הפז"מ דופק פעמיים

"אנחנו מנצלים את גל הפיטורים ואת המיתון שאליו נכנס המשק כדי למשוך אלינו אנשים טובים שעד היום לא הצלחנו להשיג", מודה גורם בכיר בצבא, ומכוון לגיוסם הנרחב של פליטי היי-טק, שעד לאחרונה לא היו מנידים עפעף כשהצבא חיזר אחריהם.

פחות מארבעה חודשים מאז עלה לאוויר אתר הדרושים החדש של צה"ל (www.aka.idf.il/drushim), כבר התקבלו יותר מ-4,000 פניות של דורשי עבודה בשלל המשרות המוצעות - מרפואה ומהנדסה, עבור במחשוב, בכלכלה ובמשאבי אנוש, ועד לתקשורת ולבוגרי לימודי מדעי המדינה והמזרח התיכון. "מדובר במספר חסר תקדים", מתמוגגת סא"ל לני מילוא, ראש מינהל קצינים באגף כוח האדם של צה"ל. "אנחנו מרגישים את השפעת המיתון - יש כאלה שפונים אלינו ומבקשים לחזור בכל מחיר לכל תחום, רק לחזור לצבא".

גם אם מרבית המגויסים החדשים מתקשים להודות בכך בפה מלא, ומעדיפים לצבוע את החזרה לשירות באידיאולוגיה טהורה, הרי שלאימת המיתון היה משקל נכבד בהחלטתם. דודו, 35, מפקד סוללה בחיל התותחנים בשירותו הסדיר, שחזר לצבא לפני כמה חודשים, ממחיש זאת. הוא ניהל עסק עצמאי בתחום המזון, עד שהחלו סימני המשבר הכלכלי לתת את אותותיהם, וגזרו על העסק קשיים תפעוליים. באותה תקופה הוא התייצב לשירות מילואים, ובמסגרתו קיבל הצעה לשוב לצבא לתפקיד קצין מבצעים בפיקוד הצפון. בתחילה סירב, אבל משהקשיים בעסק התגברו, הוא התקשר לבחון אם ההצעה עדיין בתוקף. לשמחתו גילה שכן, וכיום הוא משמש בתפקיד, בדרגת רב סרן.

את ניהול העסק באזרחות העביר לאשתו, לתקופת ביניים, עד שיחליט אם להישאר בצבא לתקופה ארוכה יותר או לשוב אליו. "להיות עצמאי זה כאב ראש לא קטן", הוא מסביר. "יש חודשים שאתה מביא משכורות מנופחות ויש חודשים שאתה לא מרוויח כלום. אחרי כמה שנים בעסק הבנתי שלמרות העצמאות, מתאים לי יותר להרגיש בטוח. לדעת שבסוף החודש נכנס לי כסף לבנק".

ואת זה הצבא מספק?

"הצבא זה מקום עבודה עם שקט כלכלי ועם אתגר מקצועי. חוץ מזה שתמיד אהבתי את השירות הצבאי, גם בסדיר וגם במילואים, וכשחיפשתי מקום עבודה מאתגר כשכיר, הצבא היה בשבילי פתרון טבעי".

איך החברים קיבלו את זה?

"לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שאנחנו בתקופה קשה, ושהמשרות הממשלתיות נראות פתאום אטרקטיביות הרבה יותר, כמו גם המשכורת הצבאית. אני אישית הייתי מוכן לספוג ירידה בתנאי השכר בשביל ביטחון כלכלי".

אבל לא רק הביטחון התעסוקתי מפתה רבים לעלות על מדים. הצבא הוא לא אותו צבא שרבים הכירו בעבר. אם בשנות ה-80 רווחה הדעה שגם חמור שיקשרו לעץ בתוך בסיס צבאי יהפוך בתוך מספר שנים מוגדר לרב סרן, עם זכאות פרישה בגיל צעיר, הרי שהיום הדברים נראים מעט אחרת. המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, שמחייב משרתי קבע שהתגייסו מינואר 2004 ואילך, ושפטר את המדינה מהתחייבויות שהיא לא יכלה לשאת עוד, שינה את תנאי החיסכון של משרתי הקבע. החוזרים צריכים להפריש מהמשכורת לפנסיה כמו במגזר הפרטי - הפרשה בסיסית בגובה 5.5% מהשכר לטובת חיסכון פנסיוני, והצבא מפריש 12.5% נוספים.

המשמעות בטווח הארוך (יעברו שנים עד שהעול התקציבי יירד מכתפיו של משלם המסים) היא סוף ימי הפרישה המוקדמת לכלל אנשי הקבע, במקביל לכוונה להעלות את גיל הפרישה עצמו מ-47-46 ל-54. עדיין עדיף בהרבה על גיל הפרישה הנהוג במשק, 67, אבל קצת פחות טוב מהתנאים הקודמים.

הצבא עצמו מרגיש, מאז השינוי בהסדרי הפנסיה, נוח יותר לגייס אנשי קבע חדשים, גם אם לא כולם יישארו בסופו של דבר בשורותיו. האקדמאים בקרב המצטרפים החדשים מקבלים לרוב משרות קצונה, מה שמשפיע באופן ישיר על השורה התחתונה בתלוש המשכורת. מי שהיה חוגר בשירותו הסדיר, וחוזר לצבא, מקבל דרגות ייצוגיות למשך שנה וחצי, ואז, אם שני הצדדים מרוצים, נשלח לקורס קצינים של חצי שנה ולהשלמות בחיל הרלבנטי. זאת, אגב, הסיבה העיקרית לכך שבצה"ל מעדיפים לגייס לאגפים המקצועיים בעלי תארים שהם גם קצינים במילואים, כדי לצמצם את ההשקעה בתהליך ההכשרה. הצד השני של המטבע הוא שגיוס קצינים לשעבר, בעיקר הקרביים שבהם, בא לידי ביטוי בהפחתתם ממערך המילואים.

בכלל, ביחידות השדה יש לחזרה למדים אופי מעט שונה. בעקבות התקציבים הרבים שהשקיע צה"ל בשנתיים האחרונות ביחידות המילואים, נפתחו תקנים חדשים של דרגי פיקוד ומבצעים, ובחטיבות המילואים יש תהליך של הפיכת המפקדה לסדירה. אם בעבר רק מפקד החטיבה היה איש קבע, ושאר המפקדים ואנשי המטה היו מילואימניקים, הרי שבשנתיים האחרונות מתבססות המפקדות על כוח אדם סדיר ברובו.

שמירה על כוננות של מערך המילואים מצריכה בעלי תפקידים קבועים, שמקדישים את כל מרצם למקצוע הצבאי. זו הסיבה שבצה"ל החלו לפעול להחזרת קצינים ששימשו בעבר בתפקידי מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, כדי שיהפכו לקציני מבצעים. דוגמה לכך הוא ר', 30, סרן, שלאחר שחרורו משירות בן ארבע שנים ביחידה מובחרת, טס לארצות הברית "לעשות כסף". בשנה שעברה הוא שב ארצה, וניסה למצוא עבודה שתזכיר במשהו את המשכורת שהרוויח מעבר לים, אך ללא הצלחה. הוא נקרא לשירות מילואים ביחידתו, וקיבל הצעה לחזור לתפקיד מבצעי במילואים עם משכורת - מה שנקרא בז'רגון הצבאי, מילואים בתנאי קבע. ר' קפץ על ההצעה והחל לקבל משכורת מכובדת, עם רכב ועם תנאים נלווים נוספים. לאחר חודשים אחדים הציעו לו להפוך את שירות המילואים בקבע לשירות קבע של ממש. הוא לא היסס.

מובן שצה"ל מנסה להראות שהתמונה אינה ורודה, בפרט לנוכח דיוני התקציב המתקרבים, שאליהם הוא מתכונן היטב תקשורתית בכל שנה, כדי להתלונן כי אסור בשום פנים לקצץ בתקציבו. ואכן, גם כעת חוזרת המנגינה, והפעם בדגש על השפעות המיתון. נתונים רשמיים עדיין אין, אבל צה"ל טוען כי ביחידות עורפיות יש קיצוצי תקנים, וכן, גם פיטורים. *

נטלי רינצלר | רפואה שלמה

מה עשתה באזרחות: עבדה בחברת גיוס ובהשמה לחברת היי-טק

תפקיד נוכחי:

קצינת ניהול ידע בבה"ד 10, בסיס ההדרכה של חיל הרפואה בצריפין

עוד לפני ששבה ללבוש את המדים הירוקים, לנעול את הנעליים המצוחצחות ולהתייצב מדי בוקר בבסיס ההדרכה של חיל הרפואה בצריפין, חוותה נטלי רינצלר מקרוב את זליגתו של המשבר הכלכלי מערבות הסאב-פריים שמעבר לים, אל המשק הישראלי. היא עבדה במשך שנתיים וחצי בחברת גיוס והשמה שהתמחותה היא ענף ההיי-טק, וראתה כיצד מיום ליום הצעות העבודה רק מתמעטות והולכות, אל מול מספר דורשי העבודה והמפוטרים הטריים, התופח. למעשה, הרבה לפני שברוני המשק הודו בפה מלא שהמשבר יהיה עמוק וכואב מהצפוי בתחילה, רינצלר כבר ידעה את זה.

במקביל לעבודתה ולמיתון המבצבץ, קיבלה רינצלר, לפני כשנה, מכתב מאגף משאבי אנוש של הצבא, שהזמין אותה להגיש מועמדות לחזרה לצבא קבע. אחד האתגרים של האגף, ללא קשר למיתון, הוא למלא את השורות בכל המקצועות. בימי הפריחה הכלכלית ניסו להשאיר את הקצינים ואת הקצינות לאחר תקופת הקבע הראשונית בעזרת סוכריות כלכליות דוגמת מימון הלימודים ותנאי שירות מועדפים. אולם משלא תמיד צלחו במשימה, נולדה שיטת המכתבים על מנת למלא את השורות, ורינצלר, כמו אקדמאים אחרים, הייתה רשומה במאגר הגיוס הצבאי.

בעוד שרבים היו משליכים את פיסת הנייר אל סלסילת האשפה, יחד עם השאיפות לשוב למדים שאותם זנחו ברוב שמחה בבקו"ם, רינצלר ראתה את הקושי שבקצה המנהרה, וגמרה אומר לפתוח לעצמה את הצוהר הצבאי. היא שיגרה את קורות החיים שלה, והמתינה. לא פחות מחצי שנה היא המתינה, עד שנציגי ענף הגיוס חזרו אליה וזימנו אותה לסדרת ראיונות וימי עיון. המשבר העולמי כבר לא היה בגדר שמועה; הוא כבר ניכר בכל מקום במלוא עוצמתו.

"גם לאחר שהשתחררתי מהצבא נשארה לי בלב פינה חמה לשירות הצבאי", מספרת רינצלר, "וכשהציעו לי לעסוק בפיתוח תחום ההדרכה זה נשמע לי תחום עיסוק מעניין".

מעניין יותר מאשר באזרחות?

"היה לי טוב בחברה שעבדתי בה, אבל חיפשתי משהו אחר".

ביטחון כלכלי?

"הביטחון הכלכלי שהצבא מספק לא היה השיקול הראשוני שבגללו התחלתי את התהליך, אבל הוא בהחלט שיחק תפקיד בהחלטה לשוב לצבא".

באיזה אופן?

"לפני שחזרתי לצבא עבדתי בתחום שבו אי-אפשר שלא להיות מודעים למה שקורה בארץ מבחינה כלכלית. תחושת הביטחון הכלכלי שהצבא מסוגל לספק הפכה מבחינתי, באיזשהו שלב, לתמריץ חשוב להמשיך עם תהליך הגיוס וללכת על זה".

והיום, את שלמה עם ההחלטה? מרבית חברייך שכחו מזמן מה זה ללבוש מדים, ואת עולה עליהם מדי בוקר.

"יש לי חברים רבים שפוטרו לאור המצב, ושהיום הם נאלצים להתפשר על עבודות טובות פחות. אני, לעומת זאת, נמצאת במקום שמאתגר אותי מבחינה מקצועית, וגם כזה שבשל גודלו מאפשר לי הרבה מקום להשפיע".

וכשייגמר המשבר, תפזלי בחזרה לאזרחות, או שעתידך בצבא?

"זאת שאלה קשה לשלב הזה. סביר להניח שאם היית שואל אותי בעוד חצי שנה הייתי יותר החלטית. אני רק בהתחלה של ההתחלה, וכרגע נראה שזה הכיוון. את כל החוזרים לקבע מחתימים על שנת שירות אחת בלבד בתור התחלה, כדי לראות שזה מסתדר לשני הצדדים. זה אתגר גדול מאוד, ואני מקווה שאצליח".

איתן שפיגל | קיבל קב"ן

ין תפקידו הנוכחי של איתן שפיגל לבין תפקידו בשירות הסדיר אין כמעט שום קשר, אלא אם כן מפקד מחלקת טנקים בגדוד שריון אמון גם על בריאותם הנפשית של פקודיו (בעצם, יכול להיות). ובכל זאת, שנה לאחר שסיים את לימודיו לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ולאחר ניסיון קצר בהתמחות ובעבודה עם בני נוער בקיבוץ מעגן מיכאל, מצא עצמו שפיגל מתעניין בחזרה לצבא. הוא אמנם מתגעגע לאבק הטנק המסתער בשטח, אך קרצה לו יותר האופציה לשוב אל השולחן המשרדי, ולנצל את ההכשרה שצבר במסלול אקדמי ארוך וקשה.

חמש שנים למד באוניברסיטת תל אביב רק כדי להתחיל ארבע שנות התמחות נוספות (חלקן בשירותו הצבאי כעת), בדרך להפוך לפסיכולוג קליני מן השורה. "הצבא משקיע המון בתכנים המקצועיים, ויש פה אפשרויות מצוינות להתפתח", אומר שפיגל, שבניגוד לכמה מחבריו לספסל הלימודים, מרגיש מאוד בנוח בתפקידו החדש. "לוקח המון זמן למצוא מקום להתמחות, ויש הרבה שנטשו את המקצוע בגלל שלא מצאו מקום מתאים. אני מכיר פסיכולוגים שעובדים בתור ברמנים, כמלצרים וכמחלקי עיתונים כי הם לא הסתדרו".

מתי התחלת את הגיוס מחדש?

"לפני עשרה חודשים, עוד לפני שהתחיל המיתון. אבל אין ספק שגם לצד הכלכלי יש מקום נכבד בהחלטה. לפני שחזרתי לצבא נולד הבן שלי, והתחלתי לחשוב על הצד הכלכלי. מחצי משרת התמחות אי-אפשר להתפרנס, כך שחייבים למצוא השלמת הכנסה. בצבא זה ללא ספק הופך להרבה יותר נוח".

בעוד שבעבר רבים הביטו בתמיהה על החוזרים לשירות הצבאי לתפקיד הקב"ן, שסובל מאסוציאציות שליליות למדי בהוויה הישראלית, כיום הפך ענף בריאות הנפש של צה"ל אבן שואבת ללא מעט פסיכולוגים. עבודה יש בשפע, למרבה הצער, ובצבא מקבלים אך ורק קצינים למשרות. "יש מספיק פונים כיום, ואפשר לברור ביניהם", מאשר שפיגל. למשרות של עובדים סוציאליים, לעומת זאת, יש פחות פנייה, וזו ככל הנראה הסיבה לכך שבצבא מקבלים גם את מי שלא היו קצינים בשירות הסדיר שלהם, מתוך הבנה שבמוקדם או במאוחר הם גם יעברו קורס קצינים.

"אני עדיין מתרגל למדים", מספר שפיגל. "חיפשתי מקום שבו אתפתח מקצועית וכלכלית, והצבא מספק לי את זה. אני אוהב את האנשים שעובדים איתי, את אופי העבודה, ואסור לשכוח שמי שהיה פעם בצבא לא יכול להתייחס לכך כאל מקום עבודה בלבד - יש גם משהו מעבר".

שפיגל, שבשירות הסדיר שלו היה, כאמור, קרבי, נאלץ להתרגל היום לשגרה ג'ובניקית. "תפקיד הקב"ן הוא תפקיד שיש לו הרבה סטיגמות, שחלק הכרתי בתור חייל קרבי לשעבר", הוא מגיב. "אבל עם הזמן למדתי שבסך-הכול האנשים שפונים הם אותם אנשים שצריכים את השירות הזה, שהתפקיד חשוב, ושמרגישים את העזרה הניתנת לחיילים שצריכים אותה".

לא מנסים לעבוד עליך? לנצל את הסעיף הנפשי כדי להשתחרר משירות?

"יש כאלה שבאמת פונים מהסיבות הלא נכונות, אבל אנחנו מטפלים ברצינות בכל הבעיות, ונותנים תשובה לכל מי שפונה. גם אם זה לא קשור אלינו, אנחנו מייעצים מה כדאי לעשות".

ולגביך, באופן אישי, איך ההרגשה להתחיל את שנות השלושים שלך באותה מסגרת נוקשה שממנה השתחררת לפני עשור? אתה לא מתגעגע לחופש של האזרחות?

"כשמתבגרים מבינים שלכל מקום יש כללים. הרגשת החופש היא הרגשה חשובה, אבל אפשר למצוא אותה בכל מקום. בסך-הכול אני מרגיש חופש פעולה בתפקיד שלי, שזה דבר חשוב מאוד מבחינתי".

דרגה: סרן

אישי:

בן 30, נשוי 1,

מתגורר בנס ציונה

השכלה:

תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד מאוניברסיטת תל אביב

תפקיד בסדיר:

לוחם, מפקד מחלקה וקצין מבצעים בחיל השריון

למה חזר לצבא: ביטחון כלכלי, עניין ואתגר בתפקיד, תנאים נוחים להתמחות בפסיכולוגיה קלינית

אפרת זך | מאחורי הסורגים

את אפרת זך כל-כך רצו להחזיר לשירות, עד שוויתרו לה על תהליך המיון השגרתי שעובר כל מועמד באגף כוח האדם. נדרשו לה שני ראיונות בלבד כדי לגבור על שבעה מועמדים - חלקם בני המחזור שלה ללימודי התואר השני בקרימינולוגיה - בדרך למשרת ראש מדור אבחון בכלא 4. היה זה שירותה הסדיר כמפקדת בקורס קצינות שהעניק לה את היתרון, כמו גם העובדה שבמהלך לימודיה לתואר שני היא הגיעה להכשרה מעשית במערך הצבאי גחל"ת (גורמי חזרה לשירות תקין). כאשר התפנתה שם משרה היא הגישה מועמדות, והתקבלה.

"היה לי יתרון של פיקוד על אנשים, ובצבא צריך לעשות גם את זה, ולא הייתי זקוקה לשום השלמה פיקודית", היא מספרת. "מקומות העבודה בחוץ מצומצמים, וצריך להשקיע המון כדי להשיג משרה".

זך מוסיפה שגם חבריה לספסל הלימודים שמצאו משרות בשוק האזרחי משתכרים מעט יחסית. "לכן לצבא יש יתרון גדול - מייחסים חשיבות אחרת לרקע האקדמי שלך, ונותנים לזה ביטוי בשכר. התנאים מצוינים במיוחד, מייחסים חשיבות רבה מאוד לרווחת אנשי הקבע, יש פנסיה נדיבה והחזרי הוצאות. המשכורת שלי היום גבוהה יותר ממה שהרווחתי בעבר כשעבדתי בעיריית רמת גן, בתור רכזת טיפולית במועדון של קידום נוער. המועדון עוסק בטיפול בבני נוער, נוער בסיכון ונוער מנותק. אבל מה שהוביל אותי לתפקיד זה העניין המקצועי ולא השכר".

מהם ההבדלים בין עבודתך באזרחות לעבודתך בצבא?

"ההבדל העיקרי הוא שבצה"ל אני גם מפקדת, ברמה האישית של הדאגה לחיילות. זה לא כמו להיות מנהל בחוץ ולדאוג לעובדים שלך, כאן אתה דואג לחיילים ברמה האישית - מהתנאים הרפואיים של החיילים ועד למתי הם חוזרים הביתה. החיילות שלי הן בגיל של החיילים שנכנסים לכלא.

"למרות שמדובר בבגירים על-פי החוק, זהו פלח אוכלוסייה טיפולית שעדיין מחשיבים אותו לבני נוער. ההבדל הוא שבעבודתי באזרחות לא הייתי צריכה להתחשב במערכת, אלא הייתי מוכוונת בעיקר לנוער. במערך העבודה הנוכחי יש לי שני כובעים - כובע אחד הוא לדאגה לפרט, וכובע אחד למערכת, שבמסגרתו אני דואגת לתפקיד החייל, לשיבוץ שלו ולעתיד הצבאי שלו. יש לי יותר כוח להקל את תנאי השירות של החיילים, או על שינוי השיבוץ שלהם, על מנת לאפשר להם לסיים שירות תקין ולמנוע להם לחזור לכליאה נוספת, שזוהי מטרתו העיקרית של המערך".

מה לגבי תנאי העבודה?

"עבדתי בעירייה - מקום מסודר מבחינת התנאים. השוני בצה"ל הוא האופק קדימה. בצה"ל מתייחסים ליציבות, דבר שלא בולט בשוק האזרחי, בייחוד היום".

והשכר?

"תחום הקרימינולוגיה הוא תחום שמתפתח לאט גם בצבא וגם באזרחות. בגדול מדובר בהפרשים לטובת המשכורות בצה"ל. הסיבה לכך היא התגמולים, שעות תגמול, התארים והרקע הצבאי הקודם".

איך החברים הגיבו לחזרתך לשירות?

"רובם פרגנו לי, בעיקר בגלל שחזרתי לצה"ל משיקול מקצועי, ולא כי לא היה לי מה לעשות בחוץ. מתאים לי לחזור לשרת, ורבים אמרו לי את זה".

דרגה: סרן

אישי:

בת 29, רווקה, מתגוררת באזור

השכלה:

תואר שניבקרימינולוגיה שיקומית חברתית מאוניברסיטת בר-אילן

תפקיד בסדיר: מפקדת בקורס קצינות בבה"ד 12

למה חזרה לצבא: אתגר מקצועי, ביטחון כלכלי, תנאים נלווים