט בלבושה את נשיותה, כדי שחס וחלילה לא תיתפס כחלשה. לא בטוח שאפשר להאשים אותה.

דווקא בביקורים רשמיים בחו"ל, לבני מרשה לעצמה לטפח סגנון מהודר ונשי יותר. אולי זו ההשראה שנחתה עליה בביקורה האחרון בוושינגטון, כשבחרה להקדיש מעט מזמנה למדידת פריטי לבוש ברשת השוודית H&M (בהמלצתה של קונדוליסה רייס, לדבריה), בעוד ראש המטה שלה, אמיר גולדשטיין, מביא לה את הבגדים לתא המדידה. "ציפי לבני לא אוחזת בסטייליסטית", אומר גיל מסינג, יועץ התקשורת שלה. "היא עושה הכול לבד. ההופעה שלה חשובה לה כאישה וכאשת ציבור". ובכן, טיפ קטן: כמו כוכבי קולנוע, גם פוליטיקאים בכירים בעולם, כאלה שבאמת נראים טוב, לעולם אינם בוחרים לעצמם את הבגדים.

צרו איתנו קשר *5988