על סקופים ולוקשנבאום

סקופים

זה התחיל טוב. אני לא מתכוון רק לצבא, אלא גם לתקשורת. הצליחו להתאפק, החבר'ה. הפעם לא היו דיווחים על מיקום כוחות, תנועות בשטח וכאלה, שבמלחמת לבנון הועילו מאד לאויב. האם אפשר לסמוך שכך זה גם יימשך? אוה, זו השאלה הגדולה.

הידיעה הבלעדית, זו הקרויה סקופ, היא נשמת אפו של כתב השטח, ולא קל לוותר עליה כשהיא נמצאת בהישג יד. אין ספק שבמהלכה של פעולה צבאית נתקל כל כתב בידיעות כאלה. הפיתוי גדול. מה שהעיתונאים בשטח צריכים לזכור זה שסקופ מלחמתי קשור לחיי אדם, לתוצאות המערכה שתקבע את חיינו לתקופה ארוכה.

אם העיתונאים יזכרו זאת יהיה להם יותר קל לעמוד בפיתוי. ואם לא, אז בשביל זה יש עורכים, שגם הם לא תמיד עשו את עבודתם מתוך אחריות, אבל אולי הפעם זה יהיה אחרת?

אז רבותי העיתונות, הפעם בלי סקופים, בבקשה.

לוקשנבאום

לונדון וקירשנבאום (להלן: "לוקשנבאום"), היו גם הם במלחמה, אבל עם מעבידיהם, הנהלת ערוץ 10. העילה למלחמה: הלוקש של הצמד. ערוץ 10 ביקש לקצץ 35% משכרם, כך שאמור היה להישאר להם בסביבות 85 אלף שקלים. לחודש אחד. לכל אחד מהם. . (החישוב נעשה לפי הדיווחים שכיום הם שכל אחד מהם מקבל מערוץ 10 שכר של 130 אלף שקל).

לוקשנבאום חושבים שמגיע להם יותר. לא ברור למה. כלומר, אין ספק שהם מאד מוכשרים ותוכניתם היא מהאיכותיות בטלוויזיה. אבל מבחינה כלכלית זה סיפור אחר. הרייטינג ממוצע שלהם עומד על 7%-8%, שזה נמוך למדי בהתחשב בטיב הערוץ ובשעת השידור הנוחה. חבל שלא יותר אנשים צופים בתוכניות כאלה, אבל מבחינת קופת הערוץ, זה מה שיש, וזה לא הרבה.

הנקודה העיקרית היא שלוקשנבאום ושאר עובדי הערוץ, מקבלים את כספם היום גם מהקופה הציבורית, לא רק מבעלי הערוץ. שכן הערוץ חייב מאות מיליוני שקלים לרשות השניה והוא לא מפסיק להתחנן, שיוותרו לו על הכסף עליו התחייב במכרז. השכר של לוקשנבאום, ושכמותם, בא אם כן מתוך החוב שלא שולם. לוקשנבאום אמרו שזה לא מעניין אותם, להם יש חוזה עם הזכיינים. מבחינה משפטית הם צודקים. אלא שכאשר מדובר במשכורות של בכירים אחרים, לוקשנבאום מעדיפים את השיקול המוסרי-ציבורי על המשפטי. שהצדק, כמו הפורנוגרפיה, הוא לפעמים עניין של גיאוגרפיה: באיזה כיס ממוקם הלוקש.

בסופו של יום הסכימו לוקשנבאום לקיצוץ בשכרם, העיקר לא להישאר בלי מסך. כצפוי.