המיתון מכה בארה"ב, באירופה ובאסיה. הכלכלות הגדולות בעולם מלקקות את הפצעים, וגם אצלנו קולות ההרגעה טומנים בחובם סימני שאלה מדאיגים לקראת הבאות. המשקיע הישראלי, גם אם יש לו הון זמין, מוצא את עצמו תוהה אם נשאר מקום בטוח להשקיע בו. מקום שלא נחשף לבנקים שקרסו, שלא נפל עם AIG העולמית, שמסוגל להציע תשואה סולידית, אבל עם פוטנציאל.
אולי כעת הבשיל הרגע להסתערות של הישראלים על אוסטריה. במגדלי עזריאלי בתל-אביב מחכה להם ג'וליה אנדראס, עורכת-דין צעירה שמנהלת את הנציגות המקומית של לשכת המסחר אוסטריה-ישראל. אנדראס, שעבדה בווינה במשרד עורכי הדין לנסקי גנצר, קיבלה מגבריאל לנסקי, יו"ר הלשכה את המינוי לעמוד בראש המשרד בתל-אביב.
הלשכה קיימת כבר 60 שנה, אבל פעילותה בישראל היתה עד כה בלתי רציפה והתנהלה בשלט-רחוק. עסקה שהפגישה בין לנסקי, לעו"ד גדי בלושטיין ממשרד עוה"ד בלושטיין, בר-קהן, ציגנלאוב, הובילה את בלושטיין להחליט להציע את עצמו כמארח של הנציגות הישראלית.
אנדראס (29) יהודייה ילידת אוסטריה, ובת למשפחה של ניצולי שואה, עלתה לארץ לפני כשנה. "הרבה ישראלים מופתעים כשהם שומעים שעשיתי עלייה", היא מספרת. "נראה כאילו הם לא מבינים למה שמישהו יבחר לחיות כאן. עליתי לארץ כי אני יהודייה וציונית, ישראל היא ביתי האידיאולוגי. רציתי להעניק לחיי משמעות רבה יותר ולגור במדינה שאכפת לי ממנה ושאהיה מוכנה למות למענה".
זה בטח לא קל. אבל אנדראס תכננה הכול כבר מווינה. "כיוון שאני אדם מאורגן מאוד, התכוננתי למעבר שלי לישראל בקפידה. הגעתי הנה כדי לשכור דירה, ארגנתי לעצמי עבודה כבר מאוסטריה, ושלחתי במכולה את כל חפציי".
כשמבקשים ממנה לספר על הקשיים, היא מפתיעה שוב באופטימיות שלה. "פרט לכך שאיני דוברת עברית מושלמת ולחסרונם של בני משפחתי ושל חבריי הקרובים, לא היה לי אפילו יום אחד קשה מאז שעברתי לישראל. נדהמתי מכל החמימות והעזרה שקיבלתי אחרי העלייה. מעולם לא הרגשתי כזרה. אני נמצאת בישראל כבר שנה, והשהות כאן הוכיחה לי דבר אחד: את אהבתי לארץ הזאת".
* בוודאי נתקלת גם בהבדלי מנטליות.
"יש בטח מיליון הבדלים בין המנטליות האוסטרית לישראלית. מנקודת המבט שלי - וזה מה שאני אוהבת כל-כך בחיים כאן - ישראלים לא מתברברים יותר מדי. או שהם מחבבים אותך או שלא. אין בלגן. בהשוואה לאוסטרים, או למזרח-אירופים, ניתן לתאר את הישראלים כפתוחים, חמים, נינוחים, אך לעיתים גם חצופים, קולניים וחסרי זהירות בדרך שבה הם נוהגים".
* זה לא נשמע כל-כך נעים.
"אני יכולה לומר דבר אחד והוא היחיד שנחשב: אני יודעת שאם היה קורה לי משהו ברחוב, ישראלים היו ניגשים לעזרתי בלי לחשוב פעמים. אוסטרים, מצד שני, הם רשמיים מאוד, נוקשים וקרים. לוקח להם זמן להשתחרר. באופן מוזר, אני חושבת שלא קשה להתרגל למנטליות הישראלית. אני רוצה להאמין שאני שילוב פרופורציונלי של שתיהן, האוסטרית והישראלית".
"ההיכרות עם ג'וליה החלה לפני כשנה", מספר עו"ד גדי בלושטיין, המארח. "גיליתי כי מעבר להיותה אישה חכמה, בעלת הבנה משפטית הנובעת מלימודים ומהכשרה בתחום, יש לה הבנה עסקית הנדרשת לצורך הפעילות של לשכת המסחר".
בעניין הבדלי המנטליות, בלושטיין מוצא יתרון גדול באנדראס. "היא גם משמשת גשר נהדר. לא רק בשל ידיעת השפות אלא גם משום שהיא מבינה את המנטליות הישראלית ביתר קלות מאיש העסקים האוסטרי. לכן, היא יכולה להסביר לאיש העסקים הישראלי שהוא לא יקבל תשובה היום, גם אם זה נראה בעיניו דחוף, או שלחץ על הצד האוסטרי יביא לתוצאה הפוכה".
בלושטיין מתרשם שאנדראס בדרך להיות ישראלית של ממש. "זה ייקח עוד זמן ולא מעט לימוד, אבל היא בדרך הנכונה. צריך להבין שלא מגיעים אלפי עולים חדשים מאוסטריה לישראל. אם היא היתה באה בלי שהיא נקלטה במשרד שלי, החיים שלה היו הרבה יותר קשים, כי אין הרבה אנשים שבאו מהרקע שלה, אבל היא בדרך הנכונה להרגיש בבית".
שיתופי-פעולה כלכליים
התפקיד של לשכת המסחר הוא לקדם שיתופי-פעולה כלכליים, ושם, אומרת אנדראס, יש לה המון עבודה. לדבריה, היקף הפעילות המסחרית בין שתי המדינות זניח. בשנת 2008 עמד היקף הסחר על 200 מיליון יורו. בלושטיין ואנדראס מאמינים שזוהי רק ההתחלה. הפספוס, הם אומרים הוא הדדי.
אנדראס: "במשך שנים אוסטריה לא הפנימה את הפוטנציאל הטמון בתעשיות הישראליות, בין היתר כי היחסים בין המדינות לא היו חמים כל-כך. לאחרונה יותר ויותר חברות אוסטריות מגלות עניין בישראל, ויש מגמה עולה של השתתפות במכרזים והבעת עניין בטכנולוגיה ישראלית".
* באיזה תחומים יש לישראלים מה להציע לאוסטרים?
"אוסטריה מאוד בולטת בתעשייה המסורתית הכבדה שלה - מתכת, פלדה, נייר, טקסטיל. לואו-טק קלאסי. כולל הרבה חברות שמייצרות חלקים מכניים של מכשירים מאוד נפוצים. בישראל הם מתעניינים מאוד בחברות היי-טק".
לשכת הסחר היא מלכ"ר הפועל באישור של הממשלות בישראל ובאוסטריה, אבל מספר החברות בו לא מאוזן. לפי דברי אנדראס, 80 חברות מאוסטריה עובדות עם הלשכה ומשלמות דמי חבר שנתיים. בישראל רשומות רק שבע.
לא נפגעו מהמשבר
"הסיבה נעוצה בעיקר בהבדלי מנטליות", מסבירה אנדראס. "באוסטריה מקובל שחברה פרטית חברה בעמותה של סחר ומשלמת דמי חבר. בישראל לא רגילים לשלם בלי לקבל משהו בתמורה, לכן אנחנו עובדים עם הרבה יותר משבע חברות, אבל הן מעדיפות לעבוד איתנו ולשלם לפי הצלחה".
* באיזה סוג של חברות מדובר?
"היקף הפעילות של החברות האוסטריות החברות בלשכה מאוד מגוון וכך גם תחומי הפעילות שלהן. יש לנו חברות ביטוח, בנקים, פירמות של עורכי דין, תעשייה. אין לנו הגבלות על חברות שרוצות להצטרף".
נראה שההיקף הקטן של הפעילות העסקית בין שתי המדינות נובע מחוסר היכרות. כאילו שעבור הישראלים אוסטריה נמצאת בנקודה העיוורת שלהם, ולהיפך. המאמצים של הלשכה מכוונים לחשיפה גוברת של הפוטנציאל העסקי הקיים בכל אחת מהמדינות. יוזמה אחת מסקרנת היא הפרויקט שמתכננת הלשכה בשיתוף שגרירות ישראל בווינה בקיץ: העתק של חוף תל-אביבי טיפוסי שייבנה על גדת הדנובה. ההמחשה של האטרקציות התיירותיות תלווה גם ביריד מדע שיארח חברות ישראליות.
* תיירות זו גם אופציה?
"אוסטריה היא מקום שקט שלא קורה בו הרבה. האוסטרים שומעים הרבה בתקשורת על מה שקורה כאן, ועל מה שקורה בעזה, ויש תחושה שמסוכן פה, שיורים באנשים ברחוב. אז מה שעשינו זה הזמנו קבוצה של עיתונאים אוסטרים לבוא לביקור של שבוע. והם גילו ישראל אחרת, וכתבו על זה. היו כתבות גדולות על ישראל בכל העיתונים הגדולים".
עבור משקיעים ישראלים שמחפשים הזדמנויות במזרח-אירופה, אוסטריה היא עוגן חשוב, שנראה שעד כה לא שמו לב אליו. "אוסטריה נמצאת במרכז אירופה", אומרת אנדראס, "ויש לה קשר מיוחד עם מדינות מזרח-אירופה. לאנשים במגזר העסקי באוסטריה יש היכרות מעמיקה עם האזור הזה, של מזרח-אירופה".
לדבריה, לרוב הבנקים האוסטריים יש סניפים במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, והם מממנים במדינות הללו פרויקטים רבים. עם זאת, מקפידה אנדראס להדגיש, הבנקים האוסטריים כמעט לא נפגעו מהמשבר הפיננסי, בגלל שהם שמרניים מדי.
* והיום, כשהמצב הכלכלי במזרח נראה פחות יציב והמטבעות ברוב המדינות מאבדים עשרות אחוזים מערכם?
"עכשיו הם עצרו כמעט הכול. אין מימון לפרויקטים חדשים, רק מיזמים שנמצאים בשלב האחרון זוכים לאישור סופי. וזה כי כל הסגנון מאוד שמרני וכל הפרויקטים הם כאלה שמראש נמצאים בסיכון נמוך".
"בתי ההשקעות מאוד מתאימים לשוק הישראלי"
בלושטיין ממהר להדגים עד כמה שוק ההון האוסטרי הוא בעצם החלום הרטוב של המשקיע המקומי. "באוסטריה יש לא רק בנקים מהגדולים בעולם, אלא גם בתי השקעות שמאוד מתאימים לשוק הישראלי. אם מסתכלים על דברים שחסרים בשוק הישראלי, אני יכול למצוא בתי השקעות שיענו לך על הצרכים האלה. בעיקר בגלל השמרנות העסקית".
* גם בתקופה של מיתון?
"בוודאי. חברות ממשלתיות באוסטריה, למשל חברת הרכבות האוסטרית, מנפיקות איגרות-חוב שהממשלה מגבה על-פי חוק. הדבר הזה מתאים לשוק הישראלי, כי כמעט אין כאן מכשירים פיננסיים נקובים באירו".
בלושטיין מזכיר, שקרנות הפנסיה וקופות הגמל זוכות לעידוד נמרץ מהמדינה לפזר חלק מהתיק שלהם גם במכשירים פיננסיים הנקובים באירו. "אתה יודע שמכריחים אותם שיותר מ-70% יהיו איגרות-חוב ממשלתיות, וצריך שחלק מהסל יהיה במטבעות זרים, כלומר, דולר ואירו.
"האג"ח של חברות אוסטריות ממשלתיות מונפקות באירו. מכשיר כזה, חסר סיכון עד כמה שאפשר לקבל במונחים ישראליים, יש לו מקום בשוק הישראלי. הוא מדורג גבוה בערבות ממשלתית, כשהממשלה האוסטרית עצמה מדורגת גבוה. זה מה שנקרא במונחים המקצועיים של קופות גמל, 'נכסי בסיס'. שאתה לא כל יום מתעסק, קונה ומוכר. אתה מחזיק אותם ויודע שהם יתנו לך בסביבות 4% בטוחים".
* ועד עכשיו הקופות לא ידעו על זה?
"בכלל לא ידעו שהם קיימים. לא היה להם שום מושג".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.