מבחן דרכים לסמל הסטטוס האולטימטיבי - מרצדס S קלאס

אין דרך טובה יותר לצלוח את המשבר הכלכלי מאשר על סיפונה של אחת מהמייצגות המובהקות ביותר של האלפיון העליון ; אייל אברהמי לקח את ה-S קלאס למחקר סוציו-אקונומי מרתק ברחוב הישראלי

[להרשמה לניוזלטר רכב]

שנים האחרונות כאשר מברכים אותי ברחוב ב"סחתיין על האוטו", מייד אני טורח להדגיש ולהבהיר בשלושה העתקים, שהאוטו לא שלי, שקיבלתי אותו רק להתרשמות ושעוד מעט הוא חוזר לסוכנות. הפעם, הודעתי לאשתי בעודי מתלבט בין ארבעת סוגי המסג' שמציע המושב, זה יהיה שונה; לא עוד התנצלויות ומבוכות. הפעם אני אתבונן למברכים ישר בעיניים, אגיד יפה תודה ואפילו אענה על השאלה שתמיד מגיעה אחר כך: 862,900 שקלים, לא כולל תוספות.

"ומה אם ישאלו מאיפה הכסף?" היא הקשתה. השאלה הזאת תפסה אותי לא מוכן. לא בגלל שלא הייתה לי תשובה אלא בגלל, שאת רוב תשומת הלב שלי תפס הניסיון להבין איך מכבים את מערכת ראיית הלילה מבוססת האינפרה אדום, שבנגיעת כפתור אקראית הופיעה במקום הספידומטר. "אני אגיד שעשיתי מכה בשורטים בנפילה האחרונה" אמרתי מאוחר יותר, כשכבר היינו בדרך.

"אוף", היא נאנחה. "למה אתה לא יכול לחשוב עלי ולהגיד שקניתי לך מתנה?"

למה באמת? אולי כי לגיל 40 אתה מצפה מאשתך, בהנחה כמובן שאתם מהאלפיון הנכון, לקנות לך פורשה 911, או אם הטעם שלה לא משהו אז סתם איזו קאיין טורבו. אבל מרצדס S500 לונג בצבע שחור? זה בכלל כלי עבודה, משהו שצריכים כדי להגיע איתו לישיבות דירקטוריון או לאיזה ערב גאלה למען ארגון של מסכנים. זו מכונית, שברור שהנהג יפתח לך את הדלת ואתה תניח את ערימת המסמכים, תיאנח קלות ותגיח החוצה לפוטו-אופ מהיר או מקסימום לסיבוב של עשר גומות. ואתם יודעים מה? דווקא בגלל התדמית הכבדה והשמרנית הזאת היה כל כך מעניין לנהוג ב-S500 ולמצוא, שמתחת לארשת הכבודה מתחבא ממזר לא קטן, שרק מחכה שיתנו לו לפרוץ החוצה.

מרצדס S קלאס

אישיות כפולה

האופי של ה-S מורכב משני אלמנטים שונים אם כי לא מנוגדים. את החלק הראשון, הנראה לעין אפשר להגדיר כצד הלוקסוס; המכונית עמוסה בכל תוספת, גאדג'ט וצעצוע שאי פעם הומצאו, ואם אתם חושבים על מושבים מאווררים שעושים מסג', מערכת לתיקון תקרים או פנסים שמסתובבים עם ההגה, אתם אפילו לא קרובים. אנחנו מדברים כאן על תוספות שצריך ממש לדמיין. מחמם למי המתזים של החלון הקדמי למשל, או חיישן שיודע לזהות מושב של תינוק כדי לשנות את קונפיגורציית כריות האוויר.

אבל עם כל הכבוד האלמנט השני הרבה יותר מרשים. קשה להאמין אבל שני טון מרצדס, שמתפרשים לאורך חמישה מטרים ועשרים ס"מ, מרגישים כמו מכונית קטנה הרבה יותר, מצליחים לרחף בנינוחות מעל כבישים משובשים ובאותה קלות גם משתוללים בסיבובים. היכולת הזאת, לשחק בכמה מגרשים ולעשות זאת היטב בכולם, גורמת לך לרצות להוריד את הכובע בפני המהנדסים משטוטגארט.

אבל בואו נעצור לרגע ונחזור לעניינים ארציים יותר. במבט ראשוני בחנייה ה-S נראית בדיוק כמו שהיית מצפה מ- S להיראות: ארוכה, שחורה ועם לב לבייב במושב האחורי. סתם. בדיחה. לבייב הוא ברשימת התוספות האופציונליות. עיצוב שמרני? כן בהחלט, אם כי המכונית בהחלט נראית עדכנית.

טריקת הדלת מאחורייך מעבירה אותך באחת לעולם שכולו טוב; מושבי ענק מרופדים בעור רך, דיפוני עץ מרשימים (אקליפטוס או אגוז לפי החוברת, ואין לי מושג מה משניהם היה שם) וכמובן שקט מוחלט. תא הנוסעים כל כך מבודד מהחוץ עד, שאפילו את צליל הצופר של המכונית בקושי שומעים בתוכה. איזוטריה? ממש לא. אחד הדברים המענגים במכוניות יוקרה היא היכולת לשייט בדממה, כשברמקולים (14 במספר אם אתם חייבים לדעת, של "הרמן קרדון") מתנגנת חרש מוזיקה קלאסית והנוסעים מנהלים ביניהם שיחה חרישית.

ואם חייבים מילת ביקורת, אז הנה אחת: לא קל לשלוט בשפע הטכנולוגי, שמציעה ה-S קלאס. התפריטים, שנשלטים מחוגה במרכז הקונסול המרכזי (ואל תעזו להגיד iDrive) הם מורכבים, עתירי אפשרויות ודורשים הרבה תשומת לב על חשבון הכביש. במחשבה שנייה שכחתי, שממש למטרה הזאת יש לכם נהג, שבעת שהוא ממתין לסוף הישיבה יכול ללמוד ולתרגל את אלף וכמה עמודי המדריך למשתמש.

לא שואלים

שעתיים וחצי מהבית ואחרי שעברנו פלוס מינוס חצי מדינה, אף אחד עדיין לא שאל "כמה אחי, כמה היא עולה?". מוזר אני אומר לאישה, "אולי אנשים לא שמים לב לאוטו?".

היא נחרה בבוז. "במהירות הזאת אף אחד לא הספיק לשאול", היא אמרה. "וחוץ מזה אולי הם מפחדים לשאול אנשים שנוסעים במרצדס שחורה מאיפה מגיע הכסף שלהם". לשאול אולי מפחדים, אבל להתעניין מרחוק בהחלט מתעניינים. בחנייה על יד החומוס של תרשיחא לפחות עשרה אנשים צלו את המכונית במבטים אם כי לזכותם ייאמר, שאיש מהם לא אמר כלום. כך קרה גם על יד המרכז המסחרי הקטן של כפר ורדים. כמה קילומטרים משם נהג של E קלאס כמעט העיף פח אשפה כשנעץ בי מבט במקום להסתכל על הכביש. הדבר היחיד שמנע ממני לפתוח את החלון ולזעוק "שורטים" הייתה העובדה, שהחזקתי ביד את השלט של ה-GPS.

וחזרה לרכב: הדבר הראשון ששמים אליו לב מאחורי ההגה, הוא המרחק שמפריד בינך לבין סמל הכוכב שעל החרטום. "זה לא מכסה מנוע", אמר חבר שהצטרף לסיבוב, "זה מישור החוף". כשקוראים את הנתונים היבשים אפשר להבין בקלות למה המנוע צריך מרחב: V8 בנפח 5,461 סמ"ק, 388 כוחות סוס ב-6000 סל"ד, 53 קג"מ ב-2800-4800 סל"ד. כל הכבודה הזאת מחוברת לגלגלים דרך תיבה אוטומטית בת שבעה הילוכים.

כמו כל יתר חלקי המכונית גם השילוב מנוע-גיר יודע להחליף בין כמה כובעים; לחיצה עדינה על הדוושה תביא את ה-S לשיוט נינוח ב-160-170 קמ"ש והנוסעים יתווכחו אם בכלל נמצא שם מלפנים מנוע, שכן תאוצה כה חלקה וחרישית הם לא חוו. לחיצה בריאה לעומת זאת משחררת ממנו את הילד הרע, ואוהו כמה הוא רע. קודם כל בוקע מלפנים צליל של מפלצת טבטונית עצבנית, שמנסה לקרוע את התושבות שלה. אחר מצטרף הגיר ולפתע הוא רחוק מלהיות עדין וחלק - הוא מושך את המנוע עד למנתק ההצתה ושם מעלה הילוך בבעיטה. כל זה מתורגם למהירות בקצב, שפשוט קשה לתאר. הנתון הרשמי מדבר על תאוצה ב-5.4 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש, מהר יותר מרוב מכוניות הספורט שנמכרות אצלנו. והתאוצה נמשכת בקצב הזה עד הרבה מעבר למהירות שבגינה נשלחים לכלא.

גם בכל הנוגע לאחיזה ה-S מצליחה לשלוף שפנים מהכובע. האחיזה מרשימה בכל תנאי גם כאשר מדובר בסיבובים חדים ומהירים, שרחוקים מלהיות שטח המחיה הטבעי של מכונית בגודל הזה. זה לא שהמשקל והאורך אינם מורגשים - הם בהחלט שם - אבל סף האחיזה כל כך גבוה עד, שנדמה לרגע שאפשר לבקש מה-S לעשות כמעט הכל. וכשסוף סוף אובדת האחיזה נכנסים לפעולה המעבדים הקטנים של ה-ESP ובניגוד למנהגם הקבוע במכוניות אחרות כאן הם עושים זאת מאוד בעדינות. נדנודים לאורך או לרוחב בעת העברות משקל מהירות? כן, אבל מעט יחסית למכונית בגודל של ספינה.

לו הייתי רוטשילד

אף אחד לא יופתע במיוחד כשנספר לו שכסף קונה איכות, ושבמקרה של ה-S הרבה כסף קונה הרבה איכות. אבל איכות במקרה הזה היא לא רק עור ועץ, פלסטיק וגאדג'טים, אלא בעיקר, מצוינות הנדסית שאחריה מכוניות היום יום מרגישות כאילו הגיעו משנות החמישים. ה-S היא לא הטעם שלי - לא בגודל ובוודאי לא בפוזה - אבל עדיין זאת הייתה פרידה עצובה. על הצד המנטלי עוד יכולתי להתגבר, אמרתי ל-S רגע לפני שחזרנו לסוכנות, אבל מפריד בינינו ים גדול, ים של שקלים.