בצליעה, כמעט ברוורס, ובכל זאת הגענו

עונת 2008/9 נכנסת לישורת האחרונה של הפלייאוף. הפרשנים מתחרים בהמצאת כינויי לעג לליגה, שהרוויחה את זה ביושר. בעונה של 86 שחקנים זרים, 19 מאמנים ופיני גרשון אחד, הרבה כדורסל טוב לא היה. מה שכן קיבלנו ובשפע: דיבורים, ריקודים ובילויים. אבל במדינה שבה לא זוכרים מי פתח את מהדורת החדשות אתמול בערב, סדרות פלייאוף תחרותיות ופיינל-פור מעניין ישכיחו את הבלי העונה וישאירו אותנו עם טעם טוב בפה. הנה כמה נקודות אור בעונה כה חלשה (זה לא היה פשוט...)

1. הקבוצה המעוטרת בליגה (בשנתיים האחרונות)

קודם כל, התנצלות. בטור פתיחת העונה כתבתי שמחולון נשאר רק הקהל. סליחה, טעיתי. זה לא רק הקהל (הטוב ביותר בארץ), אלא גם המסורת, הנשמה והמנכ"ל טובי שוורץ שהוא ה-MVP האמיתי של ליגת העל. למרות שעל המגרש השריד היחיד מעונת האליפות הוא הקפטן כריס ווטסון, עונה שניה ברציפות שמאמן העונה (דני פרנקו) ושחקן העונה (לואיס פלורס) מגיעים מהמועדון הקטן והמפואר הזה.

מעיי החורבות שנשארו מתחת לצלחת האליפות בנה שוורץ עונה שנייה ברציפות את הקבוצה המלהיבה בליגה. קבוצה, שעם תקציב מינימום זכתה בגביע וסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי. ממועמדת לירידה הפכה לקבוצה המעוטרת ביותר בליגת העל בשנתיים האחרונות.

ההישג העונה גדול כפליים מזה של העונה שעברה שכן אז לחולון היה סגל ברמת יורוליג. העונה יש למועדון סגל ברמה של ליגה לאומית מחוזקת - שלושה מחמשת הישראלים ה"בכירים" של הקבוצה שיחקו בליגה השניה בעונה שעברה. על החיסרון בתקציב, גובה וכישרון חיפו החולונים במשחק חכם ובהקרבה. בסיום העונה חולון מובילה את קבוצות הליגה בקטגוריות "האנרגיה": בחטיפות ובריבאונד התקפה. אגב, אנרגיה, הקבוצה החלשה ביותר בריבאונד התקפה היא מכבי ת"א.

2. עמרי, מה אתה עוד עושה כאן?

רמת המשחק והקבוצות היתה נמוכה, רמת תחלופת השחקנים היתה גבוהה ורק בדיוטי פרי ובמנדי'ס חוגגים. בין כל הקשקושיאדה קיבלנו הזדמנות לעקוב מקרוב אחרי התפתחות של שחקנים צעירים שקיבלו הזדמנות להוביל קבוצה. ישראלים כמו גל מקל (גליל) ויוני ניר (גבעת שמואל), וזרים כמו דבון ג'פרסון (חיפה) ודרון וושינגטון (חולון). אבל מעל כולם בלט עמרי כספי. תוך כדי עונה הפך כספי לישראלי הבכיר במכבי ת"א וליתרון הגדול ביותר שלה מול קבוצה ישראלית. הוא שיפר השנה את רמת קבלת ההחלטות והביצוע שלו, הוא שני בליגה עם אחוזים נדירים בזריקות משתיים (71.9%), ותשיעי באחוזים לשלוש (42.6%). האחוז לשתיים הוא פנומנלי לשחקן שלא משחק כסנטר או פאוור פורוורד.

יותר מאשר בהתקפה, שיפר כספי את משחק ההגנה שלו והפך לשומר הטוב ביותר שיש למכבי. מנער חצוף עם פוטנציאל NBA הפך לשחקן NBA עם פוטנציאל לחוצפה. החלק הפחות משמח בסיפור שאפילו שחקן מוכשר וטוב כמו עמרי נופל קורבן להתנהלות המועדון, כשלעיתים נראה שכמות דקות המשחק שלו לא קשורה לתרומה שלו על המגרש.

כספי הוא דוגמה גדולה לשינוי הסטטוס של מכבי תל אביב בקרב שחקנים בכלל וישראלים בפרט. ממש כמו הלפרין בעונה שעברה, כספי היה צריך לא יותר מעונה אחת טובה במכבי כדי להגיד תודה ולחפש את החוזה הגדול האמיתי מעבר לים.

3. הרמה ברצפה, המתח בתקרה

למרות ואולי בגלל הרמה הנמוכה של הכדורסל, רגע לפני פתיחת המחזור האחרון של העונה שבע מתוך 12 קבוצות ליגת העל נלחמו על המיקום שלהן שנקבע ממש עם שריקת הסיום. כשבסיום העונה ההבדל בין מקום רביעי עם יתרון ביתיות בפלייאוף העליון, למקום ה-11 שמוביל לסדרות הישרדות על הישארות בליגה מפרידות רק שש נקודות. זה אומר שזו היתה ליגה שכל משחק בה היה משמעותי, ללא קשר לגובה ההפרש במשחקים עצמם.

התחלופה הגבוהה של השחקנים גרמה לפגיעה ביציבות הקבוצות. הרבה בריאות זה לא הוסיף למאמנים, אבל האוהדים קיבלו ליגה שבה בכל ערב נתון כמעט כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. כל הקבוצות המובילות בליגה עברו תקופות רעות, שבהן הפסידו לקבוצות נחותות מהן. חלק לא נפגעו כמו מכבי ת"א, ולחלק זה עלה ביתרון הביתיות בפלייאוף כמו גליל/גלבוע. את ההמשך לרמת התחרותיות הגבוהה נראה בסדרות הפלייאוף העליון וההישרדות, כשארבע מתוך שש הסדרות פתוחות לחלוטין.

4. על מי שמים את הכסף (מומנטום)

כדורסל כמו כל ספורט הוא עניין של מומנטום. אחת המשימות החשובות ביותר של מאמן היא להביא את קבוצתו בכושר האופטימלי לשלבי ההכרעה. את הדוגמה הטובה ביותר קיבלנו רק לפני שנה כשחולון לקחה את האליפות, אחרי שמכבי ת"א עם סגל עדיף הגיעה עייפה, מפולגת ומסוכסכת. בסדרות פלייאוף החשיבות של המומנטום גדולה מזו של הביתיות. אם ניקח את הסדרה בין גליל/גלבוע לחולון, אז חולון שהיתה הסוס השחור של הליגה מגיעה אחרי שני הפסדים רצופים שבהם לא שיחקה טוב. מולה גליל יצאה מהתקופה הרעה שהיתה לה לאחר הפגרה ומגיעה לפלייאוף אחרי ארבעה ניצחונות רצופים, כשההפסד האחרון שלה היה לפני יותר מחודש.

המומנטום ההתחלתי שבו מגיעה הקבוצה לסדרה משמעותי ביותר, מאחר ואחרי שני משחקים בעונה הסדירה ועוד לפחות שלושה משחקים בסדרה, הקבוצות כבר מכירות אחת את השנייה. השחקנים יודעים מה עושה השחקן שהם שומרים עליו בכל תרגיל, מי רץ לימין ומי חוסם לשמאל. חלק מהמאמנים יוסיפו עוד איזה תרגיל וינסו לשלוף שפן שיעזור להם לזכות באחד המשחקים. אבל אחרי עונה ארוכה היכולת להטמיע מהלכים חדשים בפרק זמן כה קצר מוגבלת ביותר.

5. קבוצה אחת שהאדמה בוערת תחתיה

בואו נלך צעד אחד קדימה: הפיינל-פור הולך להיות מעניין. עם כל הכבוד לכולם, זהות האלופה תלויה קודם כל במכבי ת"א. ולמרות כל השינויים בסגל השחקנים והנחתתו של הקוסם מיוון, מכבי תגיע לפיינל-פור כשהיא פגיעה בדיוק כמו בעונה הקודמת. חוץ מכספי ולימונד, כל שאר הישראלים שלה רחוקים משיא הכושר. הזרים שלה, אלו שנשארו ומשחקים, עסוקים בשיפור סטטיסטיקות, חיפוש קבוצה לעונה הבאה או חיפוש הסעות למקומות בילוי בעיר (אה, כבר לא, יש עוצר יציאות). מול מכבי יגיעו קבוצות טובות, מאומנות, עם סגלים רחבים, שכבר ניצחו אותה (בכל סיטואציה יהיו בפיינל-פור שתי קבוצות שניצחו את מכבי העונה) כשהן יודעות ומאמינות שאפשר לקחת אליפות.

יותר מזה, עובדה ידועה היא שמי שמנצח משחקים על גביע או אליפות הם הגארדים. ראינו את זה בשנתיים האחרונות עם מאליק דיקסון במשחק האליפות בעונה שעברה, וטולברט בגמר הגביע השנה. הגארדים האיכותיים שיגיעו לפיינל-פור העונה, דווקא לא מגיעים ממכבי. טימי באוורס מירושלים או רון לואיס מנהריה, מאיר טפירו מבני השרון או דורון פרקינס מחיפה ולואיס פלורס מחולון או בראיין רוברטס מגליל/גלבוע. כשמולם יעמדו ארויו ומרקוס בראון, שלא מסתדרים בינם לבין עצמם ועם עצמם, מי יודע איך זה ייגמר. ועוד פרט קטן ושולי: בכל פעם שמכבי עמדה עם הגב לקיר העונה היא הפסידה.

רוצה לקבל את כל טוריו של חנן זכאי ישירות לתיבת המייל שלך? הירשם עכשיו בחינם לניוזלטר והתראות ספורט של גלובס