דירוג "גלובס": האנליסטים המצטיינים - אבשלום שמעי מ-HSBC, ניר זוננברג ממיטב וגלעד בן-אבי מאגוד

הממצאים הפוכים לממצאי הדירוג הקודם, וממחישים איך שנה אחת (חודשים ספורים, בעצם) יכולים לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה. אשתקד סיפקו רוב האנליסטים תשואות עודפות, הפעם זה הפוך. הסיבות הן בעיקר המשך אמונה עיוורת בשוק ובמניות מסוימות, במקביל לחוסר הרצון של הגופים לפרסם המלצות שאינן חיוביות. אלו, לצד הנהירה אחרי חברות נדל"ן, שירדו בשנה האחרונה בשיעור החד ביותר, הכבידו מאוד על הביצועים המצטברים של הגופים האלו בארבע השנים האחרונות.

יתר על כן, בדירוג של 2007 היתה זו מניית כי"ל שעשתה את ההבדל - היא סיפקה בשנים הקודמות תשואות גבוהות משמעותית מתשואת השוק. זה גרם לכך שמי שכיסה אותה בהמלצה חיובית דורג גבוה ברשימה. בשנה האחרונה גם כי"ל קרסה, אך אלו שהמליצו עליה בתחילת המדגם - בשנת 2005, רשמו רווחים נאים.

השנה הדירוג מוכיח שההתמדה משתלמת. אנליסטים של תחומים לכאורה משעממים, כמו מזון, תקשורת, ביטחון ותרופות, בולטים בדירוג, פשוט מכיוון שמול כל הנפילות בנדל"ן, בטכנולוגיה ובענפים נוספים, חברות המזון והתקשורת מחזיקות מעמד, יחסית. המניות שעשו הפעם את ההבדל היו בזק, פרטנר, אלביט מערכות, אסם, שופרסל, פריגו וטבע. אנליסטים שהתמידו לספק המלצות חיוביות על החברות האלו הצליחו להתברג בצמרת.

ומכאן, שזה גם עניין של תחום הכיסוי. יש אנליסטים, אולי לא פחות טובים מהמדורגים, שפשוט מכסים תחומים אחרים ולכן נפגעו בתשואות. עם זאת, המבחן בדירוג (ראו הרחבה בפרק המתודולוגיה) הוא פשוט - איזה אנליסט הצליח לייצר תשואה גבוהה יותר. המבחן הוא לא ביחס לסקטור או ביחס למניה, אלא ביחס לתשואת המדדים המובילים בתקופה הזו. זה מה שנשאר בכיס של המשקיע.

כשיש הייפ בתחום הדשנים, אנליסטים של כי"ל ייהנו, כשיש הייפ בנדל"ן אנליסטים של נדלן ייהנו, אבל ככל שמרחיבים את תקופת המדגם, מחליקים למעשה את האופנות האלו וזאת המטרה - להרחיב מדי שנה את תקופת המדגם.

בטבלאות המצורפות ריכזנו את רשימת האנליסטים המובילים - כאלו שסיפקו את התשואה הגבוהה ביותר לאורך התקופה הנבדקת (תשואה עודפת ממוצעת לשנה), וכן את מחלקות המחקר שהניבו את התשואות הגבוהות ביותר.

התשואות לא בשמיים, ולכן החלטנו כי הפעם אין אנליסטים שזכו במדליית זהב. במדליית כסף - תשואה עודפת של 5%-10% זכו (בסדר הא'-ב') גלעד בן אבי מבנק אגוד, ניר זוננברג ממיטב (זכה במדליית כסף גם אשתקד) ואבשלום שמעי מבנק ההשקעות HSBC .

במדליית ארד - תשואה שנתית עודפת של עד 5%, זכו (בסדר הא'-ב') צחי אברהם מכלל פיננסים (מדליית כסף אשתקד), יואב בורגן מלידר שוקי הון (מדליית ארד אשתקד) יובל זעירא מאי.בי.אי (מדליית זהב אשתקד), ערן יעקובי מלידר שוקי הון, שי יצחקי ממיטב (מדליית כסף אשתקד), חיים ישראל ממריל לינץ' (מדליית זהב אשתקד) וגלעד שריג מבנק הפועלים (מדליית זהב אשתקד).

גם בדירוג מחלקות המחקר לא נמצאו זוכים בזהב. במדליית כסף - תשואה עודפת של עד 5%, זכו (בסדר אקראי) מיטב (מדליית זהב אשתקד), בנק הפועלים, בנק אגוד (מדליית זהב אשתקד), ו-HSBC (מדליית ארד אשתקד). במדליית ארד, שהוגדרה "סביב האפס" (פלוס מינוס 2% מהאפס), זכו - הראל פיננסים, פסגות (מדליית כסף אשתקד), כלל פיננסים (מדליית זהב אשתקד), לידר שוקי הון (מדליית ארד אשתקד), פועלים סהר (מדליית ארד אשתקד), אי.בי.אי (מדליית זהב אשתקד), גאון בית השקעות.

כך דירגנו: המתודולוגיה מאחורי דירוג האנליסטים ובתי ההשקעות

חומר הגלם של הדירוג הוא האנליזות שמפרסמים בתי ההשקעות, בעיקר של מחלקות Sell Side, גופי מחקר שמפרסמים אנליזות וניתוחים מצד המוכרים. התפקיד שלהם הוא למכור את שירותי ואת מוצרי בית ההשקעות שבהם הם מועסקים. האנליזות שלהם משמשות למיתוג ולפרסום של הבית והמטרה היא לצרף עוד לקוחות לניהול תיקים או להגביר את עמלות התיווך מהברוקראז'. בנוסף יש את גופי ה-Buy Side - גופי מחקר שמנתחים חברות ומניות לצורכי השקעה נטו ולכן גם עבודות אלו לרוב לא מתפרסמות בתקשורת. הנטייה היא לסמוך יותר על האנליזות של ה-Buy Side , שנתפסות כיותר "טהורות". עם זאת, גם בצד ה-Sell Side יש לא מעט אנליזות איכותיות ומדויקות.

המדגם שלנו נוגע לכל מה שאנחנו רואים. טווח הזמן של הבדיקה הוא משנת 2005 ועד סוף נובמבר 2008. בתקופה זו פורסמו יותר מ-2,800 אנליזות, שעיבדנו להוראות קנייה ומכירה. השאלה המרכזית שרצינו לבחון היא מי הם האנליסטים המובילים שהכו את השוק, אלה שאם הייתם מקשיבים להם - הייתם מרוויחים או מפסידים פחות.

כמעט כל אנליזה כוללת המלצה (קנייה, החזק, מכירה) ומחיר יעד, כשמעבר לכך מתפרסמים נתוני רקע על החברה, כמו ניתוח הדוח, או העסקה או ההודעה הרלבנטית, וכן תחזית קדימה. המבחן שהשתמשנו בו בדק את ההמלצה, שמבטאת את שקלול הנתונים והמידע שיש בידי האנליסט והיא מבחן נכון למדידת הצלחותיו. ההמלצות האלו ניתנות למדידה כספית. הרכבנו תיק השקעות לכל אנליסט, כאשר כל המלצה היא למעשה פעולה כספית.

המלצת קנייה הוגדרה כרכישה של המניה ב-100 אלף שקל. תשואת יתר, שגם היא המלצה לקנות, אבל במינון נמוך יותר, תורגמה לרכישת המניה ב-75 אלף שקל. המלצת החזק (נייטרלי) תורגמה לאחזקת 50 אלף שקל במניה. המלצת תשואת חסר - מכירה של 50 אלף שקל במניה, והמלצת מכירה - מכירה של 100 אלף שקל במניה (ההופכי של קנייה).

עם זאת, אם הסולם של בית ההשקעות הוא של שלושה שלבים, אזי תשואת היתר שקולה לקנייה - רכישה של 100 אלף שקל, תשואת שוק (החזק) שקולה לרכישה של 50 אלף שקל, ותשואת חסר שקולה למכירה בסכום של 100 אלף שקל.

בשלב הבא, עקבנו בכל תיק של אנליסט אחרי כל חברה מכוסה, ועדכנו בכל שינוי של המלצה. נקודת המוצא היתה תחילת 2005. מאז, עקבנו אחרי המלצות לכל חברה וכל שינוי תורגם לפעולה כספית. בסופו של התהליך, סיכמנו את הרווח (הפסד) של האנליסטים בארבע השנים האחרונות ועם הנתונים על ההשקעה הכוללת לאורך התקופה חישבנו את התשואה המצטברת לתקופה ואת התשואה השנתית של האנליסט. בשלב הבא חושבה התשואה העודפת ביחס למדד מניות ת"א 100.

אותו תהליך נעשה גם עבור מחלקות המחקר של בתי ההשקעות והגופים הפיננסים שכאן, הפלט היה התשואה העודפת שהפיק בית השקעות בתקופה הנבדקת.