אספן האמנות סרג' תירוש מקים "חממה עסקית" במטרה לקדם אמנים ישראלים צעירים

תירוש: "הרעיון הוא לעזור ליוצרים צעירים שיש להם פוטנציאל להתמודד עם העולם ולשמש להם קרש קפיצה"

איש העסקים ואספן האמנות סרג' תירוש פותח חלל תצוגה פרטי ומקדם אמנים בראשית דרכם במסגרת "חממה עסקית". ST-ART (על-פי ראשי התיבות סרג' תירוש ארט) הינו מיזם שנועד לקדם אמנים צעירים בפרט, ואמנות ישראלית עכשווית בכלל. "כאספן פגשתי הרבה אמנים צעירים ומוכשרים שחלקם נעלמו עם הזמן. הבנתי שכישרון הוא אמנם תנאי הכרחי אך לא מספיק. כדי להצליח דרושים לאמן צעיר גם תעוזה, הבנה עסקית ועוד כל מיני גורמים שחלקם אינם ניתנים ללימוד", אומר תירוש בשיחה עם "גלובס", לקראת פתיחת התערוכה הראשונה של ST-ART, בחלל ביתי שהותאם לתצוגת אמנות, ברחוב הצדף ביפו.

"אני חושב שבתי הספר לאמנות בארץ מוכווני אמנות פרופר, וזה לא תמיד עוזר לאמנים למצוא את דרכם אחרי סיום הלימודים".

*על בצלאל נשמעות ביקורות שטוענות כי הוא "מגדל כוכבים", מחנך אנשים לבלוט ולא להתרכז באמת האמנותית שלהם.

"שמעתי את הביקורת הזו ואני מבין את הצד האליטיסטי שחושב שאמן צריך להתמקד ביצירה. אבל העולם שונה היום, וכדי להתבלט צריך את הצד הזה בלימוד. בתי הספר אולי עושים את הצעד בכיוון, אבל לא מדגישים אותו".

יוצרים עם פוטנציאל

*מדברים הרבה על אמני הפרובוקציה, כמו דמיאן הירסט ואנדי וורהול. אפשר ללמד איך הם עשו את זה?

"לא כל האמנים נולדים עם קומבינציה של כישרון אמנותי ויכולת להצליח בגדול. הרעיון של החממה הוא לעזור ליוצרים צעירים שיש להם את הפוטנציאל להתמודד עם העולם".

*איך עושים את זה?

"קודם כל עוזרים להם להמשיך וליצור. בוגרי בתי ספר לאמנות מתמודדים עם שאלות כמו אם ואיך למצוא סטודיו, לעבוד כמלצר או למצוא גלריה. אנחנו מנסים לפתור להם את הקשיים האלה בשלב הראשון, על-ידי זה שאנחנו קונים עבודות שלהם בסכום שמאפשר להם להתארגן - זו השקעה מבחינתי. בהמשך אנחנו יכולים לתת להם הכוונה וייעוץ בבניית תוכנית עסקית, בתמחור היצירות, בהכנה למפגשים עם אוצרים ואספנים. לעזור להם במציאת גלריה, להחליט באיזה תערוכות להשתתף".

*הגלריות לא רואות בכם תחרות?

"להיפך, אנחנו לא מתחרים בגלריה, אלא משמשים קרש קפיצה לאמנים. גם כך יש הרבה יותר אמנים ראויים להצגה מאשר גלריות שיכולות לקלוט אותם. אנחנו מעוניינים לתמוך ולקדם אמנים אל הגלריות".

לדברי תירוש, לא מדובר בקשר מחייב, אלא במעין "הצעת חברות", גם אם פטרונית-משהו, לאמנים, הנהנים מגושפנקת האיכות של אספן מוערך, מתזרים מזומנים מסוים ומייעוץ מקצועי ממדרגה ראשונה. תירוש היה בכיר בחברת הבנקאות סיטי העולמית, ועמד בראש פעילותה בישראל, עד שפרש מהבנקאות לפני כשנה וחצי, והחליט להתמקד באהבתו לאמנות.

"אין בינינו לבין האמנים קשר יומיומי, אבל הם יודעים שאנחנו כאן לייעץ וללוות אותם. אנחנו יוזמים ביקורי סטודיו, ותהיה חשיפה ראשונית בתערוכות כאן ובאתר אינטרנט שמוקם במיוחד כדי לפנות לחו"ל". את פעילות המיזם מנהלת דנה חסון, ואילו תירוש עצמו פועל כמשקיע המעורב בכל הפרטים. בנוסף לאמנים המקבלים תמיכה הוא רכש עבודות של כ-20 אמנים נוספים, לאוסף הצעיר של ST-ART.

האמן שהגלריות לא חטפו

הרעיון להקמת חממת האמנים החל להתגלגל כשתירוש פגש בעבודותיו של ארתור יעקובוב, בוגר המדרשה לאמנות בית ברל, ביריד האמנות "צבע טרי", לפני שנה. "לא הבנתי איך הגלריות לא חטפו אותו. רכשתי חלק גדול מהעבודות שלו והחלטתי לקדם אותו. בזכותו התחלתי לקדם את ST-ART". את האמנים האחרים בחר בעיקר מבין בוגרי המדרשה ובצלאל של השנה-שנתיים האחרונות. "ראינו כ-120 בוגרים ובחרנו חמישה, בנוסף ליעקובוב ולאמן נוסף, אוטודידקט, בשם יאיר פרץ".

בתערוכה הראשונה שתיפתח בחלל האמנות החדש יוצגו עבודות רישום של יעקובוב, ציורים של פרץ, ועבודות מיצב של יונתן אולמן, בוגר בצלאל, שעבודותיו נראות כשכבות של חומר, הנערמות ואחר-כך מגולפות או מקולפות לאחור - כמעין ארכיאולוגיה של היצירה. אולמן לומד כעת באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק.

עוד בתערוכת הפתיחה: אבי נבו, אף הוא בוגר בצלאל, שמתרכז בציורים גדולי ממדים, בסגנון ייחודי שנע בין התפרעות גרפיטי משופעת במיניות ומשולבת בטקסט או במעין שפת סימנים אישית, לבין ציור מופשט; אנג'ליקה שר, צלמת קונספטואלית, בוגרת תוכנית מיוחדת בבצלאל, הפותחת החודש גם תערוכת יחיד בגלריה טבי דרזדנר בתל-אביב ותציג השנה גם בניו-יורק ובמוסקבה; יונתן לוי ולוזי שטילמן, בוגרי המדרשה לאמנות, שבעבודותיהם ניכרת השראה מודרניסטית-אקספרסיוניסטית, בסגנונות השונים מאוד זה מזה, בציור ובפיסול.

בקומה השנייה בבית היפואי הגדול יוצג חלק מאוסף האמנות הישראלית העכשווית הפרטי של תירוש, שאותו הוא מכנה "קלאסיקה עכשווית", ובו יצירות של מיכל רובנר, סיגלית לנדאו, יהודית סספורטס ועוד.

התערוכה תיפתח באירוע מיוחד למוזמנים, במקביל ליריד "צבע טרי", המתקיים השנה לא רחוק משם, במתחם "התחנה", תחנת הרכבת ההיסטורית על גבול יפו ונווה צדק.

פתיחה לקהל הרחב: ה', 19.3, 17:00-21:00; ו' 20.3, 10:00-13:00; א'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00

ביקור בית

רונית שני מציגה בתערוכתה "שדרות מוריה 23" תמונות של חפצים שנאגרו במשך השנים בבית הוריה, ואשר מעידים על אופיים ועל סגנון חייהם

"לזרוק זה הכי קל!" נהג אביה של רונית שני לומר בילדותה, באצבע מונפת להרבות תוקף לדבריו. אחרי מות הוריה חוזרת שני לדירתם החיפאית הצנועה, ותוך הפעולה האינטימית של "פינוי" הבית, אחת החובות המעיקות ורוויות הכאב המוטלות על מי שחווה אובדן, היא שוקעת בתיעוד, במיון ובקטלוג של חפצי הבית, ובתוך כך בשימור של זיכרון פרטי. בתערוכה "שדרות מוריה 23", שאצר יניב שפירא במשכן לאמנות בעין-חרוד, היא מציגה צילומים רגישים וצוננים, הנקראים כמילון מונחים להבנת הבית.

"שדרות מוריה 23" היא כתובת שיש בה אמת אוניברסלית. לכל אדם יש הורים שחפציהם מוכרים וזרים לו בו-זמנית, בדירה שנותרה עומדת על כל תכולתה כאילו קפא הזמן מלכת, ונותרו בה שכבות גיאולוגיות של תרבות המקדשת את החסכנות, התיקון והשימור. כיסאות מתקופות שונות, כריות מקושטות, ממחטות אף, שעונים מעוררים, צרורות מפתחות וארון משרדי גדוש בחוברות "נשיונל ג'יאוגרפיק" מ-30 שנה - הופכים בצילום לממצאים "מרשיעים" המעידים על אופי האנשים שאגרו אותם, על סגנון חייהם, אישיותם, מה עניין אותם ועד כמה הסתפקו במועט.

ה"ראיות" מוצגות כפריטים ארכיוניים, חסרי הקשר, אך דווקא ההיעדר הזה מחריף את תחושת הנוכחות האנושית ש"נגזלה" מהחפצים. אותה נוכחות שהעניקה להם חשיבות ושימושיות ובהיעדרה הם הופכים לחסרי ערך.

שני למדה צילום בלונדון ובניו-יורק, והיא מלמדת במדרשה לאמנות בית ברל ובחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. בתערוכה זו היא משתמשת בצילום ככלי שכלתני, קר, החוצץ בינה לבין הרגשות. את האפקט התיעודי היא מעצימה בצילום החד, הפרונטלי, כשהחפצים מסודרים יפה על רקע מפת-שולחן לבנה ונייטרלית. מצד אחד, ניקיון צילומי ישיר ואינפורמטיבי, ומצד שני, אפילו המפה עצמה היא פריט ביתי, מעט אנכרוניסטי, מתרפק על נוכחות הורית שאיננה עוד.

"שדרות מוריה 23", המשכן לאמנות, קיבוץ עין-חרוד

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988