על מלחמה וחלודה

חודש בלי משחק רשמי, ובמחזור הכדורסל ראינו בעיקר מסירות לקהל ואייר-בולים, אבל לפחות לא מדברים על עזה

חזרתה מהפגרה של ליגת העל בכדורסל סיפקה לקהל האוהדים כמה שעות של חיים כאילו נורמאלים, הפוגה של ספורט ובידור בימים טרופים אלו. לא ניכנס לדיונים העמוקים לגבי אורך הפגרה ועצם החזרה תחת המצב הביטחוני. ננצל את ההזדמנות לדבר רק על ספורט במיוחד באולמות בהם שיחקו כדורסל (רמז: לא באולם זיסמן ברמת גן).

פגרה כל כך ארוכה בדרך כלל לא מתקבלת בשמחה אצל המועדונים. מדובר בעוד חודש של תשלום משכורות ותפעול המועדון, בימים שהפרוטה לא מצויה בכיסי היו"רים. אבל השנה, כשכל קבוצות הליגה בלי יוצא מהכלל עשו שינויים מהותיים בקבוצה (כמעט מחצית מקבוצות הליגה החליפו מאמן והשאר עם שינויים בסגל השחקנים הזרים), הפגרה הארוכה באה לקבוצות לא רק בתזמון, אלא גם באורך המתאים. כבר אתמול היה אפשר לראות שקבוצות כמו מכבי תל אביב, עירוני ראשון לציון ואפילו גבעת שמואל ונהריה ניצלו את החופשה לקצת יותר מאשר לבלות עם המשפחות ולשיר מזמורי חג.

אם יש משהו שבלט במשחקים אתמול זו החלודה, כמעט חלודה של פתיחת עונה. חלודה של חודש בלי משחק רשמי, שהתבטאה במסירות לקהל, כמויות מסחריות של אייר-בולים ובשחקנים שנתקלו אחד בשני בהתקפה כי לא זכרו לאן הם רצים בתרגילים. אצל קבוצות כירושלים, בני השרון וראשון לציון החלודה ירדה תוך כדי משחק, בעירוני רמת גן היא דווקא התפשטה לכל הגוף, מכסה כל ניסיון להראות משהו שדומה בכלל לכדורסל. יש קבוצות שניצלו את הסיטואציה של "כמעט תחילת עונה" עד תום, במיוחד הנואשות לניצחון שבהן, שגם השיגו ניצחונות מפתיעים במשחקי חוץ (ראשל"צ ברעננה, גבעת שמואל בחולון). אותן קבוצות נהנו מעצירת המומנטום השלילי עם היציאה לפגרה, וניצלו את חוסר המוכנות אצל היריבות שהחליטו להישאר עוד קצת בפגרה.

המשחק המרכזי הפגיש שתיים מהקבוצות שניצחו את מכבי תל אביב העונה, הפועל ירושלים ועירוני נהריה. שתי קבוצות עם אינספירציות וסגל נוצץ ומבטיח. מי שהפתיעה לטובה היתה דווקא נהריה שלמרות חסרונו של זר (ריצ'י סירב לחזור מהחופשה בגלל המצב הביטחוני) עלתה למגרש דרוכה ומוכנה. השחקנים חיפו על קיצור הרוטציה במשחק הקרבה, שלווה במשחק התקפה שוטף ומהיר ברוב חלקי המשחק. כמו שהזרים של נהריה שיחקו, אפשר היה לחשוב שהבטיחו להם שבמידה והם מנצחים את ירושלים הם נשארים במרכז. לעומתם שחקני ירושלים נראו כאילו הגיעו מאזור הדרום אחרי כמה לילות של אזעקות ובלי שינה. אבל אמרו חכמים, עדיפים מאה גרם של מזל על קילו שכל, וירושלים ניצחה מסל בשניית הסיום של יובל נעימי אחרי שלקח משום מקום ריבאונד התקפה. נעימי היה השחקן הנמוך ביותר על המגרש.

בזיסמן "זכינו" לראות את מכבי תל אביב משחקת מול עירוני רמת גן. המשחק שהסתיים ב-46 הפרש היה הוכחה ניצחת לטובת המקטרגים נגד הרחבת ליגת העל ל-12 קבוצות. רמת גן בלטה בעליבותה כשהגיעה כמעט למצב ששחקני הקבוצה עוצרים להתחבק אחרי כל סל שהם קולעים. קשה לתאר את המשחק במונחי כדורסל, רוני דניאל מן הסתם היה מיטיב לשדר אותו.

אם יש משהו שערורייתי יותר מצורת המשחק של עירוני רמת גן היא בחירתו של ערוץ הספורט במשחק זה כמשחק המרכזי, עם צוות נרחב של מצלמות ושדרנים שנשלחו לזיסמן. כל זאת במחזור ששלושה מתוך חמישה ממשחקיו באותו ערב הוכרעו במהלכים של השניות האחרונות. יאמר לזכות הערוץ שהם עברו לשידור סיום המשחקים השונים. אך התוצאה העגומה היתה שמול הילוכים חוזרים משלוש זוויות של פייזר קובע 50 הפרש, קיבלנו סיום מותח במשחק בחולון כשהשדרן משמש גם כשעון הדובר.

היה נחמד לפחות במשך שעתיים לדבר על כדורים שורקים ולהתכוון לכדורים ששחקני רמת גן התעקשו לזרוק על האוהדים. אבל אם נשים את הרקע בצד ונתמקד בעיקר או במצב של מדינתנו: קיבלנו מחזור פתיחה מותח ומעניין, שלושה משחקים שהוכרעו בשניות הסיום, כשבשניים מתוכם ניצח האנדרדוג. שלא כמו חלק מהמועדונים שלה, ליגת ווינר חזרה מהפגרה בכושר, ממשיכה במקום בו היא נפסקה לפני כחודש.

ובכל זאת משהו קטן על ההחלטה להחזיר את הליגה במועד שנקבע: ההחלטה לקיים את המחזור אתמול הראתה את הכוח שיש לספורט לתת לאנשים, אפילו לזמן קצר, קצת נורמליזציה בתוך רצף האירועים של השבועות האחרונים. ולמרות הלחץ שייצרה ההחלטה של ההתאחדות לכדורגל, אבנר קופל ומינהלת הליגה לקחו את ההחלטה הטובה ביותר עבור אוהדי הספורט ועבור הציבור בכלל.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט

צרו איתנו קשר *5988