בוליביה מטפחת תקוות של ליתיום

נשיא בוליביה מציע לחברות המעוניינות לכרות ליתיום ממישורי המלח שבשטחה של מדינתו. הצעה שקשה להסכים לה

עבור נשיא בוליביה, זוהי התקווה הלבנה-כסופה הגדולה. ליתיום, המתכת הקלה ביותר משמשת לייצור סוללות עבור טלפונים סלולריים, מחשבים ניידים ומכשירי iPod, ובשנים הקרובות השימוש בה צפוי להתגבר עם המעבר לכלי רכב היברידיים וחשמליים.]

"ליתיום הוא התקווה לא רק עבור תושבי בוליביה, אלא לכל תושבי כדור הארץ", אמר נשיא בוליביה, אבו מוראלס, לפני פגישתו עם נציגי קבוצת בולור, אחת החברות המתעניינות בכריית ליתיום ממישורי המלח של בוליביה.

מחצית מעתודות הליתיום המוכחות נמצאות בבוליביה, ומוראלס אמר כי הוא מוכן להשקיע 200 מיליון דולר בכרייתם, הוא רק זקוק לשותף המתאים. אולם למוראלס יש מספר תנאים העלולים להבריח את שותפיו הפוטנציאליים, ולהשאיר את מישורי המלח שוממים.

עבור תושבי בוליביה הענייה, פיתוח כלכלי ויצירת מקומות עבודה הם הכרח. לכן, מוראלס הרואה בליתיום הזדמנות לפיתוח כלכלה תעשייתית, אינו מסתפק במתן רשיונות כריה, אלא דורש שמפעלי הסוללות, אשר ייוצרו מהליתיום הנכרה במדינה, יוקמו בבוליביה, והוא מקווה שגם הרכבת המכוניות החשמליות, לכשתתקיים, תיעשה במדינתו.

"אנחנו לא מייצרים כאן אפילו בורג", אמר שר המכרות, פרדי בלראן, לסוכנות הידיעות AP, "וזה מוכרח להשתנות". אבל בוליביה חסרה את המומחיות אפילו להתחיל ולהתחרות בצ'ילה ובארגנטינה, האחראיות כיום ליותר ממחצית תפוקת הליתיום השנתית בעולם.

בתחילת השנה הבאה מתכננת בוליביה לפתוח תוכנית פיילוט בעלות של 6 מיליון דולר להפקת ליתיום. לצורך כך היא פנתה לבולורה, סומיטומו ומיצובישי במטרה לקבוע מהי הדרך הטובה ביותר להפקת 5.4 מיליון טונות הליתיום הטמונים באדמתה.

החברות היפניות הביעו עניין רב בחתימת חוזה עם ממשלת בוליביה, אולם אף אחת מהן לא התחייבה לייצר את הסוללות במדינה, וספק אם יעשו זאת. הטכנולוגיה הדרושה לייצור סוללות הליתיום למכוניות החשמליות נחשבת סודית למדי, והיפנים אינם מייצאים אותה לשום מקום, אפילו לא לארה"ב.

אם תתעקש בוליביה על החבילה המלאה - כריית ליתיום בתמורה להקמת מפעלים ופיתוח כלכלי, היא עלולה להיוותר בידיים ריקות.