ירושלים, מבט מבפנים

בבית האמנים בירושלים מוצגת בימים אלה תערוכה רב-תחומית, שמנסה ללכוד את פני העיר ירושלים מבעד לעיניהם של אמנים רבים ושונים, בצילום, במיצב, בווידיאו, בסאונד ובציור. האמנים המשתתפים בתערוכה הם ירושלמים בהווה או בעבר, ויחסם אל העיר אישי ומורכב, כמו מערכת יחסים אנושית. התערוכה, לדברי אוצריה, מבקשת לבחון את הזיקות המתקיימות בעשורים האחרונים בין אמנים ויצירותיהם לבין המקום.

"היוזמה לתערוכה", אומר האוצר, האמן צבי טולקובסקי, שזכה לאחרונה בפרס שר התרבות, "משולה לאמן המניח פיסת נייר סתמית או כתם צבע אקראי ומשם יוצא למסע, מבלי שידע לאן הוא הולך ומה שם לה, לאותה פיסת ארץ נכספת שאליה יגיע". כך, "ירושלים", כמקום קונקרטי או כמושג מופשט, מתקיימת כנוכחות ברקע העבודות, אך חופש הפעולה של האמנים מביא אל קירות בית האמנים מגוון רחב של עמדות ותחושות.

התערוכה סוקרת בכלים אמנותיים את השינויים הדרמטיים שעוברת ירושלים בשנים האחרונות, אשר השפעתם ניכרת גם בעבודת האמנים. "שאלת ההישארות בירושלים היא שאלה מכרעת ואקטואלית בקרב מספר רב של אמנים ירושלמים לדורותיהם. שאלת ההישארות אין פירושה בהכרח רק הישארות - או עזיבה - פיזית, אלא גם התנזרות, התרחקות ממגע פעיל עם רחשי העיר", כותב טולקובסקי בקטלוג התערוכה.

יש בתערוכה התייחסות להבדלים בין מזרח ומערב העיר, "שמורכבותה הפנימית מפוצלת ושרויה בין כוחות מגנטיים: מזרח שגבולותיו באינסוף הגיאוגרפי, ומערב המסומן היטב, כמטאפורה לדרך המשי שבין ירושלים, תל-אביב וברלין, ואולי גם ניו-יורק. עיון זהיר בעבודות מאפשר להסיק כי העיסוק במזרח הקרוב (near east) נעשה מתוכו ומק*רבו, פחות מתוך געגוע ויותר מתוך חיבוק כמעט פיזי. המבט מזרחה צופה בדרך-כלל אל נוף אגדי ומלא הוד, געגוע מפויס, או, לחלופין, נוף אפוקליפטי רוחש דמויות מיתולוגיות. מזווית ראייה מיוחדת זו, נוף העיר הוא במה פעילה שעל פי רוב איננה מחצינה את האור המסמא ואת הצרימות שעל-פני השטח".

בין האמנים המשתתפים חנאן אבו-חוסיין, אתי אברג'ל, יוסי גלנטי, ז'אק ז'אנו, אסף בן צבי, תומר אפלבאום, לארי אברמסון, שי אזולאי, רענן לוי, ליליאן קלפיש, ג'ואל קנטור, איבן שוובל ואחרים. יחד עם טולקובסקי אצרו את התערוכה ישראל הדני וחדווה שמש. העובדה שאוצרי התערוכה הם אמנים בעצמם, מעניקה לה עומק וגוון של שיח פנימי, בין חברים החולקים שפה משותפת. *

"ירושלים, שברי פנים", בית האמנים, שמואל הנגיד 12, עד 7.2, כניסה חופשית. www.art.org.il

מעל לגובה פני הים

האמנית מאיה גולד מציגה בתערוכתה "מעשי ימים" קבוצת עבודות שנוגעת-לא-נוגעת בספינות ובמסעות ימיים

גלריה אלון שגב נפתחה במעונה החדש בנווה צדק, עם תערוכת יחיד של מאיה גולד, אמנית צעירה ומבטיחה שבשנים האחרונות החלה צוברת נוכחות קריטית בתערוכות יחיד וקבוצתיות, זכתה בפרסים, ועבודותיה מבוקשות בקרב אספנים. ציוריה של גולד אוצרים תחושת סכנה כבושה או אסון מרחף, ויחד עם זאת יש בהם איזה ביטחון שנוסכת תחושת המרחבים הפתוחים ועוצמה השמורה רק לטבע. עבודותיה מעוררות תמיד השתאות: הדיוק הקפדני בביצוע, ציור שמן הנראה ריאליסטי כצילום, ויחד עם זאת הוא נותר על סף הבלתי-מובן. צבעוניות שכמעט אף פעם אינה מתרחקת מהגוון האפור השליט. תחושת הריחוק והמבט המנסה להתמקד בקצה-קצה של תמונה מהעולם ה"ממשי".

בעבר עסקה גולד במראות אורבניים, במדרכות, בכבישים וברחובות, בהם זרעה פה ושם דמויות אנושיות זעירות, שמיקדו אליהן את המבט ועוררו סקרנות. אם בעבודות הקודמות התמקד מבטה של גולד מגובה רב בפני הרחוב, הפעם היא נושאת מבט למעלה, ורואה בעיקר שמיים, ומעט פרטים ש"נכנסו לתמונה" כאילו באקראי.

הפעם היא מרחיקה מהסביבה הקרובה והמיידית אל הים. בתערוכה שכותרתה "מעשי ימים" היא מציגה קבוצת עבודות שנוגעת-לא-נוגעת בספינות ובמסעות ימיים. לא נוגעת - כיוון שאת כלי השיט עצמם הוציאה גולד מהפריים שלה. היא לוכדת במכחולה רק את קצות התרנים, מיתרים חשופים, ופה ושם דגלון ברוח. למרות מושגי המותרות הקשורים אסוציאטיבית לכלי שיט, ציוריה אינם טובלים באווירת פנאי של יכטות מפנקות או באיכות ספורטיבית של שיט מפרשיות. להיפך, נראה שהיא שואבת את השראתה מ"קו אונידין" וממסעות האניות הגדולות בתקופה הוויקטוריאנית, הנוקשה. הספינות שלה, גם אם אינן נראות בפועל, ספק יצאו לשוט וספק כבולות אל איזה מזח מרומז, שמגביל את תנועתן. הציורים טעונים במתח, משלבים קו עדין של תורן זקוף וחבל מתוח, כשברקע ענני סערה קודרים ומאיימים.

בטקסט התערוכה מציין אורי דסאו כי הציורים קשורים "למסורת האירופית של המאה ה-17 של ציוריים ימיים, ואפשר לקרוא אותה כרצף של פרגמנטים מתוך סצנות של ציור ימי. אך בניגוד למסורת זו, בציור של גולד המרחב מאבד את הקונקרטיות שלו. הציורים מציעים נקודת מבט בלתי-יציבה: רגע במהלך של רחיפה של העין".

גולד תזכה לחשיפה נוספת בחודש מארס, בתערוכת יחיד מטעם גלריה אלון שגב במסגרת יריד וולטה בניו-יורק, ובנובמבר תציג בגלריה בצ'לסי בניו-יורק. אלון שגב מציין, כי למרות המצב הכלכלי, הנוכחות בירידים חשובה לשמירת היחסים עם לקוחות הגלריה ולבניית שמם של האמנים. הוא גם נמנה עם התומכים הנלהבים של יריד האמנות צבע טרי, שייערך בתל-אביב בחודש מארס, זו השנה השנייה. *

"מעשי ימים", מאיה גולד, גלריה אלון שגב, שלוש 30, נווה צדק. www.alonsegevgallery.com

סיפור מופשט

מה מוביל אמנים לסגנון האבסטרקטי? תערוכה חדשה בגלריה קיימא ביפו מנסה לענות על השאלה, באמצעות עבודותיהם של תשעה אמנים

האמן והאוצר יובל קדר יוצא לבחון את הלכי הרוח המובילים אמנים אל האבסטרקט. בתערוכה "אבסטרקט עכשיו", שנפתחה בסוף השבוע האחרון בגלריה קיימא ביפו, אסף קידר עבודות של תשעה אמנים, עידו בר אל, בועז ברקני, חן שפירא, הילי גרינפלד, הדס חסיד, אוריאל מירון, רענן חרל"פ, גבי קריכלי ואהובה פונדק, והוא מנסה למקד את תשומת הלב ל"חופש הפעולה" של אמני האבסטרקט באמנות היום.

"כמאה שנים לאחר התגלותו ההרואית והמחייבת, האבסטרקט הוא רק אחד מן הכלים של האמן המודרני, מעין אלטרנטיבה קיימת מתוך אינוונטר רחב של הצעות. מותו של הסגנון הבלעדי ולידתם של הסגנונות קצרי-המועד הוא פועל יוצא של זמנים קצרי רוח וצרכנים תאבי חידוש. זוהי רוחו של עולם האמנות החדש, המכונה לעתים תכופות מדי 'שוק האמנות'", כותב קדר.

"זו כבר לא האידיאולוגיה הנוקבת של אנשי אופקים חדשים", הוא מסביר בשיחה בגלריה. "היה לי חשוב לכלול בתערוכה גם אובייקטים ולתהות על מקורות ההפשטה שמעסיקים את האמנים". בשיחות עם האמנים אמר לו בר אל, למשל: "לכל החפצים שאני עובד עליהם יש פואטיקה משלהם. המשאלה היא אולי להגיע לציור שלא אני ציירתי". בתערוכה מוצגות עבודות ציור שלו על דלתות פורמייקה.

אוריאל מירון אומר כי "העיסוק בצורות מופשטות כשלעצמן אינו מעניין אותי. קטעי זיכרון ילדות שמתמידים בתודעתי מדריכים את דרכי הפעולה שלי. אלה מהלכי התבוננות בחפצים או מקום מסוים שמשך אותי - משבצת של שטיח, החללים שמתחת לפסנתר הכנף. הראייה שלי מוצמדת לפרטים שהולכים ומצטברים ולכן אני רואה נרטיב, מסלול בהתהוות, ולא קומפוזיציה. לפעמים אני מכין משטח לציור כדי שאוכל למצוא את דרכי בתוכו".

רענן חרל"פ מדבר על השפעת "עיצוב מנצנץ, מושך. אריזות מבריקות, העמסה ויזואלית, חפץ אמנות שיש בו משיכה מתוך גודש, עומס, חיבור לא צפוי, מסתורין והפתעות". חרל"פ מציג בתערוכה זוג מחליקיים (רולר סקייטס) שנבלעו במעטפת פורניר, ויוצר פסל אבסטרקטי תוך שימוש בחפצים מוכרים.

גלריה קיימא הצעירה הוקמה לפני כחצי שנה על-ידי פיליפ ומיריי ברנדס, אדריכל ואמנית שעזבו את ירושלים וכחלק מהמעבר לתל-אביב החליטו להגשים משאלה ישנה ולהקים חלל לאמנות. "רצינו משהו שאינו ה'ווייט קיוב' של הגלריה הטיפוסית, ליצור מקום חם שיש בו גם סטודיו לעבודה (של מיריי) וגם אופי", אומר ברנדס.

על הבחירה ביפו, בבניין עותמני משופץ בשולי שוק הפשפשים, הוא אומר, כי מדובר באזור מאוד חי ודינמי, שיש אליו "תנועה מצפון". למרות קשיי התקופה, שלא יכלו לחזות מראש, הגלריה מנסה לשמור על איזון תפעולי ולהניב הכנסות לאמנים, ותשתתף גם ביריד צבע טרי הקרוב. "אנחנו צריכים להחזיק מעמד עד אחרי המשבר", אומר ברנדס. "אחרי שנים של עיסוק ב'תכנון בר קיימא' חשבתי שיש מקום ל'אמנות בת קיימא'. לחשוב על המשמעות של דברים המשכיים, לא רק מה שעכשווי ואופנתי". *

"אבסטרקט עכשיו", גלריה קיימא, בן דוסא 26 יפו, www.kayma.net