בשבועיים האחרונים זכה זכי שלום, המנכ"ל והבעלים של רשת חצי חינם, ליחסי ציבור מלטפים. שלום ושותפיו, בני משפחת קופרלי, הגישו את ההצעה הטובה ביותר לרכישת מפעל ויטה פרי הגליל, הצעה שאושרה בבית המשפט.
בניגוד לריחוק הקבוע שהוא שומר מכלי התקשורת, הפעם שלום שמח להתראיין; הוא סיפר כי אחת הסיבות לרכישת המפעל הייתה החמלה שחשו הוא ושותפיו כלפי עובדי פרי גליל, שהפגינו בניסיון למנוע פגיעה במטה לחמם. "כשראיתי את העובדים קיבלתי צמרמורת. אישה בגיל של אימא שלי, שמקבלת משכורת של 3,000 שקל בחודש, עומדת בקור. אנחנו לא רגילים. אנחנו מחזיקים 3,000 עובדים, ותמיד אמרנו 'יותר לעובדים ויותר לעובדים'", אמר באחד הראיונות, והמאזינים/קוראים לא יכלו שלא להתרשם.
אלא שנבירה קצרה בארכיון, ושיחות עם עובדים בחצי חינם, מעלות שורת עדויות שמציירת תמונה קצת פחות אנושית ומתחשבת ממה שניתן היה לצפות ממי שרק רוצה לתת יותר לעובדיו. העדויות הללו נמתחות שש שנים אחורה. הנה כמה מהן.
"השכר הכי קטן"
בינואר 2003 עוכב שלום לחקירה, לאחר שנחשד כי העסיק עובדים זרים ללא היתר. המשטרה עצרה גם כמה עובדים כאלה, וגבתה מהם עדויות שלפיהן הם גרו במחסני החברה והתקלחו בעזרת דלי.
שנה וחצי מאוחר יותר נעצר שלום על רקע אותם החשדות, הפעם לאחר שבסניף הרשת בחולון נמצאו 18 עובדים זרים ללא היתר. הוא שוחרר בערבות. עדויות העובדים שוב הצביעו על תנאים קשים: לפי חלק מהם, הם עבדו משש בבוקר עד 11 בלילה ברציפות בעבודות ניקיון, במחלקת העופות ובמחלקת הירקות. שלום טען להגנתו כי לא ידע שאינם חוקיים, אבל בהמשך הודתה בכך הרשת בבית המשפט וספגה קנס של 140 אלף שקל.
במאי 2004 הביא עיתון "הארץ" את עדותה של עובדת ברשת: "משמרת נמשכת בדרך כלל תשע או עשר שעות. אין זמן להפסקות. אין זמן לשבת. עובדים עשר שעות על הרגליים. לפעמים אין לנו זמן אפילו להשתין", סיפרה.
עובד אחר סיפר השבוע ל-G כי המשמרות עדיין ארוכות, לעתים יותר מ-12 שעות, אך ביקש שלא להרחיב בנושא. בהקשר זה יש לציין, כי העובדים שעמם שוחחנו השבוע הביעו שביעות רצון בנוגע להפסקות שניתנות להם בזמן העבודה.
במאי 2005 סיפרה עובדת הרשת ל"ידיעות אחרונות", כי "יש בתלוש שלי 300 שעות בחודש בשכר הכי קטן שאפשר. הרשת יודעת שלבנות אין כוח לתבוע (...) כך הקונים מקבלים מאוד בזול, ולא יודעים שאנחנו משלמות על זה". העובדים שעמם שוחחנו השבוע אמרו, כי שכר רוב העובדים עדיין נע סביב שכר המינימום.
בספטמבר 2006 פנו 11 מעובדות הרשת לארגון קו לעובד, וביקשו לבחון אפשרות להתאגד. בשיחה עם נציגי הארגון, שתועדה בדוח של הארגון, עלו טענות רבות ביחס לתנאי ההעסקה. הן טענו, למשל, כי במסגרת העבודה הן נדרשו "להערים סחורה במחסן ולסדר אותה על המדפים. תנאי העבודה במחסן קשים: חם מאוד, אין מיזוג, והעובדות נאלצות לסחוב מוצרים כבדים ללא עזרה".
הדוח מוסיף גם כי "לעתים הן חוות יחס משפיל. ביטוי ליחס כזה היה בהתקנת המצלמות בחדר ההלבשה, לכאורה כדי לפקח על העובדות על מנת למנוע גניבות. לאחר פנייה להסתדרות, הסירו את המצלמות".
תלונה אחרת שהגיעה לקו לעובד, בינואר שעבר, הייתה של מאבטח לילה בסניף פתח תקווה. לטענתו, הוא נדרש לעבודה משעות אחר הצהריים ועד לשבע בבוקר המחרת. כדי שיישאר ער, סיפר, הוא נדרש למטלות שונות במשך הלילה, כמו כיבוס מדים של החברה, סידור מחסן, וחלוקת הגבינות מהפחים התעשייתיים לקופסאות קטנות.
בית המשפט פסק פיצויים
גם בנוגע לפיצויי פיטורים עלו תלונות. בנובמבר 2007, למשל, תבע אלכסנדר גננקו, שעבד ברשת שנה וחצי, את פיצויי פיטוריו. הרשת טענה כי יש לראות בתובע כמי שהתפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים, על רקע התנהגותו האלימה, לטענת הרשת. לגננקו הייתה גרסה שונה: "פוטרתי לאחר שהמנהל ניגש אליי, צעק עליי, לקח לי את כרטיס הנוכחות, וזאת כיוון שביקשתי העלאה במשכורת. אמרתי למנהל שאם הוא מפטר אותי הוא צריך לשלם לי פיצויים, והמנהל סירב". השופטת חנה בן-יוסף שמעה את הצדדים, ופסקה פיצויים לגננקו.
חצי שנה מאוחר יותר הייתה זו עובדת אחרת, אירינה פבלוב, שפנתה לבית המשפט בדרישה לקבל פיצויים. לדבריה, "במחלקה יש פרקטיקה שאם עובד לא מוצא חן בעיני המנהל, אז שולחים אותו לחופשה, ואחר כך מפטרים אותו". לפי התביעה, ימים ספורים לאחר שחזרה פבלוב מחופשת מחלה התקשר אליה המנהל הישיר שלה ואמר שתבוא להחזיר ציוד. כשבאה, אמר לה שהיא משוחררת ודרש את כרטיס הנוכחות.
התובעת טענה כי ביקשה להמשיך לעבוד. בפסק הדין קבעה השופטת שרה מאירי: "עצם העובדה שהתובעת עובדת ברשת מזון אחרת בשכר מינימום תומכת בכך כי היא פוטרה, ולא עזבה מרצונה, ועל הרשת לשלם לה פיצויי פיטורים בסך כ-4,000 שקלים (...) כמו גם החזר בסך כ-2,500 שקלים שנוכו ממשכורתה".
שלום: תנאי העבודה טובים
איך מסביר זאת זכי שלום? לדבריו, "לא זכור לי מקרה של עובד אחד שהתלונן על חצי חינם. אני נותן תנאי עבודה טובים יותר מכולם. יש שתי משמרות לעובדים, ישנה משמרת בוקר ומשמרת ערב. בין לבין העובדים מקבלים ארוחה חמה על חשבון הרשת, ולא על חשבונם. אין את זה בשום מקום אחר".
על הטענות ביחס לפיצויי הפיטורים, אומר שלום ש"כל עובד שפוטר קיבל פיצויי פיטורים. יש לנו רואה חשבון ומנהלי חשבונות שמטפלים בשכר של העובדים, עד האגורה האחרונה. אם וכאשר העובד זכאי לפיצויי פיטורים, הוא מקבל אותם; לא היה אחד שיצא בידיים ריקות. המעניין הוא שגם מי שפוטר או מתפטר, רוצה כבר אחרי שלושה חודשים לחזור בחזרה לעבוד ברשת. היחס בחצי חינם - אין כמוהו במקום אחר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
