לידיעת תושבי ישראל: "האח הגדול" צופה בכם

לקום בבוקר, להיכנס לאמבטיה ולהושיט יד למברשת השיניים. בוקר טוב, התעוררת ואל תטעה, אתה כבר לא לבד; איתך התעוררו הממשלה והתאגידים הגדולים. ריח המנטה בקושי השתלט על הבל הפה, אבל המחשב של רשת הסופרמרקטים הקבועה שלך כבר הבחין ששבועיים לא ביקרת אצלה, וחמור מזה - כבר חודשיים לא קנית חומרי ניקוי. הקפה עוד לא נמזג, אבל קופונים בשלל צבעים כבר יוצאים בדרך לדואר, אולי הם ישכנעו אותך להתחיל שוב לנקות. ליד השולחן במטבח את ממששת שריר שכואב לך מהג'וגינג שאליו יצאת אתמול בניסיון להיפטר משומנים מיותרים. גם שני השוטרים שישבו במשמרת והסתכלו על מסכי המצלמות שמנטרות את הפארק חשבו שהגיע הזמן שתצאי לריצה, גם אם הכרס שלהם לא במצב יותר טוב משלך.

דמיוני? לא ממש. עשרות מאגרי מידע עוקבים בזמן אמת אחר כל צעד ושעל שעושים תושבי בריטניה, המדינה שככל הנראה מובילה את העולם ברמת הניטור של תושביה והפיקוח עליהם; מבחינה טכנית, הרשויות כאן יכולות היום להרכיב סרט כמעט רציף ממסלול החיים של כל אדם במדינה, מהרגע שבו יצא בבוקר מהבית ועד ששב אליו בלילה.

ישראל עוד לא הגיעה למצב הזה, אבל מתקדמת לכיוונו בצעדי ענק. ביוני אשתקד נכנס לתוקף "חוק נתוני תקשורת", שמאפשר למשטרה לקבל מידע רב ומגוון מכל חברות התקשורת. זה לא הכול: משרד הפנים מקדם במרץ הנפקת תעודות זהות ביומטריות לכל אזרח, שיעור האזנות הסתר בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ניטור וידיאו של רחובות שלמים הוא עניין נפוץ, ועוד ועוד.

רבים יגידו שלא אכפת להם אם עוקבים אחריהם או לא. לאלה שכן אכפת להם, יש ברירה: עם קצת מאמץ אפשר להתחמק ממבטו הבוחן של האח הגדול. זה מציק ומרגיז, אבל עדיין אפשרי. הנה מדריך מקוצר באדיבות האנשים שכבר חיים כך בבריטניה: חיים ללא מעקבים.

חייך למצלמה

למעלה מארבעה מיליון מצלמות וידיאו במעגל סגור מותקנות כיום בבריטניה, ומלבדן, לפי הערכות, מותקנת בממלכה מצלמת מעקב אחת על כל 14 תושבים. חלק נכבד מהן הן "מצלמות חכמות", המחוברות למחשבים עם תוכנות מתקדמות לניתוח תמונה, שיכולות "לזכור" פרצופים או לאתר פרצופים מסוימים בקהל. לפי הערכות סטטיסטיות, אדם הנמצא בלונדון מצולם בממוצע כ-300 פעמים ביום. איך מתגוננים? בגדים ארוכים, כובע, צעיף שמכסה לא רק את הצוואר אלא גם חלק מהסנטר ומהפה ומשקפי שמש גדולים יקשו את הזיהוי. גם אם נכנסים לחנות או נעצרים בתחנת אוטובוס, לא כדאי להסיר את אמצעי ההסוואה; המצלמות הותקנו גם שם, כולל בתאי השירותים, אם כי בינתיים רק באזור הכיורים.

ואם כבר חנויות: עדיף להשאיר את כרטיס המועדון ואת כרטיס האשראי בארנק. שימוש בכל אחד מהם יאפשר לחנות להצטרף לחגיגת המעקב. ההנחות ושלל ההטבות שהרשתות מרעיפות על לקוחותיהן מתבססות על כל כיכר לחם, צנצנת קפה ואבקת כביסה שקניתם שם בשנים האחרונות. ניתוח המידע הזה יכול לחשוף הרבה מידע, שלא בטוח שתרצו שיהיה בידי החברות הללו.

תשלום במזומן גם יהפוך אתכם לקצת פחות שקופים לבנק ולחברת האשראי. עד לאיזו רמה מגיע הניתוח שאפשר לבצע בקניות? בשבוע שעבר פורסם כי חברת אשראי אמריקאית ניתחה את הפרופיל של לקוחות בעייתיים, ומצאה כי חלק ניכר מרכישותיהם נערכו באותן רשתות. הצעד הבא היה הגבלת האשראי ללקוחות אחרים שהתאימו למודל.

ואם כבר רשתות: לחומקים מהמעקבים עדיף לקנות בחנויות קטנות. מלבד ההיבט הצרכני ואקט המחאה נגד הגלובליזציה, למרבית החנויות הקטנות אין המשאבים או היכולת לנהל מעקב אחרי הלקוחות. המבחר אולי לא יהיה רב, המדפים לא מסודרים והרצפה קצת מלוכלכת, אך הרגלי הצריכה יישארו שלך בלבד.

שומרים את הSMSים

המעקב הפיזי באמצעות מצלמות הוא רק חלק קטן מהמעקבים שמתבצעים בבריטניה. מאז אוקטובר האחרון כל הודעת SMS - 58 מיליארד בשנה האחרונה - וכל שיחת טלפון מתועדות ונשמרות במחשביהן של חברות הסלולר. משרד הפנים, האחראי על ביטחון הפנים במדינה, גם הורה לכל חברות התקשורת לנטר כל הודעת דואר אלקטרוני וכל אתר שאליו גולש כל מנוי אינטרנט. תוכן ההודעות עצמן לא נשמר, אבל הצעת חוק חדשה תביא להקמת מאגר מידע עצום, שיהיה פתוח לכל רשויות אכיפת החוק. במאגר יישמרו מספרי שיחות הטלפון, הודעות הטקסט, הדואר האלקטרוני, אתרי האינטרנט ועוד. גם הצעה זו אינה עוסקת (עדיין?) בתוכן עצמו, אבל בעלי הגישה למאגר יזכו, הודות לניתוח, במיפוי שלם ומדויק של מערך הקשרים של כל אדם.

בכל אופן, אם אתם מתכננים לצאת לבלות, לא כדאי שאת הקביעות תעשו מהסלולרי; לא בטוח שבפאב הקבוע תוכלו למצוא שולחן מספיק גדול כדי להושיב בו את כל מי שיהיו שותפים לקביעה הזאת. מה אפשר לעשות? מכשיר טלפון סלולרי מיד שנייה שנקנה במזומן, כך שרישום הבעלות על "מספר הברזל" החקוק עליו לא יהיה על-שמכם, הוא התחלה טובה. השלב הבא הוא כרטיס סים נטען ('טוקמן'), שגם עליו אפשר לשלם במזומן. רק כך, שמכם לא יהיה מחובר בשום דרך לסלולרי. אמנם הטלפון יהיה מנוטר וניתן יהיה להרכיב פרופיל אישיות, אך זו תהיה אישיות נטולת שם. כדי לשמור על הסטטוס האלמוני, הקפידו לא לחשוף פרטים אישיים בשיחות ובהודעות. זה מסורבל, לא נוח, ויקר יותר, אבל חיוני.

ערוץ כריית מידע אחר החביב על הרשויות הוא הדואר האלקטרוני. בבית, בעבודה, בספרייה, באוניברסיטה, ובכל מקום אחר שבו מזדהים, ספקית התקשורת או בעל הרשת יודעים בדיוק באילו אתרים ביקרתם ומה עשיתם בהם. לחמוק אפשר באמצעות כל קפה אינטרנט, כמעט. יש, כמובן, עדיפות למקומות הקטנים יותר, שם הסיכוי שיש מצלמות מעקב מעל לכל עמדת מחשב קטן. מצד שני, מרבית המקומות האלה בבריטניה מנוהלים ומאוכלסים במהגרים, ולכן נמצאים על הכוונת של המשטרה. בישראל המצב שונה. בכל מקרה, אל תשכחו לשלם רק במזומן.

דואר אלקטרוני יש לשלוח מחשבון חינמי שתפתחו באתר קטן, בוודאי לא בגוגל או ביאהו. החברות האלה עושות את מרבית הונן באמצעות סריקת ההודעות, והיסטוריית שיתוף הפעולה שלהן עם הרשויות אינה נוטה להן חסד. גם במיילים לא כדאי לחשוף שום פרט מזהה, כדי לא לאפשר להצליב את המידע. כדי לנער מעקב אפשרי, אל תחזרו לאותו בית קפה יותר מדי פעמים או ברצף, כיוון שאז אפשר יהיה למקם אתכם באזור גיאוגרפי מסוים ולהשוות את התמונה שלכם לתמונות אחרות שבמאגר.

רכבת? יודעים איפה אתם

בזאת לא נגמרת ההתחמקות. כדי להגיע ממקום למקום צריך לנוע. בלונדון אלה יהיו ככל הנראה אוטובוס או רכבת תחתית, ושניהם נמצאים תחת מעקב הדוק. בלונדון, כרטיס הנסיעה העירוני "אויסטר" הוא מגנטי, כזה שיודע באיזו תחנה עליתם ובאיזו ירדתם. באוטובוסים, בתחנות האוטובוס וברכבת התחתית מותקנות מצלמות במעגל סגור. גם כאן, הקפידו לשלם במזומן וקנו בכל פעם כרטיס נסיעה חד-פעמי. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, סעו במונית. זה כלי התחבורה היחיד שעדיין לא מותקנות בו מצלמות.

אחרי דרך החתחתים שעברתם כל היום, וכל מה שאתם רוצים בערב זה שהברמן בפאב המקומי ימזוג לכם משקה, בקרוב תצטרכו להציג תעודה מזהה - ולא משנה אם יש לכם שערות שיבה על הפדחת, או תמונות של הילדים בארנק. בבריטניה אין "תעודת זהות", אבל אם זה תלוי בממשלה בקרוב זה ישתנה. התוכנית נתקלת בהתנגדות קשה מצד חברי פרלמנט, המוחים על כך שמלבד שם ותמונה, בתעודה גם יהיה שבב רדיו, שיכלול טביעות אצבע אדם ומידע נוסף. והממשלה טוענת שהשידור מהתעודה נעשה לטווח קצר בלבד, כדי לאפשר לשוטרים "לשאוב" את המידע כשהם באים במגע עם ה"חשוד". ארגוני זכויות אדם ספקנים לגבי התשובה, וטוענים שאי-אפשר באמת לדעת אם המידע לא משודר בזמן אמת לחדר בקרה מרכזי. אז בינתיים תצטרכי להראות לברמן תעודה אחרת, אלא אם את סטודנטית או מהגרת עבודה - שתי קבוצות שלהן כבר התחילו להנפיק תעודות בחודש שעבר.

זהו. גמרת לשתות, נפרדת מהחברים, חזרת הביתה, כיבית את האור והלכת לישון; אתה - וכל מאגרי המידע שעבר עליהם יום אינטנסיבי לא פחות.