קורבנות האבולוציה

שנת 2009 תהיה שנה של ברירה טבעית לחברות: החזקות יוכלו לצמוח על האדמה החרוכה שהשאיר המשבר, כשהן ניזונות מפגרי קורבנות האבולוציה שאותם יבלעו אל קרבן במחיר זול.

אמריקה, במיוחד כשהיא מונהגת בידי אובמה לא יכולה להרשות לעצמה להפיל תאגידי ענק.

התוצאה של מציאות זו היא שהתאגידים הגדולים יתחזקו, בכספי משלם המסים ובחסות התמיכה הממשלתית, ואילו החברות הקטנות והבינוניות, שלא יזכו לתמיכה הן אלה שיפלו.

סגירת התאגידים הקטנים תקטין את הצמיחה ותתמוך בדפלציה ובירידה בביקוש, אך לא תזיק לכלכלת העולם כמו במקרה של קריסת תאגיד גדול.

אמנם קשה לראות את יתרונות התהליך מתחתית בור שבו אנו נמצאים, אך בטווח הארוך תהליכים אלה הם המניעים את האנושות קדימה.

המדינות החדשות

בעידן הכלכלה הגלובלית הקונצרנים הם המדינות החדשות. כדי להבין את סדרי הגודל, קונצרן פרוקטור-אנד-גמבל Procter&Gamble Co., הוקם ב-1837, בעל מרכזים מסביב לעולם בהם הוא מעסיק מעל 130 אלף איש. סך ההכנסות של הקונצרן הסתכמו ב-83.5 מיליארד דולר.
אם נשווה את הקונצרן לישראל כולה נבין שהוא קיים כמעט פי שלוש יותר שנים מאיתנו. ההכנסה הצפויה של ישראל ממיסים בשנת 2008 תהיה כ-58 מיליארד דולר, פחות מ-70% מההכנסות של P&G. וזהו "רק" הקונצרן השישי בגודלו בעולם.

מאות אלפי עובדים יפוטרו

לקריסה של קונצרן בסדר גודל שכזה עלולה להיות השפעה קשה מאוד על כלכלת העולם כולו. קשה ואולי בלתי אפשרי למדוד במדויק את הנזק, ברור הוא שהוא אדיר. בנוסף לעובדים שיפוטרו, יש נזק לצמיחה של המדינה, להכנסות ממס.

מאות אלפי עובדים של הספקים של אותם תאגידים ילכו גם הם הביתה. עשרות אלפי העובדים של הסוכניות והמפיצים של תאגיד כזה, שהקיום העיסקי שלהם נשען על קיומו של התאגיד יצתרפו אליהם, וזה רק המעגל הישיר. לכל העובדים הללו יש ספקי מזון, בגדים, כלי בית, בנקאים, ספרים, רופאים, סוכני ביטוח, גננים ומורים ועוד ועוד נותני שרותים שמתבססים על המעגל הראשון.

הממשל יגן על הטייקונים

ברור שהממשל הפדראלי, במיוחד בתקופת אובמה, יעשה הכול כדי לשמור על יציבות התאגידים מחשש לעלייה נוספת באבטלה. גם אירופה נכונה לסייע לתאגידיה, אם כי החוסר בממשל ריכוזי היקשה עליה ב-2008 לממש מהלכי התערבות רחבי היקף, וקושי זה נכון גם ל-2009. בישראל כמעט שאין ספק שנתניהו ולבני יצאו מגידרם על מנת לשמור על חוסנם על מי שמכונים "טייקונים" המקומיים שלנו. לא בהכרח בגלל קשרי הון שלטון, כמו שבוודאי יטיחו בהם סביב במאי ויוני הקרובים, אלה כי גם הם מבינים את הנזק שעלול להגרם לכלכלת ישראל כתוצאה מקריסה של אחד מהם.

בשל החשיבות שנותנים מנהיגי העולם לשימור החוסן, אני מעריך שב-2009 לא נראה קריסות נוספות של תאגידי ענק או מוסדות פיננסיים מובילים. לעומת זאת, אנו צפויים לראות סגירה של תאגידים קטנים ובינוניים, ובמקביל תהליכי התייעלות, סגירה חטיבות לא רווחיות, מיזוגים ורכישות ענפיים ופעילויות נוספות שמטרתן לשרוד את המשבר.

סגירת התאגידים הקטנים תקטין את הצמיחה ותתמוך בדפלציה ובירידה בביקושים, אך לא צפוי להווצר נזק עמוק לכלכלת העולם כמו במקרה של קריסת תאגיד גדול.

הרכב הוא החריג

תעשיית הרכב בארה"ב סובלת מירידה מובנת במאפייני הצריכה של כלי רכב. לפנינו גרף המתאר את מספר כלי הרכב החדשים שנקנו בכל חודש במושגים שנתיים (במיליונים) מאז נובמבר 2007.

ניתן לראות ירידה בשיעור 37% בקצב הקנייה של של מכוניות חדשות בארה"ב. מנתון מדהים זה ניתן להסיק שמיזוג של כמה חברות בענף לא יצליח לפתור את הבעיה. גם סיוע מאסיבי לא יצליח להעלים אותה בטווח הארוך. שני תרחישים צפויים: ראשית, סגירה של חטיבות יצור שלמות ופיטורים נרחבים בקרב כל יצרניות הרכב. שנית, קיים סיכוי סביר לקריסה של אחת או יותר יצרניות. בעיקר אלו שעיקר השוק שלהן הוא ארה"ב, ובתוכן אלה שנתח השוק שלהן נפגע במיוחד.

אלה שיצליחו לשרוד יהיו חייבות לשנות את אופיין. מרכבי ענק עם מנועים גדולים וגישה ארופאית יותר, ירוקה וחסכונית יותר.

קריזלר בסכנת קריסה

אם נבחן את מספר המכוניות שמכרו שלוש החברות הגדולות:

נראה שקריזלר היא החברה הקטנה מבין השלוש, שספגה את הירידה הגדולה ביותר במכירות. כמעט 50% פחות מבשנה שעברה, ולכן נמצאת בסיכון הגבוה ביותר לקריסה. כיוון שהיא גם היחידה מבין השלוש שנמצאת בידיים פרטיות, מוגבלת היכולת להעריך את איתנותה הפיננסית.

במשל על האבולוציה התאגידית, קרייזלר היא זו שקרובה יותר לסכנת ההיבלעות בקרבן של החזקות ממנה.