חוזרים לימי האטארי

ביל ברטון, הדובר החדש של הבית הלבן, התייחס בשבוע שעבר למערכת המחשבים המיושנת, אותה מצאו אנשי אובמה עם כניסתם למשרדם החדש, באומרו: "זה כמו לרדת מ-Xbox לשימוש ב-Atari". מתברר, שעל עובדי הבית הלבן נאסרה עד היום הגישה לחשבונות אי-מייל פרטיים, או - חלילה - לאתרי רשתות חברתיות, כגון פייסבוק, ובנוסף, הם לא הורשו להשתמש במחשבי מק.

הנשיא הנכנס, ברק אובמה, התקשה להיפרד מהבלקברי שלו, שבאמצעותו שמר על קשר שוטף עם תומכיו במהלך מערכת הבחירות. עד כדי כך התקשה הנשיא, שהבית הלבן שילם למעלה מ-3,000 דולר כדי לצייד אותו במכשיר בלקברי מאובטח, העונה לדרישותיהם של אנשי השירות החשאי. הנשיא אובמה הוא כמובן חבר בפייסבוק, וכנראה מחזיק בשיא העולמי של מספר החברים בקהילה זו.

אין מקריות בכך שאובמה ואנשיו כל-כך מחוברים, גם עכשיו, לאמצעי התקשורת הדיגיטלית ולאינטרנט. במהלך מערכת הבחירות המבריקה שניהלו, הם כבר הוכיחו יכולת מפליאה בהפעלת הטכנולוגיה לצורך קשר עם הבוחרים, גיוס כספים, והשפעה על דעת הקהל.

יש משהו מרענן בפוליטיקאי המפליא בבקיאותו ברזי הטכנולוגיה המודרנית. אבל העניין האמיתי כאן עמוק יותר מחיבתו של הנשיא אובמה לגאדג'טים ולאינטרנט: זהו נשיא, הקשור באמת אל הדור החדש באמריקה, למיליוני האנשים הצעירים, שמבלים מול המחשב יותר זמן מאשר מול הטלוויזיה; שאינם זזים לשום מקום בלי מכשיר סלולרי, ומבלי לעדכן את חבריהם בפייסבוק או ב-Twitter ושבכל זמן נתון הם מקוונים ומעודכנים. הדור הצעיר של אמריקה קיבל נשיא שמבין אותו וחושב כמוהו. אם תרצו, זהו נשיא שמסתכל אל העתיד ולא רק מתרפק על העבר, ולכן הוא גם מעורר תקווה עצומה ברחבי ארה"ב.

ובחזרה לישראל

וקצת אחרי אמריקה, גם אצלנו - בחירות. יחי ההבדל הקטן. המועמדים שלנו לראשות הממשלה לא יתקשו להיפרד מהבלקברי שלהם. הם גם לא יתעקשו להישאר מקושרים אל ההמון ביום שאחרי הבחירות, כי הם לא ממש מחוברים אלינו גם היום. אם בקמפיין של אובמה ההיי-טק והאינטרנט אפשרו רב-שיח מתמשך עם מיליוני אנשים, הרי שהקמפיינים המתנהלים אצלנו נראים מיושנים ומכוונים להבטיח את ניתוק המועמדים מקהל הבוחרים שלהם.

זהו אולי סמל נוסף לכשל של הפוליטיקה הישראלית. מי שנקראים "מנהיגינו", אינם באמת מחוברים למציאות האמיתית אותם חיים אזרחי המדינה. הם גם אינם מנסים להתחבר באמצעים המודרניים העומדים לרשותם. להיפך, על-פי הנחיותיהם של תדמיתנים ויועצי תקשורת מתוחכמים, מקפידים המועמדים השונים לשתוק ולהתנתק ככל האפשר מקהל הבוחרים.

וכל עוד זהו המצב, הרי שבמדינת ישראל בשנת 2009, אם נשתמש במונחיו של דובר הבית הלבן, אנחנו תקועים עדיין בעידן ה-Atari, שבויים במערכת ההפעלה DOS, ועדיין לא התחלנו להשתמש במצלמות דיגיטליות.

עד שיתגלה אצלנו מועמד, שאולי לא היה גנרל בצבא אבל יש לו המון חברים בפייסבוק, שיודע להפעיל בלקברי לא פחות טוב ממכשיר קשר צבאי מוצפן, ושמבין באי-מייל יותר מאשר בתככנות פוליטית, נמשיך להיראות כמדינה עייפה, המתעקשת למחזר בכל פעם מחדש דור של מנהיגים מיושנים ולא רלוונטיים, המחוברים אל העבר הרבה יותר משהם מנסים לעצב את העתיד שלנו. ובהקשר הזה אולי עלינו לאמץ את מה שאמרו מיליונים רבים באמריקה בשנה האחרונה: "שינוי - אנחנו צריכים"! *

יזהר שי הוא שותף כללי ב"קיינן פרטנרס" ומנהל פעילות הקרן בישראל