העליון: המשקיעים שגרגורי לרנר הונה זכאים לקבל נכסיו שחולטו בידי המדינה

בכך הפך בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א, שקבע כי לקורבנותיו של לרנר אין זכות לקבל כספים שחולטו

בית המשפט העליון קבע היום (ג') בהחלטה תקדימית כי 234 אנשים שהונו על-ידי גרגורי לרנר זכאים לקבל כספים ורכוש שלו, שחולטו על-ידי המדינה. בכך הפך בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א, שקבע כי לקורבנותיו של לרנר אין זכות לקבל כספים שחולטו.

כנגד לרנר הוגשו שני כתבי אישום בפרשות מירמה, הלבנת הון ועבירות נוספות. במסגרת ההליכים הפליליים בכתב האישום הראשון, תפסה המדינה רכוש השייך ללרנר לצורך חילוטו אם יורשע. עוד קודם שהסתיים ההליך, עבר לרנר עבירה נוספת, בה הונה מאות אנשים והבטיח להם תשואות גבוהות עבור כספים שיקבל מהם. קורבנות העבירה השנייה הגישו תביעה נגד לרנר, וביהמ"ש חייבו להשיב להם 7.1 מיליון שקל.

בעקבות פסק הדין פנו הקורבנות למחוזי בת"א בבקשה למנוע את חילוט הכסף שנתפס כדי שיוכלו לעקל את הכספים, בהם זכו בתביעה. המחוזי דחה את הבקשה והורה לחלט את הכספים לטובת המדינה. זאת, לאחר שקבע כי לקורבנות אין זכות קניין בכספים, שכן אלה נתפסו קודם לביצוע המירמה כלפיהם. ביהמ"ש ציין כי זכותה של המדינה לחלט כספים עומדת בעינה, אפילו אם ביצע הנאשם עבירות נוספות.

שופט העליון, אליעזר ריבלין, בהסכמת השופטים איילה פרוקצ'יה ויורם דנציגר, קבע בערעור כי במקרה זה קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים את ביטול החילוט. לדבריו, בין הנימוקים המיוחדים קיימת טענה, לפיה ניתן לבטל את החילוט לטובת מי שטוען "לזכות ברכוש". ריבלין קבע כי יש לפרש את החוק באופן רחב יותר, כך שלא יכלול רק את בעלי זכויות הקניין ברכוש התפוס אלא יקיף את כל בעלי הזכויות במסכת הניכסית הכללית של הנידון.

לדברי השופט, העובדה שבידי הקורבנות פסק הדין המחייב את לרנר לשלם להם סכום מסוים, מהווה "נימוק מיוחד", שמצדיק את מניעת החילוט או גריעה ממנו עד לסכום פסק הדין. זאת, כדי להקטין את הפגיעה הפרטית מהפעילות העבריינית. הוא ציין כי אינו מתעלם מהעובדה שהקורבנות אינם בעלי זכות כללית ברכוש התפוס, שכן זה נתפס עוד קודם לביצוע העבירה כלפיהם. ואולם, הם נפגעו מעבירה הדומה במהותה לזו שבגינה מתבקש חילוט הרכוש, והם נפגעו ברכושם מאותו עבריין. (ע.א. 8679/06).