עיכוב נוסף במשפט רמדיה: המדינה חויבה להעביר לנאשמים חומר שתבקש מגרמניה

מדובר בחומר חקירה של הרשויות בגרמניה נגד חברת הומאנה, שייצרה עבור רמדיה את הפורמולה לתחליף החלב ; 3 מבכירי רמדיה נאשמים בגרימת מוות ברשלנות, ו-5 עובדי משרד הבריאות נאשמים במעשה העלול להפיץ מחלה

עיכוב נוסף צפוי במשפט הפלילי בפרשת רמדיה: בית משפט השלום בפתח-תקווה חייב את המדינה להעביר לנאשמים את מלוא חומר החקירה של הרשויות בגרמניה נגד חברת הומאנה המקומית, שייצרה עבור רמדיה את הפורמולה לתחליף החלב.

מדובר במסמכים שאינם בידי הפרקליטות ועל המדינה לבקשם מגרמניה, בקשה שאין כל ודאות שתיענה. "אין לי אלא לשוב ולהביע צער על כך שיכול וייגרם שיהוי נוסף, בשל כך שחומר שהינו רלוונטי לאישומים ולהגנתם של הנאשמים לא הועבר מלכתחילה ומבעוד מועד לידיה של התביעה, במהלך אותן שנים שקדמו להגשת כתב האישום ובהמשך אל הנאשמים - כמתבקש", כתבה השופטת עינת רון.

כזכור, כתב האישום נגד בכירי רמדיה ובעלי תפקידים במשרד הבריאות הוגש במאי 2008, 4.5 שנים אחרי התפוצצות הפרשה בה מתו שני תינוקות ונפגעו 23 אחרים, והקראתו נדחתה למארס 2009, בין היתר בשל תקלות בצילום חומרי החקירה.

מנכ"ל רמדיה לשעבר, גדעון לנדסברגר; משה מילר, שהיה מבעלי החברה; ופרדריק בלק, שהיה טכנולוג המזון של רמדיה; מואשמים בגרימת מוות ברשלנות, חבלה ברשלנות ובעבירות נוספות. באופן תקדימי הואשמו גם אנשי משרד הבריאות - מנהלת שירות המזון הארצי לשעבר, ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, ו-4 מפקחים של המשרד בתחנות ההסגר בנמלים - בעבירה של מעשה העלול להפיץ מחלה.

בכתב האישום נטען כי הוויטמין החיוני B1 הוצא מהפורמולה הצמחית של רמדיה במהלך הייצור, אולם רמדיה לא טרחה להודיע על כך לציבור ואף רשמה על האריזה באופן כוזב הרכב ויטמינים שונה מזה שהכילה. בינתיים ממשיכים להתנהל מאבקים בין הסניגורים לבין הפרקליטות על חומרי החקירה.

החלטת בית המשפט כעת מחייבת את המדינה לפנות אל הרשויות בגרמניה, מכוח חוק העזרה המשפטית, ולבקש מהן כל חומר שאספו בפרשת הומאנה (הרשויות בגרמניה ניהלו חקירה נפרדת מזו שהתנהלה בישראל), בעיקר כזה הנוגע ליחסי הומאנה-רמדיה ונוגע להיעדרו של הוויטמין האמור מהתרכובת שהגיעה לישראל, לרבות חוות-דעת מומחה שניתנו בגרמניה באשר לנושאים אלה, אם ניתנו, במסגרת החקירה.

בדרך-כלל נדרש השופט לעיין בחומר החקירה כדי להחליט אם הוא רלוונטי להגנת הנאשם או לא. השופטת רון ציינה כי למרות שחומר החקירה אינו מצוי בידי התביעה ואף לא שימש אותה בבחינת ההחלטה אם להגיש כתב אישום, הרי שכבר נפסק כי גם חומר כזה יכול להיחשב כ"חומר חקירה", שלנאשם זכות לקבלו.

היא סברה כי לחומר זה רלוונטיות לנאשמים, משום שלגבי כל נאשם לא רק שפורטו בפירוט רב כל המעשים המיוחסים לו ומהווים את התרשלותו, אלא שבנוסף יוחס לו סעיף רשלנות שהינו סעיף "סל", ובאם על הנאשמים להתגונן אף כנגד סעיף זה - הרי שמשנה תוקף יש לקביעה כי החומר שנאסף בגרמניה הינו רלוונטי לעניינם ולהגנתם.

אם לאחר קבלת החומר תסבור המדינה כי אין מקום להעביר אותו את או חלקו לנאשמים, היא תוכל לפנות לבית המשפט בבקשה פרטנית. "עד כה", הוסיפה השופטת, "פעלו הרשויות בשתי המדינות בפרשה בשיתוף-פעולה, מלא ויש לקוות כי כך יהיה גם בעתיד. על כל פנים, באם תיתקל המדינה בקשיים באשר לכך - תוכל לשוב ולפנות אל בית המשפט, על מנת שבמשותף עם כל הצדדים לתיק זה תסוכם דרך פעולה נאותה".

רון דחתה בקשות לחומרי חקירה נוספים שהגישו הסניגורים, עוה"ד ד"ר רלי לשם, נדב ויסמן, נתי שמחוני, נוית נגב ואיריס ניב-סבג. (ת.פ. 2613/08).

צרו איתנו קשר *5988