מומחים מקומיים לאברה-קדברא

מה שכן, מנצח אחד ברור מאוד דווקא יש כאן. ואולי, יש שניים. קוראים להם ראובן אדלר ואייל ארד, והם ידועים גם בכינויים "פורום החווה", עוד מימי אריק העליזים. שני החבר'ה האלה, מסתבר, ממליכים פה ראשי ממשלה, בזה אחר זה, כבר שלוש פעמים ברציפות. אפילו מועמדת פושרת כמו ציפי לבני הם הצליחו להמליך. האמת? כל הכבוד להם. כישורים, הם הוכיחו שיש להם במקצועם. בגללם, מן הסתם, הם מניבים גם לא מעט קשרים, אבל בזכות ולא בחסד.

ראובן אדלר ואייל ארד הם שיחת היום לא פחות מביבי ולבני. כמו כל שיחה שסוחפת את העיר, הם קונטרוברסליים. יש קולות שיגידו שהם ממש לא "ווינרים", כי לו הם היו עושים עבודה כמו שצריך, ציפי לבני היתה לוקחת הרבה יותר בגדול. נניח.

יש גם קולות שיגידו לכם לגמרי ההפך, ובלא מעט הערצה יסבירו שכל ההתחזקות של ליברמן היתה בכלל תוצאה מכוונת היטב של קמפיין הנגטיב שלהם נגד נתניהו. למה? כי הם רצו לגרום לקולות הליכוד לזלוג לכיוונו של אביגדור, שיסכים ביתר קלות לשבת עם לבני בממשלה אחת. נניח.

האמת היא שזה לא ממש משנה באיזו פרשנות תבחרו ומאילו סיבות, התוצאה תהיה זהה. כרגע, ממליכי ראשי הממשלה הבלתי מעורערים במדינת ישראל הם ראובן אדלר ואייל ארד. כמה פעמים הם עוד צריכים לעשות את זה כדי שכולם סוף-סוף יבינו שזהו מקצועם?

אבל בתור שכאלה, אולי הצמד המוכשר אדלר את ארד צריכים להבין שבצד תחושת הניצחון המשכרת עד כלות, ישנה גם אחריות. כן - לא נגזים אם אפילו נאמר, אחריות לאומית. את לבני הם המליכו, או לפחות גרמו לה לקחת הכי הרבה קולות במירוץ הצמוד הזה. אבל כאן זה לא מסתיים, ואם יש שביב של אמת בסיסמת הבחירות שהם בחרו למועמדת שלהם, "מה שטוב למדינה", נראה אותם גורמים לה ללכת עם זה הלאה (או שאולי, קדימה).

קווים לדמותה של הטרגדיה הנוכחית

הטרגדיה של הבחירות האלה עשויה מהר מאוד להתברר ככזו: מה שכל כך נכון וטבעי לעשות לא ייעשה, רק בגלל בעיות האגו של הפוליטיקאים. אלה, הרי, תמיד בסוף מאפילות על הכול, כולל הנושא השולי שנקרא "טובת המדינה". ברור למדי שהדבר הנכון לעשות הוא להרכיב ממשלה שבנויה מקדימה-ליכוד-עבודה, ואולי גם ליברמן אם דרישותיו יהיו סבירות. גוש מרכז-ימין שמייצג את רצונו של מרבית העם, ללא מפלגות קטנות יותר שסוחטות כספים ומשאבים לכיוונים אזוטריים.

אבל אם האגו של ביבי יגבר עליו, וזה מן הסתם יקרה, הוא לא יסכים לשבת בממשלתה של לבני, ולכן יקשה עליה ויאפשר לה רק הקמת ממשלה רזה מדי שלא תוכל להחזיק מים, במקרה הטוב.

באותו אופן, הרי אחרי שהוא יסרב לה, אם תוטל מלאכת הרכבת הממשלה עליו, רוב הסיכויים שגם היא תחזיר לו, ולא תסכים לשבת בממשלה שלו, וניתקע פה עם ממשלת ימין דתית קיצונית, שמצמרר רק לחשוב עליה.

לנתק את האגו

בקיצור, אם האגו ישלוט פה בשני המועמדים הבולטים, צפוי לנו כאוס פוליטי שיוביל לעוד ממשלה בלתי יציבה, שתצליח בעיקר להרוס ותקרטע עד הבחירות המוקדמות הבאות. לעומת זאת, אם ההיגיון וטובת המדינה יגברו על האגו, יש סיכוי לא רק לסיסמה "ראש ממשלה אחרת", אלא גם לפתרון אחר.

אז בואו נראה עד כמה היכולות של זוג הקוסמים הזה, ראובן אדלר ואייל ארד, הן באמת על-אנושיות. בואו נראה אותם מצליחים לערבב את העניינים ככה, שטובת המדינה היא באמת זאת שתוביל אותם להשפיע על הפוליטיקאים לעשות את הדבר הנכון: שיתוף פעולה, והסכמה לרוטציה על ראשות הממשלה.

עד כמה שזה קשה להאמין, כל פתרון אחר הוא גרוע יותר אפילו מהממשלה המסכנה והכושלת הקודמת, עבור כולנו.