מעצבות שינוי

הן לא נושאות דגלים ולא מנפנפות באג'נדות, ורוב הסיכויים שלא תמצאו אותן מפגינות באירועים להצלת כדור הארץ, אבל בידיהן ובידי עמיתיהן המפתחות להשפעה על הסביבה. "גלובס" הפגיש 6 אדריכליות ישראליות מובילות לשיחה על "אורבניזם וקיימות" - שני נושאים שמעסיקים את ענף התכנון והאדריכלות, כחלק מהמגמה של דאגה לעתיד העולם, ריבוי האוכלוסייה ודילול המשאבים

כשהן מסתדרות לצילום קבוצתי מתברר, כמובן, שכולן לובשות שחור. ובכל זאת, נושא השיחה הוא ירוק. המשתתפות הן 6 אדריכליות, שנפגשו לדבר על "אורבניזם וקיימות" - שני נושאים שמעסיקים את ענף התכנון והאדריכלות בזמן האחרון, כחלק מהמגמה הכללית והכלכלית של דאגה לעתיד העולם, ריבוי התושבים ודילול המשאבים. זוהי שיחה מקדימה לסימפוזיון בינלאומי בנושא התפתחות אורבנית, שייערך במסגרת "פסטיבל אישה", המתקיים השבוע בחולון. לצד האדריכליות הישראליות ייקחו חלק בסימפוזיון אדריכליות מובילות מחו"ל.

"אדריכליות מובילות שינוי ויוצרות מנועים לצמיחה ופיתוח אורבניים, כחלק מראייה של קיימות", אומרת אוצרת הסימפוזיון, האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, יו"ר עמותת האדריכלים במחוז תל-אביב. לדבריה, חולון היא דוגמה טובה לעיר שבה יש חשיבה ממוסדת על פיתוח וקידום התדמית העירונית, באמצעות פרויקטים תרבותיים, יצירת מוקדי עניין ומרחב ציבורי מזמין, אך משהו חסר בנוסחה. לצד פרויקטים חשובים שיש בהם גם השקעה אדריכלית-אסתטית, כמו מוזיאון הילדים, המדיטק, גני הסיפור ברחבי העיר וגולת הכותרת - מוזיאון העיצוב הנבנה בימים אלה בתכנונו של האדריכל-מעצב הכוכב רון ארד - לא הייתה התפתחות מקבילה של הרקמה העירונית במגזר הפרטי. הסימפוזיון יעסוק בשאלה איך ניתן ליצור מומנטום של פיתוח החיים העירוניים "מלמטה למעלה", כדבריה.

*כשעיריית חולון פנתה לרון ארד היא בפירוש ביקשה ממנו "לעשות לה בילבאו", ליצור אייקון אדריכלי שימשוך אנשים לחולון, כפי שעושה בניין מוזיאון גוגנהיים בבילבאו בתכנונו של פרנק גרי.

"אני חושבת שהיוזמה המוסדית 'לעשות בילבאו' די מוצתה. אפשר לומר שהעיר משקיעה בטיפוח, אבל היא הולכת לקוסמטיקאית הלא נכונה", אומרת סבירסקי-מלול. "היא צריכה להציע יוזמות שימשכו גם את היזמים הכלכליים ויעוררו את העיר מלמטה".

תהליכים משולבים

דוגמה טובה ומוכרת להנעת פיתוח מסוג זה ניתן לראות בנמל תל-אביב המחודש. מתחם הנמל, שהיה במשך עשורים רבים אזור מסחר ותעשייה זעירה מוזנח למדי, הפך בהינף תכנוני משובח למוקד פעילות עירונית תוססת. הולכי רגל, משפחות, תיירים ותושבים כאחד, מוצאים עצמם נמשכים לפעילות בנמל.

אולם דווקא מי שחתומה על סיפור ההצלחה הזה, האדריכלית גנית מייזליץ-כסיף, שמשרדה תיכנן את נמל תל-אביב, מציינת כי דרושים גורמים רבים שיחברו לפיתוח "מנוע אורבני" מסוג זה. "יוזמה פרטית תלויה בהצדקה כלכלית, והשאלה היא איך אפשר לעודד את זה לקרות". אחת הדרכים שבהן מאמינה מייזליץ-כסיף היא עבודה על תהליכים משולבים של אדריכלות במקביל לניתוח צרכים ומטרות מדוקדק, וכן מיתוג הפרויקט, באופן שיעלה את המשיכה שלו בעיני הציבור והכוחות היזמיים.

בבאר-שבע הצליח לעשות זאת דווקא פרויקט קריית הממשלה. "אני חושבת שאחריות לשיקום עירוני והתחדשות היא אחריות של העיר ולא של הפרט", אומרת האדריכלית רות להב, שמשרדה תיכנן את המתחם. "הערים הישראליות הקטנות תוכננו מתוך תפיסה מוטעית, שיצרה שכונות-שכונות סביב מרכזים מקומיים ובאמצע מרכז עירוני מנותק, שנשאר 'לעתיד'. אותו הדבר היה בבאר-שבע ובערים כמו אשדוד, אשקלון ואילת".

*בניגוד לעיור טבעי, שצומח מהמרכז החוצה.

"בניגוד לדוגמה האיטלקית של מרכז ותנועת עולי רגל, שעל מסלולם נוצרה התפתחות. היום יש ניסיון לחזור אחורנית ולתכנן את המרכזים. היינו במצב שהיינו צריכים לבנות מדינה ונעשו טעויות והיום נדרש הרבה מאוד שיקום עירוני. קריית הממשלה בבאר-שבע היא פרויקט שיקום של המרכז. הרעיון הוא שהבינוי והמדרחוב הם אלה שיוצרים את המרכז האזרחי של העיר. שילבנו את התפיסה שהעובדים במשרדי הממשלה, מנהלי המחוז, יושבים בממשק עם האזרח, בתוך עמם".

אדריכלות מחנכת

"אני רוצה להתייחס לעיר ולרקמה עירונית צפופה", אומרת אנדה בר, יו"ר עמותת האדריכלית ומהנדסת העיר קריית-אונו, שבה נבנה בפועל הפרויקט הראשון בארץ של התחדשות עירונית (פינוי בינוי) ביוזמה פרטית. "זה הביא להצפה של ביקושים אבל תרם מעט מאוד לעיר מבחינת המרקם האורבני שלה", אומרת בר. "עם ההצלחה לא מתווכחים. זה פרויקט שהוא חיובי בעיקרו והוא יכול להניע שינוי חיובי, גם אם הוא עצמו לא ממש מוצלח מבחינה אדריכלית.

"בעירייה יש עוד 14 בקשות דומות, רובן על הציר הראשי של מרכז העיר. הבעיה היא שכל אחד מהיזמים מסתכל על ד' אמותיו ואנחנו החלטנו שזו יכולה להיות הזדמנות ליצור ציר אורבני שיצור רצף אסתטי בין התוכניות השונות וקישור בין חלקי העיר למרכז. אנחנו גם מעודדים שימושים מעורבים - בחזית הרחוב אנחנו רוצים פונקציות עם זיקה לציבור, להולכי הרגל זה יכול להיות מסחר וזה יכול להיות חדר כושר או גן ילדים שבחלקו האחורי חצר".

*הכוונה היא להחזיר חיים לרחוב?

"במקרה הזה לא להחזיר אלא להביא. לא היו שם פעילויות רחוב, זו הייתה רק דרך מעבר, למרות שזה הציר המרכזי בעיר. הדיירים שמשדרגים את דירותיהם דווקא לא מאושרים מהדרישה הזו. אבל היזמים יכולים לראות את היתרונות".

*לאדריכלות יש תפקיד בחינוך הציבור?

מייזליץ-כסיף: "החלק של החינוך הוא אחד הדברים הכי מעניינים ומאתגרים. לא צריך להתבייש בחינוך, ביכולת שלנו להנהיג ולהוביל שינוי סביבתי. אחד הדברים הכי מעניינים שנמצאים על סדר היום שלנו, כאדריכלים, הוא בחינת הכלים שלנו - גם הרעיוניים וגם המעשיים, והכנסה של חשיבה תכנונית למערכות שאינן רגילות לקחת חלק בתכנון עירוני.

"אנחנו רואים את ההתחדשות העירונית כחלק מפעולה הוליסטית. באחרונה טבענו את המונח 'תוכנית אם' לאפיון תוכנית אסטרטגית להתחדשות עירונית. מדובר בחשיבה שלוקחת בחשבון לא רק את הפן ההנדסי, אלא גם את השימושים הקיימים ואלה שיווצרו בשטח, וגם ההיבטים של מיתוג, כלכלה, חינוך. תוכנית כזו אנחנו מטמיעים כיום לטיפול במרכז נתניה".

במקרים רבים, כפי שיודע כל אדריכל, רב המרחק בין התוכנית המקסימה שאושרה במיכרזים ובוועדות המוקדמות, לבין המציאות בשטח. גם המזמין עצמו מפעיל בדיעבד שיקולים "מקלקלים", החל מהניסיון להקטין את ההוצאה הכספית ועד לאילוצי בטיחות ורישוי.

*בנמל תל-אביב קרה "נס אורבני" והתוכניות הוגשמו כפי שראיתם אותן בהדמיות?

"אחד הדברים שפעלו לטובתנו בנמל תל-אביב היה העובדה שאורנה אנג'ל, המנכ"ל דאז, היא בעצמה אדריכלית והיא ניהלה את כל המהלך. קיבלנו בעצם שיתוף פעולה מלא בהוצאת התוכניות לפועל כפי שהן. בכל פעם שאנשים בוועדות העירוניות אמרו ש'זה לא יעבוד' ו'זה לא יילך', נכנסה אורנה, הסתכלה ופסקה - תעשו מה שהאדריכלים אומרים".

בשבחי האיטיות

המשותף לאדריכליות שעימן נפגשתי, מלבד הצבעוניות האחידה, הוא משהו בסיסי הנטוע בגישתן המקצועית. הן לא נושאות דגלים ולא מנפנפות באג'נדות, אולי לא תמצאו אותן מפגינות באירועים המוניים להצלת כדור הארץ, אבל בידיהן ובידי עמיתיהן המפתחות להשפעה ניכרת על הסביבה. אחרי כמה עשורים של שפע, שבהם הגיעה לשיאה אדריכלות הראווה ושמות אדריכלים נישאו בפי כל כשמותיהם של כוכבי קולנוע, ניכרת באחרונה עליית קרנה של האדריכלות ה"הומניסטית", כזו שקנה המידה שלה אנושי יותר, שעוסקת בחיי היומיום ולא בהתבלטות ובהתנשאות מעליהם.

הדבר נראה נכון במיוחד כעת, במציאות של משבר כלכלי, שבה יידרשו האדריכלים להתאים את עצמם ליזמים שכיסיהם כבר לא תפוחים כשהיו. הטרנד הוא לא רק ירוק אלא בעיקר קיומי. העיסוק באורבניזם ובציפוף הערים שייך לתחום של ניצול נכון, יעיל וחסכוני של משאבי האנרגיה והטבע, כמו גם של המשאבים הפיננסיים.

"מיחזור הוא לא דבר חדש, אלא צורך שהמודעות אליו גוברת כשהוא מתעורר מחדש", מציינת להב. "המושג 'אל תשפוך את התינוק עם המים' מקורו בשימוש במי רחצה לכל בני הבית, שהתינוק מגיע אליהם אחרון והם כבר עכורים כל-כך עד שאי אפשר לראות אותו. ב-1995 תכננתי שכונה בירושלים והכנסתי מתקן לטיהור מים. היה צריך להכניס את זה לתוכנית כצנרת כפולה ל'שפכים' ו'דלוחים', אבל הרשויות לא הסכימו. בשנת בצורת ובתקופת יובש מוכנים לשמוע על זה".

אדריכלות ירוקה היא מרחיקת לכת מעבר למילות באזז כמו מיחזור ובנייה אקלימית. יש לה יישומים מעשיים בשינוי הגישה התכנונית הן ברמת הפרט והן בתכנון פרויקטים תעשייתיים או משרדיים. דוגמה טובה ניתן לראות בבניין מגורים בתכנון האדריכלים תגית כלימור ושותפה לחיים ולעבודה דוד קנפו, שזכה בתחרות בינלאומית בסין. "אגרו-האוסינג" הוא בניין מגורים עירוני צפוף, המשלב לצד הדירות חממה רב קומתית לגידול ירקות, לצריכת הדיירים.

"קיימות עוסקת באיזון וב'אקולוגיה תרבותית', ולא רק באיכות הסביבה", אומרת כלימור. "אחד הטרנדים החזקים כיום מדבר על איטיות. המונח - 'סלואו-סיטי' מתייחס לאפשרות למצוא את מה שאנחנו צריכים בסביבתנו הקרובה". יש לכך, כמובן, גם ערכים אקולוגיים של הפחתת תנועה בכלי-רכב, חסכון בהוצאות אנרגיה וממון. פרויקט "אגרו-האוסינג", לדבריה, "מכיל בחובו את כל התורה כולה. השילוב של החקלאות בתוך בניין מגורים מאפשר פינוי קרקע חקלאית לייעור, מוריד צורך בתשתיות ובאחסון, מספק עבודה קרוב לבית, ומוסיף ירוק לעיר כאמצעי לטיהור אוויר ותורם גם ויזואלית לחזות ירוקה".

מפיצים רעיונות

סין אמנם מקושרת בעינינו כיום בעיקר עם הבנייה הראוותנית המואצת, של אדריכלים כמו רם קולהאס, הרצוג ודה מרון ואחרים, שבה הצטיינה אולימפיאדת בייג'ינג, אך פרויקטים כמו זה, העוסקים בצורכי הפרט, הולכים ותופסים את מקומם. כלימור: "יש לפרויקט כזה סיכוי להתרבות. יש לכך הדים רבים ופניות מכל מיני מקומות בעולם, כמו מניו-יורק, שהייתי שמחה לעבוד שם, מדרום אפריקה וממונגוליה - שם יש פרויקט דומה. אפילו שמענו שיש מי שהעתיק אותו בספרד".

*זה לא פוגע בכם?

"ממילא אין העתקה מלאה ואין בלעדיות. אחד מתפקידיה של האדריכלות הוא להפיץ רעיונות".

האדריכלית אלונה ליפשיץ - יו"ר עמותת האדריכלים במחוז ירושלים, סבורה שיש להניע שינוי בראיית הרשויות, ולהטמיעו גם בתוכניות היזמים. משרדה עוסק בעיקר בפיתוח אתרי עבודה ותשתיות במפעלים, שם האתגר הירוק אינו פשוט. "במקומות האלה, שצריך להתייחס להרבה מאוד מערכות במקביל, אני מכניסה את ההשקפה של שילוב תיפקודי בין המערכות. אם יש מאות מטרים של גג אז יש לנצל אותו לקולטי שמש ואם יש שימוש במים בייצור אז חשוב לטפל בהשבת מים ואגירה.

"הממשלה מאפשרת כיום למכור חשמל מייצור יתר של שימוש פרטי, והיזמים יודעים שזה כדאי לשלב פאנלים סולאריים. הבעיה היא שהסובסידיה הממשלתית מוגבלת וכושר הייצור גדול מהתגמול. מדברים על כך שלא ייתנו מים להשקיה, אז היום בתכנון של מתקן גדול מאוד אנחנו מראש מטמיעים מערכת לניקוי מים שתשמש להשקייה לשטחים הירוקים".

*איך משתלב התכנון האקולוגי מבחינת עלויות?

"זה זניח אם מסתכלים על זה מלכתחילה כחלק מהתכנון ולא כעלויות שינוי, שמגיעות מאוחר מדי. זה לפעמים יותר כלכלי". *

סימפוזיון האדריכלות יתקיים במדיטק בחולון ביום ו', 27.2.09 בשעות 9:00-14:00

תגית כלימור

פונקציות קהילתיות

רקע: מייסדת ושותפה במשרד קנפו כלימור אדריכלים, יחד עם בן זוגה דוד קנפו. בעלת תואר ראשון ושני מהטכניון ומרצה בכירה בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון. משרד קנפו כלימור נחשב לאחד ממובילי האדריכלות הירוקה בישראל ועוסק במגוון רחב של עבודות תכנון של מבני מגורים, מוסדות ציבור וחינוך, משרדים, מרכזי מסחר ומבני תעשייה והיי-טק.

פרויקטים בולטים: כלימור מציגה כפרויקט הדגל של המשרד את פרויקט "Agro-Housing" שעימו זכו בתחרות בינלאומית, לתכנון בנייה רוויה בסין. בפרויקט משולבת חממת ירקות רב-קומתית עם בניין מגורים, כך שכל משפחה יכולה לגדל בסמוך לדירתה גן ירק פרטי לצרכיה היומיומיים. הבניין משלב פונקציות קהילתיות ומציע גמישות תכנונית לשינויים עתידיים, למערכות לחסכון באנרגיה, לטיפול במים ולמיחזור אשפה. פרויקטים בולטים נוספים של המשרד, אשר זכו בפרסים: ספרייה ובית יד לבנים במרכז האקדמי רופין, בית כנסת בקיסריה ומרכז מוזיקה במעלות-תרשיחא. בכולם ניתן לראות את הדיאלוג בין האתר, הנוף המקומי והמבנה, המתאים לייעודו.

מקורות השראה: "המרחב העשיר והרב-גוני של האדריכלות, הנוף והתווך ביניהם. מטקטוניקה מדברית, ממרקם עירוני עם שכבות של גיל, מפרט בניין ייחודי או מפרויקט רעיוני במרחבים הווירטואליים".

אנדה בר

התחדשות עירונית

רקע: האדריכלית אנדה בר עוסקת כבר שנים רבות בפעילות ציבורית נרחבת. כיום היא משמשת כיו"ר עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל, במקביל לתפקידה כמהנדסת העיר של קריית-אונו. היא חברת המועצה להנדסה ואדריכלות, חברת דירקטוריון תיאטרון ירושלים, בעבר שימשה כאדריכלית ראשית של החברות "רסקו" ו"שיכון עובדים", שהיו חברות ממשלתיות, והייתה מנהלת אגף פרוייקטים במינהל מקרקעי ישראל, מ"מ מתכנן מחוז ירושלים במשרד הפנים, מנהלת מדור בקרת תכנון בעיריית ירושלים, חברת דירקטוריון החברה לפיתוח עכו עתיקה ועוד.

פרויקטים בולטים: בין הפרויקטים שנמצאים בתחום אחריותה בימים אלה, בר מציינת בסיפוק את תוכנית האב להתחדשות עירונית בקריית אונו. "קריית-אונו מתגאה בכך שהיא העיר היחידה שבה יצא לפועל והוגשם הלכה למעשה פרויקט התחדשות עירונית", אומרת בר. עובדה שלדבריה, יצרה צונאמי של בקשות לפרויקטים דומים (הידועים גם בכינויים 'פינוי בינוי' - ח.פ.ר), חלקם מעשיים וחלקם פחות. במסגרת זו, ומתוך ראייה רחבה המנסה למנוע פעילות בלתי מתואמת של היזמים הפרטיים המעורבים בפרויקטים, החליטה העירייה על כינונה של תוכנית אב לאזור מרכז העיר. על התוכנית הופקד משרדן של האדריכליות אורית אורנת ורות שפירא ומטרתה ליצור עירוב שימושים, שיזרים תנועה של הולכי רגל ופעילות עירונית חיה ותוססת לרחובות, ולא רק בתי מגורים ומעבר לכלי רכב. כך, מעודדת התוכנית פתיחת עסקי מסחר, קהילה ובילוי בחזיתות הבתים, תוך מעבר נוח להולכי רגל ולאופניים.

מקורות השראה: כאדריכלים שהיא מוצאת בעבודותיהם מקור השראה מציינת בר את אלוואר אאלטו הפיני, מאבות המודרניזם והסקנדינבי ואת בן תקופתו האיטלקי לואיג'י נרווי, שתכנן בין היתר את האיצטדיון האולימפי ברומא ואת מגדל פירלי במילנו.

גנית מייזליץ-כסיף

נמל ת"א

רקע: גנית מייזליץ-כסיף שותפה במשרד מייזליץ כסיף אדריכלים, שאותו ייסדה יחד עם בעלה אודי כסיף ב-1994, לאחר שובם מלימודי תואר שני בלונדון. במשרד עוד שני שותפים עמיתים - מאור רויטמן וחורש לריה, וכן 12 עובדים נוספים. המשרד עוסק בתכנון מבנים, בינוי ערים, התחדשות עירונית ותכנון נוף. המשרד והעומדים בראשו רואים באדריכלות "נדבך מרכזי ביצירת סדר היום החברתי והתרבותי".

פרויקטים בולטים: פיתוח המרחב הציבורי בנמל תל-אביב כאזור פנאי, בילוי ומסחר. הפרויקט זכה להצלחה ולתהודה ציבורית רחבה ביותר, לאחר שהצליח לחולל שינוי אורבני, ולהפוך אתר מוזנח ושולי בעיר למרכז תרבות הפנאי והסביבה. פרויקטים נוספים כוללים את המרכז הקהילתי רמז-ארלוזורוב, שייחנך בחודש הקרוב; חידוש המרכז העירוני ברחוב סוקולוב בהרצליה; "תכנית אם" - תכנית פעולה להתחדשות מרכז העיר נתניה, המשלבת גורמי תכנון לא אדריכליים, כגון גופים קהילתיים, חינוך, מסחר ושירותים, בפיתוח האורבני.מייזליץ-כסיף למדה בבצלאל ובלונדון, שם גם הנחתה במשך 4 שנים סטודיו של פרויקט גמר ב-Bartlett School of Architecture. לאחר מכן הנחתה סטודיו לפרויקט גמר במשך 4 שנים בטכניון, יחד עם אודי כסיף. משרדם של השניים זכה בתחרויות פומביות ובפרסים, והם הציגו בתערוכות בארץ ובחו"ל, בין השאר בביאנלה בוונציה ב-2004.

מקורות השראה: כדברי מייזליץ-כסיף: "היריעה ארוכה ארוכה. זה לכתוב מסה על החיים שלנו".

אלונה ליפשיץ

השראה מ-BMW

רקע: אלונה ליפשיץ, אדריכלית ומתכננת ערים, יו"ר הסניף הירושלמי של עמותת האדריכלים, הקימה את משרדה הפרטי בירושלים בשנת 2000, לאחר שנים רבות של עבודה במגזר הציבורי. בעבר לימדה באוניברסיטת תל אביב וכיהנה כמנהלת המחלקה למוזיאונים במשרד החינוך והתרבות. במשרדה שלושה אדריכלים, המתמחים בתחומים שונים: בתחום התכנון והבניה, תוכניות מפורטות, תכנון ותיאום מערכות מורכבות, תכנון פנים ועיצוב, מצגות והדמיות.

פרויקטים בולטים: תכנון אתרים לתקשורת לווינים באתרים שונים בארץ, עבור חברת ארארסאט. החל משלבי הייזום דרך היתרים ורישוי, תוכניות מפורטות למתקנים טכניים, לאולפנים ומשרדים, ריהוט ופרטים עיצוביים מיוחדים. תכנון מפעלים ובתי קירור, כולל שילוב מערכות סולאריות, באתרים שונים בארץ לחברת "יבולים". תכנון מפעלים חקלאיים כולל מיחזור והפקת אנרגיה מפסולת. תכנון משרדים, תכנון פיתוח אקולוגי סביב אתרים שונים בירושלים, ותכנון לחצר אקולוגית "יער בעיר" בבית הספר הניסויי בירושלים.

מקורות השראה: כמקור השראה מעניין מציינת ליפשיץ את הבניין המרכזי של מפעל המכוניות של BMW בלייפציג, גרמניה, בתכנונה של זהה חדיד. "הבניין הזה הוא 'המוח' ומרכז העצבים של כל המתחם. כל התשתיות וכל הפעילויות במתחם מגיעות ויוצאות מהבניין הזה, שיש לו צורה נועזת ומודרנית מצד אחד, ומצד שני זהו בניין אקולוגי וירוק מבחינת צריכת האנרגיה שלו. זהה חדיד עצמה היא אדריכלית רב תחומית וחדשנית, שעוסקת בכל תחומי העיצוב והתכנון. מעיצוב של ספה או נעל עד לעיצוב בניינים ומערכות הסעה המונית. היא מאמצת טכניקות חדשות וחדשניות ומשלבת חומרים מתקדמים".

רות להב

שינוי אורבני וחברתי

רקע: רות להב סיימה לימודי אדריכלות ובינוי ערים בטכניון ב-1970 וב-1980 הקימה יחד עם טוני ריג את משרד "להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים", המתמחה בעיקר בפרויקטים גדולי היקף. משרדה חרת על דגלו את נושא הבנייה הירוקה ומקפיד על תכנון תוך התייחסות לאקלים ולסביבה, ולשיטות שימור אנרגיה במבנים. בימים אלה מוצגת בגלריה לאדריכלות"זהזהזה" בנמל תל אביב תערוכת עבודות של המשרד תחת הכותרת "צורה בעקבות השמש".

פרויקטים בולטים: בין הפרויקטים של המשרד מוכר במיוחד תכנון מתחם קריית הממשלה בבאר-שבע (בשיתוף עם אדריכל לן וורשאו), שזכה בפרס עזריאלי לתכנון אורבני של המועצה לישראל יפה כפרויקט "שחולל שינוי אורבני חיובי עם אמירה חברתית". הקריה יצרה חיבור בין תחנת הרכבת, אזור המרכז המסחרי ומשרדי הממשלה, באופן המזמין תנועת הולכי רגל, מפגשים ושימוש ברחוב ככיכר עירונית. זאת, באמצעות תשומת לב לגורמים סביבתיים, אנושיים ושימושיים של הפרויקט, בנוסף להגדרת הדרישות הפורמליות העומדות בבסיסו. בין הפרויקטים שעליהם אחראי משרדה היא מציינת תוכנית להרחבת העיר מעלה אדומים, תכנון שכונות חדשה במבשרת ציון, ובבאר-שבע, אזור תעשיה ומרכז מוניציפלי בשער הנגב, מבני חינוך, בנייה ציבורית, בתי מלון, דיור מוגן ועד לבנייה פרטית. במשך השנים שימשה להב כמרצה בכירה בטכניון ובשנקר, כיהנה כיו"ר אגודת האדריכלים בירושלים וכיו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים בירושלים, וכיום היא מכהנת כיו"ר ועדת ביקורת של ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים. יחד עם טוני ריג ניהלה את קבוצת העבודה של איגוד האדריכלים הבינלאומי (UIA) בנושא "אדריכלות ואנרגיה" בשנים 1989-2002 ושימשה כשופטת בתחרוי ות אדריכליות שונות, וכיו"ר חבר השופטים ב"פרס רכטר" 2005.

בתיה סבירסקי-מלול

רקע: בתיה סבירסקי-מלול, יו"ר סניף ת"א והמרכז וגזברית עמותת האדריכלים, הקימה את משרדה העצמאי, "באה אדריכלים ובוני ערים", ב-1985. המשרד מעסיק כיום 5 אדריכלים. בראשית דרכה עסקה בין היתר בשיקום מחנה הפליטים ג'בליה, הגדול והבעייתי ברצועת עזה. "בעקבות הסכם אוסלו הקמתי, יחד עם מהנדסים מעזה חברה שתכננה בין היתר פרויקט מגורים גדול של 4,000 יחידות דיור בעזה, אולם עם התמוטטות הסכם אוסלו הופסקה הפעילות", אומרת סבירסקי-מלול. בשנים שלאחר מכן זכה המשרד במספר תחרויות פומביות והרחיב את פעילותו, תוך התמקדות בתחום הבניה הציבורית.

פרויקטים בולטים: סבירסקי-מלול מציינת את מתחם התרבות באור עקיבא, שזכה בתחרות בפרס ישראל יפה; קריית החינוך ע"ש רבין בתל-מונד, הכוללת ארבעה בתי ספר, אשכול גנים ומרכז ספורט. לאחרונה זכתה בפרס שני בתחרות לתכנון קמפוס שנקר, הצעה שתכננה בשיתוף עם צוות מורים משנקר, שכללה תוכנית אב לקמפוס ותוספת בניין ללימודי המשך על שם דויד עזריאלי. התוכנית שגיבשה משקפת את תפיסת עולמה, המשלבת את הקיים עם החדש, ומטמיעה בתכנון אלמנטים של קיימות ואקולוגיה, ליצירת "פרויקט עם נוכחות ארכיטקטונית משמעותית", כדברי חבר השופטים. "הבניין מתייחס לקונטקסט השימושי שלו ולהיבט האקלימי, בבחירת חומרי המבנה ובאפיון הצורני שלו, המאחד ישן וחדש. פיתוח מעטפת לבניין הקיים הופכת אותו לבניין ירוק, על ידי הצללה ושליטה בכיווני זרימת האוויר. במיוחד חשוב לציין את ההקשרים האורבניים של הפרויקט, כשער לקמפוס וכמתווך בין האקדמיה והשכונה, באמצעות מעין פארק עירוני", היא מסבירה. סבירסקי-מלול גם לימדה והנחתה פרויקטים במשך השנים בטכניון, במכון הטכנולוגי בחולון, בבצלאל ולאחרונה הנחתה פרויקט גמר במחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה בשנקר.

מקורות השראה: האדריכלית הבריטית (ממוצא עירקי) זאהה חדיד "היא לא רק האדריכל הטוב בעולם, אלא גם אשה מרשימה מוכשרת ופורצת גבולות, המהווה דוגמה עבורי כבר למעלה מעשרים שנה, ובעיקר על רקע היותה אישה ערבייה".