ביהמ"ש הורה להקל אישום נגד רו"ח בהתאם לחומרת עסקת הטיעון שנחתמה עם הנישום

האם ייתכן להרשיע רו"ח מסייע בעבירה חמורה יותר מאשר העבירה בה הורשע העבריין העיקרי, הנישום? בית המשפט קבע שלא

הסיטואציה הבאה אינה נדירה במחוזותינו: רואה חשבון המייצג בעל חברה משיא לו עצה שאינה עולה בקנה אחד עם חוקי המס, בעל החברה מקבל אותה ומגיש לפיה את דו"חותיו, במטרה לחסוך בתשלום מס. לעתים הנישום נתפס, ועומד בפני אשם פלילי. רואה החשבון המייצג נושא אף הוא באחריות כמסייע, בהתאם לחוק.

הסיטואציה המעניינת שעלתה השבוע בהכרעת בית המשפט, התבססה על מקרה דומה למתואר, שבו הוגש כתב אישום משותף נגד הנישום והמייצג, אלא שבהמשך חלה בו תפנית. כתב האישום פוצל, הנישום, יעקב לזרוביץ', חתם על עיסקת טיעון עם התביעה לפיה יודה בהגשת דו"חות כוזבים במטרה להתחמק ממס, ייקנס ויישלח לעבודות שירות (לפי אישום מופחת בחומרתו). המייצג, רו"ח רונן ספוז'ניקוב, עמד בפני כתב אישום נפרד, לפיו מיוחסת לו עבירה בהתאם לסע' 220 (1), (2), (5) לפקודה, וכן סע' 224 לפקודה, בדבר אחריות מסייע. במסגרת ההליך, הנישום אף צורף כעד תביעה לרשימת העדים שבכתב האישום הנפרד שהוגש כנגד רו"ח ספוז'ניקוב.

הגינות משפטית

לאחר ההחלטה על קבלת כתבי האישום הנפרדים, הודה הנישום בעבירות המיוחסות לו, דהיינו, הגשת הדו"חות ללא הצדק סביר, הורשע, והמשך הדיון בעניינו נדחה. בשלב זה טען הרו"ח, כי בהתאם לאמור בסע' 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, הגנה מן הצדק, אין מקום להפלות בין שני הנאשמים, ואם בחרה התביעה להאשים את העבריין העיקרי, הנישום, זה הנהנה מהשמטת ההכנסה, בעבירה שבניגוד לסע' 217 לפקודה (אישום מופחת בחומרתו) - עליה לעשות כן אף כנגד רואה החשבון, אחרת ענייננו ב"אכיפה בררנית" אסורה.

השופט דן מור, מבית משפט השלום בתל-אביב, קבע כי יש ממש בטענות הרו"ח, כי עקרונות ההגינות המשפטית מחייבים את התערבות בית המשפט, וכי עמדת התביעה היא דבר והיפוכו. מור תיקן את כתב האישום כנגד רו"ח ספוז'ניקוב כך שהעבירה המיוחסת לו תהיה העבירה שלפי סעיף 217 לפקודה (במקום סעיף 220), בצירוף סעיף 224.

ניתן להעריך כי באי-כוח של רואי חשבון מייצגים יבחנו בעתיד בקפידה את כתבי האישום המוגשים נגד מרשיהם, וישוו אותם לכתבי האישום המוגשים כנגד הנישומים. במקרים בהם המייצג יואשם באישומים חמורים יותר, ישנו בסיס לבקשה לתיקון כתב האישום ולהקלת חומרת העבירות המיוחסות.

השופט מור מנמק את החלטתו: "על מנת להרשיע נאשמים, על התביעה לעמוד בנטל הוכחת כל יסודות העבירה, כולל המחשבה הפלילית. בעבירה שלפי סע' 217 לפקודה, יסוד המחשבה הפלילית טמון בביטוי: " ללא הצדק סביר ...". ההלכה הפסוקה מלמדת כי יש לפרש מילים אלו כרשלנות. אדם סביר, או רואה חשבון סביר, לא היה פועל כפי שפעל נאשם בנסיבות דומות. את סבירות פרטי ההכנסה בדו"ח יש לראות בעיני נישום סביר המנהל את עניינו כמיטב הבנתו, והוא אף רשאי לטעות. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי. טענת טעות, כשלעצמה, ללא הוכחת סבירותה, אינה מגעת כדי הצדק הסביר.

"בטיעוני ב"כ המאשימה לנימוקיה לכריתת הסדר הטיעון עם הנישום, ובתשובתה לטענת ב"כ הרו"ח ל"הגנה מן הצדק", נאמר כי לדעת המאשימה הרו"ח הוא זה שיזם את הפעולות הרישומיות נשוא האישום, והנישום בדק ובירר עם הרו"ח מה יקרה אם הוא ייתפס, וזה השיב לו "מקסימום תשלם", ולא הובהר לו שמדובר גם בעבירה פלילית. ובהמשך טענה ב"כ המאשימה, כי הנישום "לא רצה לשלם (את המס) אך קיבל את ההכשר של רוה"ח". הנישום הסתמך על עצת הרו"ח אבל טעה, ועל אף שהרו"ח אמר לנישום כי הוא צריך לשלם מס, הוא קיבל את הסבריו של הרו"ח איך לא לשלם את המס.

"כלומר, עמדת המאשימה היא דבר והיפוכו. מחד, לכאורה, מסתמך הנישום על עצת הרו"ח, שאין כל פליליות במעשיו, אלא רק מחלוקת אזרחית מול פקיד השומה, כלומר - לנישום הגנה של ממש ואין להטיל בו כל אשמה, ומאידך - הנישום התרשל במעשיו ולא פעל כאדם סביר, בענייננו - מנהל חברות סביר, שמחובתו לבדוק ולבחון את עצת המייעץ ואף למסור לו את מלוא המידע שבידיו. כלומר - התרשל, והדו"ח הוגש "ללא הצדק סביר".

על כן, לכאורה, אם עומדת המאשימה מאחורי כל טענותיה, יש למעשה למחוק את כתב האישום כנגד הרו"ח מהעדר אשמה, או להעמידו לדין בעבירת עצימת עיניים - 'רואים אדם שחשד בדבר טיב התנהגותו, או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם'", קבע מור.

השתק דיוני

מור מדגיש כי מי שצפוי ליהנות ישירות מהגשת הדו"חות הכוזבים הוא הנישום. רו"ח המסייע לו רק עשוי ליהנות משכר טרחתו כרואה חשבון. לא נטען בכתב האישום על הסכמה לחלוקת מס שיתחלק בין השניים. "אם טוענת המאשימה כי הנישום עבר את העבירה בהעדר הצדק סביר, דהיינו, רשלנות, בעוד שמחשבתו הפלילית של הנאשם היתה של ידיעה, הבנה וכוונה להתחמק ממס, הרי בקשת התביעה מבית המשפט ומהציבור היא להאמין כי רואה החשבון ייקח על עצמו, בידיעה, לעבור עבירה חמורה של הגשת דו"ח כוזב בכוונה להתחמק ממס, בעוד שהוא שומר את משמעות המעשים מהנישום ונמנע מלהבהיר לו את מהות הדו"ח. טענה זו חסרת כל סבירות, ובית המשפט אינו מוכן לקבלה".

האם ישנה כלל אפשרות בדין להרשיע מסייע בעבירה חמורה יותר מאשר העבירה בה הורשע העבריין העיקרי? מור עונה על שאלה זו בשלילה, למעט נסיבות מיוחדות שאינן תקפות במקרה זה. "הרי כוונתו הפלילית של המסייע הינה כפולה: ראשית, מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע עבירה, ושנית, המטרה לסייע לעבריין העיקרי. אם טענת התביעה היא שהעבריין העיקרי הינו רשלן בלבד, איך יתכן כי תייחס למסייע מטרה להתחמק ממס? ואם תאמר כי המסייע יודע ומבין כי העבריין העיקרי רק רשלן, האם ניתן לייחס לו סיוע לעבירת זדון, שהעבריין העיקרי אינו מודע לה?"

מור מציין כי המאשימה התבקשה לפרט את מניעיה, ותשובה ברורה לא נתקבלה. "היא מבקשת בטיעוניה כי בית המשפט יסתפק בכך שעל פי שיקול דעתה, הנסיבות מצביעות על האבחנה בין שני המעורבים. עמדה זו חסרת כל סבירות עניינית, אינה תואמת את העובדות כפי שהדברים נמסרו לבית המשפט, ומקימה השתק דיוני בחוסר ההגינות המשפטית שבטיעון העובדתי הסותר".

כאמור, כתב האישום תוקן, וחומרתו הופחתה. את רו"ח ספוז'ניקוב ייצגו עו"ד גיורא אדרת ועו"ד י. כהן.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988