כמה שפחות להסדיר

אחת הטעויות הגדולות שנעשו במינוי ועדת גרונאו, שבחנה את תנאי התחרות בשוק התקשורת הייתה הרכב החברים בה. רוב מוחץ לאנשי הממסד, קרי לאנשי משרד התקשורת, האוצר ורשות ההגבלים, ומיעוט של נציגים מהתעשייה וכאלו שיש להם ניסיון וידע טכנולוגי עשיר. התוצאה ידועה וספק אם מסקנותיה של הוועדה ימומשו עד תומם, למרות ששר התקשורת אריאל אטיאס, החליט לאמץ את המסקנות.

בעקבות המלצות הוועדה, מינה אטיאס ועדה שתידון ברפורמה נוספת בתחום השידורים. הוועדה אמורה לבחון את נושא המעבר משיטת הזיכיונות לשיטת הרישיונות ואם היא תעז, היא עשויה לקבל המלצות מרחיקות לכת. אבל ספק אם זה יקרה. כי גם הפעם הרכב הוועדה כנראה יקבע את מסקנותיה. במקום לקחת אנשי מקצוע בעלי ניסיון, אנשי אקדמיה וטכנולוגיה שיהוו רוב, שוב מונתה ועדה, שנשלטת בידי אנשי המשרדים הממשלתיים.

מי שמאמין שהוועדה אכן תרחיק לכת במסקנותיה, צפוי להתבדות. סביר להניח שהרפורמה תסתכם בביטול הזיכיונות ובמעבר לרישיונות, שזה יפה כשלעצמו, אך ספק אם הדבר יוביל לשינויים משמעותיים בתחום השידורים.

על רקע עבודת הוועדה המזדחלת ראוי להקדיש כמה מילים לנייר העמדה, שהגיש בסוף אוקטובר השנה כתגובה לשימוע, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר דני רוזן, שהיטיב לתאר את הכשלים בשוק, והציע הצעות מרחיקות לכת לשינוי.

לדברי רוזן, נכון עשתה הממשלה, כאשר החליטה לשנות את מתכונת הרישוי בענף (מעבר מזיכיונות לרישיונות) ולבחון את מתכונת ההסדרה בענף, שכן המתכונת הנוכחית היא המכשול הגדול ביותר למיצוי האפשרויות שהטכנולוגיות החדשות מאפשרות.

רוזן מדגיש את החשיבות שיש באי פיקוח על האינטרנט בכל צורה שהיא, במסווה של הסדרה נאורה או שיוויונית ויש להימנע מכל צעד שיגביל זאת. הכשל היסודי לדברי רוזן הוא שהחוק לא הגדיר עד עכשיו מה זה טלוויזיה, ולפיכך כל אחד מגופי ההסדרה (הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלווין, ומשרד התקשורת) נוגס היכן שהוא יכול כדי להבטיח את האינטרסים שלו.

וכך הוא כותב: "הבסיס לתהליך המתבטא במינוי הוועדה הוא יוזמה של המערכת המסדירה (הממשלה) לשנות את מבנה תעריפי שירות הטלוויזיה הרב-ערוצי, כך שיתבססו על דמי גישה למנוי ותשלום נפרד לכל שירות/ערוץ אחר, ולפקח על תעריפי דמי הגישה (כך שיהיו מבוססים על "עלות חיבור המנוי למוקד השידורים בתוספת רווח סביר).

"מדובר בהלך מחשבה מוזר, באשר כל כלכלן מתחיל יודע שכל תעריף מפוקח הופך תוך זמן קצר להיות יקר פי כמה מאשר תעריף שנקבע בתחרות, בשוק החופשי, מאחר שתמיד יצליחו השחקנים להעמיד מול פקידי הממשלה סוללה איתנה של כלכלנים ומשפטנים, רבים יותר, מתוגמלים טוב יותר, עם גב פוליטי איתן יותר - והתוצאות ידועות.

"תמהני מדוע יש בכלל לקבוע דמי גישה לשידורי טלוויזיה רב-ערוציים בתעריף מפוקח, כאשר הממשלה עצמה יוזמת שידור טלוויזיה ספרתי קרקעי, שייקלט, כך מדווחת העיתונות, בכל בית בישראל, ויאפשר צפייה חינמית במגוון רחב יחסי של ערוצי טלוויזיה, ובאיכות גבוהה, תמורת תשלום חד-פעמי לממיר.

"הרי ברור כי התחרות בשוק תיצור שיווי משקל, בה HOT ו-yes יאבדו מנויים והיה ודמי הגישה אליהם יהיו מופרזים, ודמי הגישה יהיו הנמוכים האפשריים גם ללא התערבות הגורם המסדיר.

"לעניות דעתי, על הממשלה להתערב בקביעת דמי גישה רק ויתברר שיש כשל, והתיאוריה של תחרות איננה פועלת".

רוזן ממשיך ותוקף את הרעיון המרכזי של הסדרת הפרסום בערוצי השידור המרכזיים וקובע ש"מדובר ברעיון מלאכותי המבוסס על יצירת מחסור מלאכותי (פרסום מותר רק בערוצים בודדים - בערוצים המסחריים בלבד ולא בכבלים), ובתמורה לקבלת הפריבילגיה לשדר פרסום נדרשים לתת תמורה ציבורית.

"זה אולי היה נכון בעבר, אך ודאי איננו נכון היום. אין כל סיבה למנוע מהמשק הישראלי פרסום בכל פלטפורמה אפשרית, והבסיס לדרישה של תמורה ציבורית פשוט איננו קיים", קובע רוזן.

רוזן סבור כי תחום השידורים מוסדר יתר על המידה, וזו בעייתו העיקרית. במקום זאת יש לאחד את גופי ההסדרה, כלומר לבטל את הרשות השנייה, לאפשר למשרד התקשורת לנהל את הכלכלה בתחום.

2. המתכון המנצח

בשבוע שעבר פרסמה תת-ועדה מטעם הקונגרס האמריקני דו"ח יוצא דופן בחריפותו על רשות התקשורת האמריקנית ה-FCC. הדו"ח שחובר על-ידי ועדה לאנרגיה ומסחר קובע כי ה-FCC תחת ראשותו של היו"ר קווין מרטין, הונתה והטעתה את הציבור האמריקני והקונגרס ומותח ביקורת חריפה לגבי התנהלותו של מרטין והחלטות שקיבל בתחומים שונים ועוד שורה של ביטויים שקשה להאמין שנכתבו על גוף כמו ה-FCC.

ולמה זה רלבנטי לנו? מקובל לחשוב שרשות תקשורת בישראל היא הפתרון לתחלואי הענף. כל בר דעת בתחום התקשורת טוען שרשות כזו היא הכרחית לקידום הענף ללא אינטרסים. אפילו האיחוד האירופי עושה מאמצים לשכנע אותנו שיהיה לנו טוב יותר אם נקים רשות תקשורת.

ייתכן שרשות תקשורת במתכונת שמוצעת, כך שתהיה כפופה לשר התמ"ת או לשר האוצר גרועה מאשר אופציה של שר במשרה מלאה. יו"ר רשות שמתמנה ע"י שר משיקולים פוליטיים עשוי להיות טעות. יש דברים שלא צריך למהר להעתיק אפילו מארה"ב. אולי צריך לחשוב על מודל של רשות שממומנת ע" ע"י המפעילים. המציאות הפוליטית בישראל יכולה להיות מסוכנת לתחום הטלקום והשידורים, אולי כדאי לחשוב שוב אם לא עדיף שר מפקח.