נפלאות המדע

לרגל הוצאה מחודשת של מגזין המדע הבדיוני המיתולוגי "פנטסיה 2000" מביא אלי אשד, המומחה מספר 1, את קיצור תולדות עיתונות המדע הבדיוני בציון, מהעבר הדהוי ועד התחייה של ימינו

לא מזמן יצא לאור גיליון חדש של מגזין הדגל של מדע בדיוני בישראל "פנטסיה 2000", לאחר שנים רבות שבהן לא היה פעיל. לרגל 30 שנה לחוברת הראשונה החליטו אהרון האופטמן ואלי טנא, עורכיו המקוריים של המגזין העתידני, להוציא גיליון חדש. ואל יהיה גיליון מיוחד זה דבר של מה בכך בעיניכם - יש מעט מאוד מגזינים בתולדות התקשורת הישראלית שפרסמו גיליון חדש כל כך הרבה שנים לאחר סגירתם משום שידעו שיש קהל שמחכה להם בצמא גם אחרי כל השנים הללו (אני יכול להיזכר רק בגיליונות מיוחדים של העיתונים "חדשות ו"דבר" והשיבה של "קשת"). "פנטסיה 0200", שהחל לצאת לאור בשנת 1978, אכן היה שם דבר בזמנו, אבל האמת היא שהוא היה רחוק מלהיות יחיד במינו. הקובץ הראשון של סיפורי מדע בדיוני יצא לאור שלוש שנים אחרי הקמת המדינה, בשנת 1951, תחת השם "היֹה היה בעתיד" בתרגומו של אוריאל שלח, הידוע יותר בשם יונתן רטוש, משורר ואידיאולוג כנעני. מעניין שבשנות ה-50 אנשי התנועה הכנענית המוקצית היו מעורבים בצורה פעילה מאוד במגזינים של מדע בדיוני; ככל הנראה הרעיונות של סיפורי המדע הבדיוני על התפתחות מדעית וחברתית בעתיד נגעו ללבם בשל משיכתם לעבר הרחוק, הקמאי והפרימיטיבי.

נו, קצת דמיון

באמצע שנות ה50 יצאו ארבעת המגזינים הראשונים של מדע בדיוני בעברית, כולם מתורגמים, בהפקות דלות תקציב במיוחד ובאיכות הדפסה איומה, לרוב על נייר עיתון זול ששימש במרבית המגזינים הסיפוריים באותה תקופה. על שערי המגזינים התנוססו ציורים ותמונות של ספינות חלל ואסטרונאוטים; היום הם מגזינים נדירים מאוד, ואפילו בספרייה הלאומית קשה להשיג עותקים שלהם. הראשון מביניהם היה ככל הנראה "סיפורי דמיון", שיצא לאור בארבעה גיליונות ב1956 בעריכת מיכאל קרת, שמו הספרותי של מיכאל מנר. העורך כתב לחוברת הראשונה הקדמה כללית: "ההפתעה העיקרית שנתחוללה בתחום הספרות בשנים האחרונות היתה התפתחותו המפליאה של סוג ספרותי חדש. תחילה פרץ זה והציף, כסילון מים, את ארצות הברית של אמריקה. פרופסורים בשעות ההפסקות באוניברסיטאות, עורכי דין במשרדיהם, מהנדסים, רופאים, סטודנטים ואף מצחצחי נעליים ונערי מעליות, כולם נתקפו לפתע בולמוס של קריאת הספרות החדשה, הנחשבת לספרות טובה ומכובדת ויחד עם זה מרתקת כל כך עד שהיוותה סכנה שאיימה ליטול את ההתעניינות מן הספרות הבלשית!". פרופסור גבריאל מוקד, עורך כתב העת המיתולוגי "עכשיו" וחובב ספרות מדע בדיוני, נזכר: "מיכאל מנר היה ידיד שלי ושל דוד אבידן עוד מתקופת התיכון. הוא היה טיפוס מוזר, אפילו בינינו, שלא היינו מה שניתן לקרוא 'אנשים מהישוב'. הוא היה אז, בשנות ה50, איש התנועה הכנענית של רטוש ואהרון אמיר וקרא לעצמו בכל מיני שמות כנעניים כמו מיכאל קרת. יותר מאוחר הוא הפך לאיש התנועה נגד הכפייה הדתית והוציא כל מיני ספרי שירה, ובשנות ה60 וה70 היה מאושיות הסצנה של בתי הקפה בדיזינגוף. אבל מה שהוא עשה בשנות ה50 היה להוציא מגזינים עבריים של מדע בדיוני. אני זוכר היטב איך היינו יושבים בשולחן הקבוע שלנו בבית הקפה, אני ודוד אבידן, מנר, ואתנו מתתיהו תימור, סטודנט צעיר למשפטים ולעתיד המו"ל של הוצאת 'מצפן' הזכורה לטוב, והיינו דנים בנושאי מדע בדיוני, תחום שהרשים וריגש אז את כולנו בדיוק ואולי אפילו יותר מהמערבונים שהיו גם הם נושא שיחה קבוע".

- איך הגעת לתחום המדע הבדיוני?

"אז הייתי קורא סיפורי מדע בדיוני במגזינים כמו 'גלקסי', שהגיעו לארץ מחו"ל בראשית שנות ה50 כשאני הייתי בצבא. אפשר היה לקנות אותם במקום אחד ויחיד, בקיוסק גדול בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הייתי נוסע לבסיס הצבאי ובדרך, לפני שהייתי עולה לאוטובוס, הייתי נכנס תמיד לאותו קיוסק, שהיה מקום אפלולי ועמוס. התחושה היתה של כניסה לעולם אחר לגמרי. הייתי מוצא את הגיליונות האלו בידיים רועדות ורוכש אותם. זה מעניין שמעולם לא נתקלתי בהם בשום מקום אחר, ואולי הקיוסק ההוא, שכמדומני התקיים בתחנה עד סוף שנות ה80, היה המקום היחיד בארץ שבו אפשר היה להשיג אותם. אמרתי למנר ששווה לפרסם גרסה ישראלית של המגזינים האלו. אני עצמי לא חשבתי על זה יותר מדי ברצינות אז. הייתי יותר בעניין של שירה ובביצוע של השלבים הראשונים של מה שהפך להיות 'עכשיו'. אבל מנר לקח את הרעיון ברצינות והמשיך אתו הלאה". "קוסמוס: סיפורי מדע דמיוני" הוא הידוע שבמגזינים למדע בדיוני שיצאו לאור בשנות ה50. הוא פורסם בארבעה גיליונות בשנת 1958 והחזיק סיפורים מתורגמים שבהם צוינו שמות המחברים אך לא שמות המתרגמים. שם ההוצאה היה "תשטר", וסיפורים כמו "הגזע האבוד" של לינסטאר, "הזירה" של פרדריק בראון, ו"העלוקה" של רוברט שקלי התבלטו באיכותם היחסית. כתב עת נוסף שראה אור בשנת 1958 היה "סיינס פיקשין", שיצא לאור גם הוא בארבעה גיליונות. על שערו של גיליון 4 למשל מופיעות הכותרות "סיינס פיקשין, סיפורים דמיוניים. דוקרב על הירח היום זה כבר לא דמיוני! קרב בחלל, קליעים אטומיים בפעולה". על הכריכה האחורית נכתב: "אנו מגישים לך הפעם ספרות מסוג מיוחד וחדש. 'סיינס פיקשין' זוהי צורת הספרות הקלה המודרנית. ארצות הברית הוצפה בסיפורים אלו ומיליונים של קוראים קיבלו בעניין ובהנאה את החידוש. עולם העתיד נפתח לפני הקורא. המדע בשיאו והאדם מגיע לכוכבים רחוקים ולעולמות חדשים. מדי שבועיים יופיעו מיטב סיפורי 'סיינס פיקשין' ויביאו לך מתח, בידור והנאה ממיטב ספרות זאת". כתב עת רביעי מסוג זה, והמאריך ימים מכולם, היה "מדע דמיוני", שיצא לאור ב13 חוברות משנת 1959 והכיל סיפורים מתורגמים, והפעם ללא ציון שמות מחברים ומתרגמים. רוב הסיפורים היו ירודים למדי, אם כי שניים מהם פורסמו שוב ב"פנטסיה 2000" במהלך שנות ה80, ולא מן הנמנע שמנר היה קשור גם למגזין זה. בגיליון מספר 2 של "מדע דמיוני" נכתב: "אחרי כישלונות רבים של הוצאות שלא הצליחו בגלל סיבות שונות והמחיר הגבוה, תקוותנו ש'מדע דמיוני' יצליח בגלל איכותו הרמה ומחירו הזול. קורא נכבד! עזור לנו להצליח במשימתנו לתת לקורא העברי חומר קל, מבדר, בסגנון טוב ובמחיר זול, את החוברות שמיליוני קוראים בעולם חסידים להן ורק בארץ הן חסרות". לאחר מכן נפסקה הוצאה לאור של מגזינים של מדע בדיוני עד לשנות ה70. מנר נפטר לפני שנים. במהלך שנות ה60 ראו אור בעיקר בהוצאת "רמדור" סדרות של חוברות וספרים שעסקו בגיבורים ספציפיים של מדע בדיוני כמו פלאש גורדון, ראל דארק ופרי רודאן, אבל אלו לא היו מגזינים אמיתיים.

להקת מגזין

ב1978 החלה פריחה נוספת בשוק המדע הבדיוני, וביטויה המרכזי היה הוצאת מגזין המדע הבדיוני העברי החשוב מכולם "פנטסיה 2000". עורכיו היו אלי טנא (היום בעל סוכנות פרסום) וד"ר אהרון האופטמן (כיום חוקר בכיר במרכז הבינלאומי לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב). המגזין הוציא 44 גיליונות בין אוקטובר 1978 לאוגוסט 1984 - תקופת זמן קצרה אך משמעותית ביותר עבור חובבי המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל. "פנטסיה 2000" היה כתב עת בשחור לבן בעל כריכות צבעוניות שתרמו רבות לפופולריות שלו. בניגוד לכל מגזין שקדם לו, העורכים הקפידו מאוד על העיצוב הגרפי שלו. העטיפות צוירו בידי מישל קישקה וויקטור אוסטרובסקי, שלימים התפרסם כסוכן מוסד שפרסם ספרים נגד הארגון. המגזין פרסם סיפורים מתורגמים באיכות גבוהה ביותר שכמוהם לא הופיעו בעברית קודם לכן, וכן סיפורים מקוריים באיכות נמוכה יותר, אך ראשונים מסוגם, ומאמרים מדעיים מקוריים. עד אמצע שנות ה80 היה "פנטסיה 2000" מקור המידע המרכזי לסיפורי מדע בדיוני מאת גדולי היוצרים: אסימוב, ארתור סי קלארק, רוברט היינליין ורבים אחרים. חייהם של אנשים שגדלו עם החוברת השתנו, מדענים פנו בהשראתה לעסוק בפיזיקה, סופרים החלו לפרסם סיפורי מדע בדיוני מקוריים, פרסומאים ואנשי עסקים מובילים הפכו לפריקים של מדע בדיוני. בניגוד למגזינים הקודמים, העורכים והמשתתפים לא הסתירו כלל את שמותיהם (להוציא המבקר הנרי אונגר, שבשלב מסוים הפך להיות אחד מבעלי המגזין אך העדיף שלא להיות מזוהה עם ז'אנר שולי שכזה), והיה בכך כדי להצביע על גאוותם. למעשה, הם ראו את עיסוקם כשליחות של ממש: להפיץ את תודעת העתיד והמדע הבדיוני בקרב הציבור הישראלי. על דפיו של "פנטסיה 2000" במדור המכתבים למערכת נוצרה קהיליית חובבי המדע הבדיוני הראשונה בישראל . בשנים הראשונות, המגזין היה הצלחה, לפחות לכאורה. הגיליון הראשון, שהעורכים מעידים כי הודפס ב7000 עותקים, נחטף כמו לחמניות חמות בידי קהל צמא למדע בדיוני. המִספר המדווח של עותקי הגיליונות בשנה הבאה היה 9000 ולמגזין היו אז 1500 מנויים. היה זה עידן של הצלחה גם לספרי המדע הבדיוני בארץ. לאחר מכן פחתה התפוצה וכל גיליון נמכר בכ6000 עותקים, במשך ארבע שנות קיומו. כיום זהו מספר דמיוני למגזין שכזה. מרבית גיליונות "פנטסיה 2000" נמכרו בכמה אלפי עותקים, אבל המגזין סבל מקשיים כלכליים לאורך כל ימיו, ולדברי האופטמן, "נכנסנו לתחום הזה פשוט משום שלא ידענו כלום על שוק העיתונות בישראל, ואם היינו יודעים לא היינו נכנסים להרפתקה הזאת. גילינו שזאת משימה קשה להוציא כתב עת ולהשיג פרסומות. אנשי המערכת עבדו ללא תמורה כספית בכלל, המו"ל אלי טנא הפסיד את כל הכספים שהשקיע וגם את מכוניתו. כל העבודה שעשינו הייתה בהתנדבות, כמלאכת קודש, והחזקנו בה כמה שיכולנו, עד שלבסוף כבר לא יכולנו. החלטנו שאנו מעדיפים להפסיד את הוצאת המגזין מאשר לפגוע באיכות העיתון". ב1980 נקלע המגזין לקשיים, ובין יוני 1980 לינואר 1981 יצא לאור רק גיליון יחיד. בשלב זה קנתה הוצאת "היפריון" את "פנטסיה 2000" מאלי טנא, כלומר לקחה על עצמה את ההפסדים והתחייבה להמשיך להוציאו לאור. ההוצאה הוקמה במיוחד למטרה זו בידי איש העסקים דני מנור והמבקר הנרי אונגר. ואולם העלויות הבסיסיות היו גבוהות ומספר הקוראים הלך ופחת עד שהגיע ל-20003000 קוראים בלבד לגיליון, ולבסוף, בעקבות משבר מניות הבנקים, ההפסדים גדלו, המימון מפרסומות של בנקים וחברות ביטוח נפסק, ושנת תשמ"ד היתה שנתו האחרונה של המגזין. בעת סגירתו, המגזין מנה 44 גיליונות. במשך 20 שנה הפכו הגיליונות ההיסטוריים לפריט אספנות שמחירו הגיע גם לכמה מאות שקלים. במשך שנים היו שמועות ש"פנטסיה 2000" עומד לחזור, והיו אף ניסיונות שונים להחיותו בידי אנשים כמו אלי הרשטיין (למשל באתר בשם "פנטסיה 3000"), אך הללו כשלו. חלק מהגיליונות נסרקו והועלו לרשת, אבל זה לא היה זה. קִצו של המגזין גרם למשבר בקרב חובבי המדע הבדיוני בארץ, ותחושת הקהילייה שנוצרה סביב "פנטסיה 2000" נעלמה עד שהאינטרנט חדר לחיינו והחזיר אותה.

שובו של הקאמבק

עכשיו, 30 שנה אחרי צאת הגיליון הראשון, ראה אור לבסוף גיליון נוסף - מספר 45 - לאחר שנים רבות של גלגול הרעיון בפורומים שונים. הרעיון לקאמבק של החוברת נולד במסגרת מפגש של האגודה הישראלית למדע בדיוני עם לארי ניבן, אז התגלגלה המחשבה לציין את המועד העגול של מלאת 30 לגיליון הראשון. העיקרון המנחה של בחירת הסיפורים היה, מלבד איכותם, גם העובדה שאף אחד מהם לא הופיע בעברית.

- מה דעתך על סיפורי המדע הבדיוני המקורי שקיבלתם לפרסום עכשיו, לעומת מה שהיה בימי שיאו של "פנטסיה 2000"?

אהרון האופטמן: "יש שיפור גדול, אם כי גם בשנות ה70 וה80 היו סיפורים טובים. קיבלנו הרבה חומר גרוע ופרסמנו חומר לא מי יודע מה. רצינו שבכל גיליון יהיה סיפור מקורי אחד, ולא משנה כמה הוא איכותי. היום יש בגיליון 45 לא פחות מחמישה סיפורים מקוריים וכולם מצוינים, גם משום שהאנשים ששלחו לנו את סיפוריהם הם כותבים טובים, אבל גם משום שלמחברים היתה כבר הזדמנות להשתפשף בכתיבה, והם פרסמו סיפורים ברשת או במגזינים אחרים כמו 'חלומות באספמיה'. קיבלנו חומר מקורי טוב. האמת היא שהיו גם אנשים שנאלצנו לדחות את סיפוריהם למרות שהיינו מקבלים אותם אם היו שולחים לנו את אותם הסיפורים בשנות ה80. בסך הכול הממוצע הכללי של מה שדחינו היה יותר טוב מחומר רב שפרסמנו אז".

- למה החלטתם לחזור ל"פנטסיה 2000" ולא לעשות משהו חדש?

"כי הביקוש לזה בעצם מעולם לא חלף, אפילו אחרי 30 שנה, ואנשים לא באמת יכולים להשתחרר מזה. כנראה גם אנחנו, העורכים, עדיין רוצים את זה. שמע סיפור: יום אחד לפני כמה שנים מעיר אותי טלפון בשעות הקטנות של הלילה. מהצד השני מישהו שאל אם אני העורך של 'פנטסיה 2000'. הייתי, הודיתי באשמה. במה העניין? והאיש צהל, סוףסוף מצאתי אותך! תשמע, בגיליון... שלכם בעמ'... כתוב שהמשך הסיפור... מופיע בעמוד 54, אבל איך שם שום המשך כזה. מה זה?! "בהתחלה חשבתי שזה חלק מחלום, אחר כך התאוששתי קצת מההלם ואמרתי לו, אה, אדוני, אתה יודע שמאז החוברת ההיא הופיעה חלפו 28 שנים? אז מה, ענה הקורא הנזעם. "ולאורך השנים גיליתי שיש אינספור אנשים שזוכרים את 'פנטסיה 2000', ויש כאלו שהעיתון השפיע על חייהם. ושוב ושוב אני שומע את השאלה למה אנו לא מחדשים את 'פנטסיה 2000'. אז החלטנו לבסוף שאולי צריך לעשות משהו בעניין, לא בשביל הכסף, אלא בשביל הכיף והנוסטלגיה וגם כמחוות תודה לכל הקוראים והמעריצים הנאמנים ששמרו את הלהבה של 'פנטסיה' לאורך השנים וזכרו את המגזין".

- אתם מתכננים עוד גיליונות?

"לא. ב30 השנים הקרובות כנראה לא נעשה גיליון נוסף. אחרי הכול, זה פרויקט התנדבותי, אף אחד לא מצפה שנרוויח מזה כסף. אבל מי יודע, תמיד יש אפשרות שנשנה את דעתנו. בכל מקרה, צריך לחכות 30 שנה עד שהמלאי ייגמר".

למכירה מחר

בשנות ה80, בהשראתו של "פנטסיה 2000", החלו לצאת לאור בארץ כמה מגזינים נוספים של מדע בדיוני, אך הם היו מצליחים פחות. ביניהם היה "עולם המחר" (1979) בהוצאת "חותם", שהכיל סיפורים מתורגמים בלבד, קריקטורות, וכתבות על תוכנית החלל האמריקאית, על עב"מים, רובוטים ועוד. מגזין מצליח יותר היה "קוסמוס: המבחר של אסימוב", שממנו יצאו לאור שישה גיליונות בעריכת ד' קול בהוצאת "עתיד" (1979) והוא התבסס על מגזין המדע הבדיוני האמריקאי של איזק אסימוב. פה ושם נכללו בו גם כמה סיפורים מקוריים, אך הוא כשל. ב1982 הופיע מגזין בשם "מדע בדיוני" בעריכת אבי כצמן, וגם ממנו יצא גיליון יחיד שהוקדש כולו לסיפור של פול אנדרסון. ואז חלה הפסקה של שנים בתחום הוצאת המדע הבדיוני בארץ הן בפרסום של מגזינים, והן בשוק הספרים. עד שנוצר דור חדש של מגזינים מצליחים ששאבו את השראתם ממגזין "פנטסיה 2000". הראשון שבהם, שכיום הוא מגזין מקצועי לכל דבר, היה מגזין האגודה הישראלית למדע בדיוני "המימד העשירי", והוא כבר מאריך ימים יותר מ"פנטסיה 2000"; הוא החל את דרכו כפנזין עלוב למראה בעריכת מייסד האגודה למדע בדיוני אבנר פרידמן, אך עד כה פורסמו ממנו 35 גיליונות, ובהם תרגומי סיפורים ומאמרים. חלק ניכר מן ההתפתחות של תחום המדע הבדיוני בישראל כיום מתרחש באינטרנט בפורומים המוקדשים לדיונים ולכתיבה של מדע בדיוני. הפורומים האלה מניבים את דור העתיד של כותבי המדע הבדיוני הישראלים, וכן את המגזינים - מקוונים או מודפסים. אתר מרכזי בתחום זה הוא המגזין המקוון "בלי פאניקה", בעריכת המתרגם והעורך רמי שלהבת, ובו מופיע סיפורים ומאמרים מתורגמים רבים. שלהבת: "'בלי פאניקה' נועד להביא תכנים מגוונים ואיכותיים לחובבי הז'אנר ומטעמם. כעורך אני רוצה לעניין את הקוראים שלי ולגרום להם לחשוב, להתרגש ולהרחיב אופקים. כמו כן חשוב לי לקדם כותבים חדשים ולסייע להם להשתפר ולהתמקצע.

- האם אתה רואה הבדל בין האתר באינטרנט ותכניו ובין אלו של מגזינים מודפסים?

"בגדול, אין הבדל משמעותי בתכנים בין כתב עת מודפס או מקוון; כולם מפרסמים תכנים מאותו סוג. מה שמבחין ביניהם זה ובראש ובראשונה העובדה שבכתב עת מקוון אין דדליינים קשוחים ואין שיקולים משמעותיים של אורך ומקום, שנובעים משיקולי מועד הבאה לדפוס ומספר דפים. פרט לכך, האינטרנט מוסיף את אלמנט הקישוריות, שמאפשר להפנות ממאמר לדפים נוספים באתר ומחוצה לו, וכך בעצם מאפשר להרחיב את היריעה של המאמר עצמו. 'בלי פאניקה' באופן ספציפי משמש גם לפרסום פרויקטים של קהילות אינטרנטיות שונות".

- יש שיפור ברמת המדע הבדיוני המקורי שאתה מקבל לאורך השנים?

"יש מגמה איטית של התמקצעות של הכותבים הישראלים. עדיין, יש עוד הרבה לאן להתקדם".

- וכמות הקוראים עולה?

"אני לא מרבה לעקוב אחר מספר הקוראים של האתר, כי זה לא באמת חשוב לי, וכי בעבר, כש'בלי פאניקה' היה עדיין באתר הישן שלו ברשת 'אורט', לא היו לי סטטיסטיקות יעילות. אני יודע שיש לאתר כמה אלפי כניסות ייחודיות בשבוע".

- יש עתיד למגזיני המדע הבדיוני המודפסים, או שנגזר על כולם לעבור אל הרשת?

"אנשים אוהבים נייר ואוהבים לדפדף בחוברות ובספרים, יותר מלקרוא טקסטים ארוכים מן המסך, כך שהאינטרנט לא יכול למלא את אותם סיפוקים שמעניק כתב עת מודפס. אני לא רואה עתיד קרוב שבו כתבי העת האינטרנטיים יחליפו את אלה המודפסים. אני בהחלט רואה איך כתבי העת המקוונים מתקיימים לצד אלה המודפסים, ומנצלים את העלויות הנמוכות, הזמינות והנגישות של האינטרנט, שחסרות לעיתונות המודפסת".

חולם בספניולית

מהפורומים יצאו גם מגזינידפוס למדע בדיוני. אחד מהם הוא "חלומות באספמיה", המוקדש בעיקר למדע בדיוני מקורי. המגזין החל לצאת לאור בספטמבר 2002, ועד כמה שהדבר מוזר, היה זה בעקבות הצעה בפורום מדע בדיוני באינטרנט, שם הציע אחד מחברי הפורום לרכז סיפורים לאסופה שתודפס על נייר מדפסת רגיל, תצולם, תיכרך בכריכה סטודנטיאלית בסיסית ותימכר במחיר עלות בכנסים. במהרה צמח הפרויקט ותפח, הידיעה עליו הופצה ברחבי קהיליית המדע הבדיוני ומתנדבים החלו להתקבץ. החשוב מכול הוא שנמצא לו מממן מבין חברי הקהילייה, והפרויקט החדפעמי הפך למגזין שמופיע עד היום כפעמייםשלוש בשנה. במקור נערך העיתון בידי המתרגמת והכותבת ורד טוכטרמן, וכיום העורך הוא המוזיקאי ניר יניב. עד כה ראו אור 21 גיליונות, והמגזין יזם פרויקטים מיוחדים כמו הוצאה בגיליונות מיוחדים של כל הסיפורים הקצרים שהיו מועמדים לפרס גפן לספרות בדיונית של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, וגיליון מעניין במיוחד ולא ממוספר שבו שורה של כותבים מקומיים חיברו סיפורים סביב נושא שנקבע מראש - עולם שבו חלומותיהם של התושבים מתגשמים. מגזין שני שיוצא כיום הוא "מרקורי", שנולד באוקטובר 2007 ומוקדש בעיקר לסיפורי מדע בדיוני מתורגמים. בניגוד ל"חלומות באספמיה" הוא מצליח לשמור על קביעות בפרסום, ועד כה יצאו לאור 12 גיליונות.

- אילן בכר אבנטור, עורך מגזין "מרקורי", איך הגעת לערוך מגזין מדע בדיוני?

"זו השאלה הגדולה, לא? אני מניח שמכיוון שאני חושב שההיצע בשוק הישראלי לקה בחסר לפני ש'מרקורי' הגיע, וחשבנו שזו נישה שנשארה ריקה. כקורא וכצורך של מדע בדיוני, חָסַר לי מקור קבוע של סיפורים - במיוחד של סיפורים איכותיים. חורה לי מאוד האופן שבו כותבים חדשים לא מסוגלים להשתלב בשוק היום. אם תסתכל על ספרות ה'מיינסטרים', כמעט לא תמצא במות שמשלמות לכתיבת סיפורת. ההוצאות לאור לא מחפשות כותבים חדשים - לא כל שכן משלמות להם - וכותבים בדרך כלל נאלצים לפנות להוצאות עצמיות ולשלם בעצמם על הספר, או לוותר עליו. וזה לא בגלל שהם כותבים גרוע, אלא בגלל שלכאורה אין ביקוש. "אבל הביקוש קיים. יש קוראים שמעוניינים לקרוא, מה שחסר הן במות שיכולות לתווך ביניהם. וגם זה חלק מהרעיון שעמד מאחורי 'מרקורי' - ליצור במה משלמת, שתוכל לקחת כותבים פחות ממוסדים ולעזור להם לבנות את עצמם, ליצור מדרגה נוספת של חשיפה לפני הפנייה ל'ידיעות ספרים' או ל'כנרת זמורה ביתן', במה שבה הכותב יכול להכיר קצת את הקוראים ולרכוש לעצמו מוניטין וקהל אוהדים. אחד הדברים שאנחנו מאוד גאים בהם, הוא שאנחנו מקפידים לשלם לכותבים שלנו - גם אם הסכום הוא צנוע, אני חושב שהוא עושה המון הבדל מבחינת הכותב".

- האם המגזין כרגע ממלא אחר ציפיותיך מבחינה כלכלית ?

"התוצאות שלנו אופטימיות, ומאשרות את רוב ההנחות שהנחנו כשנכנסנו לתחום הזה. הופתענו מאוד לטובה מבחינת היקף הפרסום, ומהבחינה הזו אנחנו נמצאים עכשיו במקום שתיארנו לעצמנו שנהיה בו רק בשלהי השנה השנייה. גם היקף המכירות שלנו לקהל הרחב עומד פחות או יותר בציפיות". שני המגזינים מתאפיינים ברמת עיצוב גבוהה. אנו רואים כעת ההיפוך מעניין של המצב ששרר בשנות ה50, ובו המגזינים למדע בדיוני היו מגזיני נישה עלובים למראה: כיום הם בולטים ביותר בנוכחותם ברשת ומחוצה לה, ומושכים אליהם כותבים וקוראים צעירים רבים, אולי אף יותר מן המגזינים הספרותיים הממוסדים והמכובדים, שקהל הקוראים שלהם הולך ומצטמצם.

צרו איתנו קשר *5988