ללכת עם החומרים האסורים עד הסוף

האתלט הגרמני הבכיר רנה הרמס מת בסוף השבוע בגיל 26 באופן מסתורי; אחרי הבלגן הגדול סביב מריון ג'ונס, הסיפור שלו העלה שוב את תעשיית הסימום בספורט לכותרות ; אנחל הרדיה, אחד מגדולי הבלדרים שהפך לעד מדינה, ציין מהיכרות אישית עם הספורטאים כי אין אפילו משתתף אחד בגמרים האולימפיים שלא נזקק לחומרים אלה

במבצע מתוחכם נתפסו שבע אתלטיות רוסיות בכירות על שימוש בסמים, כולל הפייבוריטית העולמית במרחקים הבינוניים יילנה סובולבה.

בהשוואת ד.נ.א התגלה כי בדיקות השתן שלהן חיצוניות, כלומר הן נשאו בגופן שתן "תקין" שלא שייך להן. בארצות הברית הודו טים מונטגומרי ואנטוניו פטיגרו שנטלו סמים, ומדליית הזהב בשליחים 4X100 מסידני נשללה מהאמריקנים; ה-FBI תפס במקום מחבואו את אחד מגדולי הסוכנים, המתווכים ובלדרי הסמים, אנחל הרדיה, שהפך לעד מדינה; מריון ג'ונס נאלצה ללכת לכלא אחרי שכל הישגיה נפסלו; כוכבי הבייסבול רוג'ר קלמנס ובארי בונדס הסתבכו בפרשיות עדות שקר בנושא; בטור דה פראנס נתפסו בבדיקות חדשניות שהפתיעו את המשתמשים ארבעה רוכבים, כולל המצטיינים שטפן שומאכר הגרמני וברנהארד קוהל האוסטרי. הבדיקות בטור היו המחמירות אי פעם, וכמוהן 4,500 בדיקות הדם במשחקי בייג'ין, פי עשרה מבמשחקי אתונה. בנוסף להן עברו המבחנות גם בדיקה בדיעבד לגילוי הורמון הגדילה HGH.

ובקיצור, ללא ספק שנה של הצלחות למלחמה בחומרים האסורים. אך כמו שמציינת סוכנות רויטרס, "גם עבור האופטימיסטים המושבעים, ההצלחה הזאת הביאה את המלחמה לגילוי סמים ב-2008 למצב של שוויון מול היכולות המתקדמות של תעשיית הסמים בספורט".

בתחילת השנה הבטיח הפוליטיקאי האוסטרלי ג'ון פאהי שנבחר לראשות הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט לשנות את הטקטיקה. במקום ה'עליהום' של קודמו ריצ'רד פאונד, הבטיח פאהי להלחם בתופעה באמצעות דיפלומטיה ופעילות מאחורי הקלעים. לטענת הרדיה, כל הספורט נגוע. האתלטיקה, השחייה, האופניים וגלישת סקי למרחקים כבר לא ניתנים להצלה. כל משתתפי הגמרים האולימפיים בענפים הללו הזדקקו לחומרים אסורים באימונים שלהם. אבל לא רק הם, גם גולפאים, כדורסלנים, שחקני פוטבול ובייסבול שלוקחים סטרואידים בזמן ההכנה, ואפילו קשתים משתמשים בחומרים אסורים. רוב החומרים שהוא חילק ללקוחותיו לא ניתנים לגילוי במעבדות, וגם השאר נלקחים ומוסווים בצורה מדעית ומדויקת שמונעת את גילויים.

מדבריו ניתן לקבוע, שהחומרים האסורים בהם משתמשים הספורטאים הם פונקציה של הכוח הכלכלי מאחוריהם. סמים פשוטים והעתקים גנריים ל"עניים", וסמים חדישים הישר ממעבדות הניסויים עוד בטרם אושרו לשימוש עבור הכוכבים. ואלו מוכנים להשתמש בכל דבר בכדי לבסס את מעמדם. אפילו בסימום גנטי, כלומר בשינוי, הגברת וחסימת הקודים הגנטיים האחראים לייצור כדוריות דם, בניית סיבי שריר וכדומה.

הכל בשביל להישאר תחרותיים

ביוני האחרון עלו שני חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה עם שמונה עכברים בכלוב מחומם על האברסט, מתוך תקווה לגלות את השינוי הגנטי שגורם חוסר החמצן בגבהים הללו. הרי ספורטאים משתמשים באוהלי חמצן כחלק משיטות הסימום שלהם. עם מידע כזה עשויה להתפתח אפשרות לזיהוי סימום גנטי, שבינתיים נחשב לבלתי אפשרי לגילוי.

אבל בעוד המדענים הולכים רחוק בניסיון למציאת "הדבר הבא" בתחום הסמים, גם השימוש בחומרים קונבנציונליים עדיין חולף מתחת לרדאר. למשל, שיטת שטרסבורגר לגילוי הורמון גדילה HGH מסוגלת למצוא שרידים לחומר 48 שעות לאחר נטילתו לכל היותר, ולכן לא נתפס אף ספורטאי אולימפי בבדיקות המיוחדות. למעשה, טרם נתפס ספורטאי על שימוש בחומר, למרות שהוא נפוץ. גרסאות חדשות של החומר שמפותחות בסין ובמערב אינן ניתנות כלל לגילוי.

עבור חומרים פעילים ונפוצים בקרב ספורטאים, עדיין אין בדיקה שתשמש הוכחה קבילה בבית משפט - ולשם הולכים חלק גדול מהתגליות והאישומים. הפיזיולוג החוקר הורסט פאגל מאוניברסיטת ליבק סיפר ל'פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" על חומר אסור בשימוש בשם דינאפו, שאין בדיקה קבילה שלו, ועקב ההחלטה להפסיק לייצר אותו גם לא תפותח כזו. רק שבינתיים סוכני חומרים אסורים אוספים כיום סטוקים של החומר, ובמעבדות ביתיות ברחבי העולם הוא מיוצר באופן חובבני תחת הביטחון שהשימוש בו לא יתגלה לעולם.

למה כל הסיפור הזה מוביל בעצם? הסיכונים בשימוש בחומרים כאלה הם עצומים, אבל ספורטאים נאלצים לעשות הכל כדי להישאר תחרותיים. אף ספורטאי ברמה העולמית לא יעז להישאר מאחור, ויימנע מעצמו את השימוש בחומרים אסורים בשל רצון מגוחך להישאר בריא.

את הדוגמה האחרונה אפשר היה לקבל בסוף השבוע. האתלט הגרמני הבכיר רנה הרמס מת בגיל 26 באופן מסתורי, אחרי שפעת קלה ובעיצומו של קאמבק פתאומי. זה היה המקרה הקיצוני. על מקרים של תופעות לוואי חמורות אצל ספורטאים אחרי הפרישה, בשל שימוש בסמים במהלך הקריירה, כבר אף אחד לא מדבר.

הבעיה מתחילה ונגמרת בכסף, כמובן. קחו למשל את הספונסרים, שמהווים את הכוח שמניע את הספורטאים. בהקשר הזה, עולם הספורט מקבל רק הצלחות. ספונסרים בכירים בדמות אדידס או נייקי מקצצים בסיוע שלהם לספורטאים שלא מביאים מספיק הישגים. מי שרוצה את הכסף הגדול, שידאג למצוא את הדרך להצליח. דרכים כשרות או לא, זו בעיה של הספורטאי.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט

צרו איתנו קשר *5988