פנינה טורנה ל"ליידי גלובס": "לפעמים אני רואה נשים שחיות מהכסף של הבעלים ומבזבזות אותו - ואני מקנאה בהן"

מעצבת האופנה המצליחה וכוכבת "האח הגדול", שהרחיבה את עסקיה גם לניו-יורק ומיאמי, משפריצה ביטחון: "אני התרנגולת שמטילה את ביצי הזהב, לא הגברים שלי"

בגיל 11 הגיעה פנינה טורנה ליום הלימודים הראשון בכיתה ו' בבית ספר ברמת השרון. לבושה בשמלה אלגנטית, כפפות, עגילים וכובע פרווה, כפי שלמדה להתלבש בבית. היישר לתוך הלוע הפעור של ילדי הכיתה, שמוצאים בה קורבן ראוי להתעלל בו. הילדה פנינה חוזרת הביתה ברגל ממררת בבכי. האם שם, כשהיא צועדת הביתה פגועה והמומה, מבליח הניצוץ שמתניע את המנוע הפנימי שלה? המנוע שמאז אותו יום דוחף אותה קדימה, להצליח, להוכיח שהיא שווה, להראות להם שאותה לא ינצחו?

35 שנה לאחר מכן כבר ברור שטורנה ניצחה, וביחד איתה חוגגת את הניצחון גם הילדה הקטנה המובסת מרמת השרון. "מעולם לא הייתי מקובלת והילדה היפה, וחלק גדול מהדרייב שלי בא משם, להוכיח לכולם שהצלחתי", היא אומרת בראיון ל"ליידי גלובס", שבועות ספורים אחרי שהגיעה לגמר תוכנית הריאליטי "האח הגדול". גם כיום, כשהיא מנהלת סטודיו מצליח לשמלות כלה בניו יורק ומגלגלת מאות אלפי דולרים, עדיין חשוב לה להצליח דווקא כאן, בישראל.

"גדלתי בחו"ל בגלל העבודה של אבא שלי, ואימא שלי לא הרשתה לי ללבוש מכנסיים כי זה לא אירופאי. כמובן שעשו עליי 'עליהום' כשהגעתי לישראל. אגב, היחידה שחשבה שאני הדבר הכי יפה בעולם הייתה ריטה. כשהילדים התעללו בי, אמרתי לעצמי: 'הילדה עם השיער השחור (ריטה) לא הייתה עושה לי את זה'. עם השנים יפיתי, אבל מעולם לא הייתי מקובלת. לכן, אני תמיד אהיה הילדה הלא מקובלת שעשתה את זה. בגלל זה חשוב לי להצליח כאן. מבחינתי ההצלחה כאן זה ההישג הכי גדול".

ההשתתפות ב"אח הגדול" דרשה ממנה הקרבה עסקית משמעותית, והיא נאלצה לוותר על נסיעתה החודשית לניו יורק, שם היא שוהה כשבועיים בכל חודש. מדובר בוויתור רציני עבור מישהי שלא יצאה לחופשה בחמש השנים האחרונות, ונלחמה בעזרת כל החוצפה הישראלית שיש בה כדי להתחיל את העסק שם (ראו מסגרת).

השמלה הכי זולה בבוטיק הניו יורקי של טורנה עולה 5,000 דולר, וממוצע המחירים של השמלות הנמכרות נע בין 10,000 ל-15,000 דולר. ויש גם, כמובן, את השמלות האולטרה-יקרות, אלה שבמודעות הפרסומת שלהן כתוב "פרטי המחיר יימסרו בבוטיק". טורנה לא מסגירה את מספר השמלות שהיא מוכרת, אבל מספרת שהמתפרה שלה עובדת כמעט עד חצות כדי לענות על הביקוש, ולאחרונה היא אף הרחיבה אותה בשתי קומות נוספות.

במקביל לפעילות בניו יורק היא מוכרת שמלות ערב בשלוש חנויות במיאמי. לאחרונה חדרה לשוק האירופי, שם היא משווקת שמלות לחמש חנויות, ומדי חודש וחצי היא טסה לסופשבוע ביוון, שם היא פוגשת לקוחות פרטיות.

גם בעולם הקולנוע היא הצליחה לדרוך: טורנה הלבישה את ג'ניפר האדסון בסרט "סקס והעיר הגדולה", ואילו בסרט "נ.ב. אני אוהב אותך", צולמה קתרין הייגל כשהיא מודדת שמלות כלה בחנות של טורנה בניו יורק. "כשהלכתי לראות את הסרט בסינמה סיטי וראיתי את הסצינה הזאת פשוט נתתי צרחה: 'זה שלי!', וכל הקולנוע הסתובב", מספרת טורנה, שגם מלבישה את הזמרת אשנטי לכל ההופעות שלה.

עם כזו הצלחה בחו"ל, מדוע את ממשיכה להחזיק את החנות בארץ?

"כבר שנתיים שדודי, בעלי, מנסה לשכנע אותי לסגור את העסק בארץ, אבל לי יש בעיה, כי אני גדלתי כאן ואני מאמינה במזל ובאנרגיות. אני נטענת כאן. אין כמו הקהל הישראלי מבחינת חום ואהבה ורגש. כאן אני מחתנת משפחה שלמה, כלה, אימא שלה, האחיות שלה ואחר כך גם את הבר מצווה שלהן והברית. איך אני יכולה להעז לאכזב אותן? ההצלחה הכלכלית שלי היא מעבר לים, אבל המזל שלי הוא כאן".

לגברים שהיו איתך לא הפריע שאת אישה כל כך דומיננטית?

"לבעל הראשון שלי (דניאל משולם, ח"ב) זה מאוד הפריע. דודי הוא הבעל הכי מפרגן בעולם, ולראיה - היה לו מפעל למסננים לכלי רכב והוא מכר אותו כדי לעבוד איתי בעסק. מי שלא פירגן זה האנשים שתמיד חשבו שעשיתי את הכסף דרך הגברים שלי. האמת היא, שאני זו שהשארתי את כל מה שהיה לי לבעלים שלי. לא יצאתי מעולם עם אגורה שחוקה.

"לפעמים אני רואה נשים שחיות מהכסף של הבעלים, ונוהגות במכוניות שהבעל קנה להן, ומבזבזות את הכסף שלו, ואני מקנאה בהן. אני לא יכולה לקום בבוקר ולהגיד 'תן לי', 'תקנה לי בית', 'תקנה לי אוטו'. זאת גם הגאווה שלי, שלא מאפשרת את זה, וגם הייעוד שלי. אני נולדתי לעבוד קשה ולהרוויח בעצמי את כל מה שיש לי. יש לזה טעם אחר לגמרי. אני התרנגולת שמטילה את ביצי הזהב, זה לא הגברים שלי, זו אני".

יש משהו מאוד גברי בהתנהלות שלך.

"זה נכון. יש בי משהו חזק של 'כבוד', של לא לקבל שום דבר מאף אחד. גם לא תתפסי אותי אומרת 'אני עייפה, לא אלך לעבודה'. יום חופשי זה עונש, אלא אם כן אני בנופש בחו"ל. להיות ליד העסק ולא להיות בעסק זה משהו בלתי אפשרי מבחינתי".

איך בכל זאת את מתחזקת את הנפש?

"אני אוהבת את הנסיעות לחו"ל, זה מאוד עוצמתי. שם אני עושה קניות בסבב חנויות קבוע וזה סוג של פיצוי. אני גם אוהבת לאכול. אני מאוד מבינה באוכל ויש לי חיך רגיש. דודי קורא לי 'פרסרית'. בכל פעם לפני שאני הולכת למסעדה אני מכינה את עצמי נפשית".

"הכי הפחיד אותי לאכזב את עצמי"

טורנה התחילה את הקריירה העסקית שלה בגיל 24, לצדו של בעלה השני, ז'אן פייר טורנה, שהחזיק בחנות יוקרתית לממכר בשמים וקוסמטיקה בפריז. כשאמו של ז'אן פייר נפטרה, קיבלה טורנה את תפקיד מנהלת החנות, "ואז הבנתי שיש בי משהו כובש מבחינת יכולת עסקית".

בגיל 28 עברו חייה מהפך, כשהעסק נקלע לקשיים והזוג הכריז על פשיטת רגל וחזר לישראל. ז'אן פייר עזב את טורנה בישראל ונסע לוונצואלה, משם הסגיר את עצמו לשלטונות צרפת וריצה עונש של שנתיים מאסר, שבמהלכן השניים נפרדו. טורנה מצאה את עצמה חסרת כל, וגם חנויות הבגדים שפתחה לאחיותיה בימים הטובים נסגרו, למעט חנות אחת ברחוב דיזנגוף. טורנה שבה לדבר היחיד שאותו ידעה לעשות, גם אם לא למדה אותו, והחלה לעצב בגדים.

"כל מה שעיצבתי ושמתי בחנות - נמכר. הייתי גוזרת בלילות במרתף של החנות, ובבוקר הייתה מגיעה תופרת לתפור את הבגד. כבר כשהייתי מודדת על עצמי את מה שהיא סיימה הייתה מישהי נכנסת וקונה אותו. אז הבנתי שיש כאן משהו חזק".

מה הכי הפחיד אותך בתקופה הזאת?

"לאכזב את עצמי. אני זוכרת לילה אחד ששכבתי במיטה ולא יכולתי להירדם. היו לי בחילות ותחושת מועקה כבדה. יצאתי מהמיטה, הלכתי להסתובב בדיזנגוף וחשבתי לעצמי: הרי אני עשיתי את כל מה שהיה לי בעבר, אני עשיתי את הכסף, ואני עדיין נשארתי לעצמי, אני יכולה לעשות את זה שוב! אני זוכרת את הרגע של ההבנה שיש משהו בתוכי שיכול לייצר את הכסף, ואת תחושת ההקלה שליוותה את ההבנה הזאת. ידעתי במיליון אחוז שאני אצא מהמצב הזה, כי יש בי את מה שצריך. אני הבן אדם הכי חרוץ בעולם, אני יכולה לעבוד סביב השעון".

היה בך משהו שהיה חייב להוכיח למשפחה שלך שאת מוצלחת?

"בוודאי. לא הייתי תלמידה טובה בבית הספר, ואימא שלי, כנראה מתוך פחד, הייתה אומרת לי: 'את תראי שאם תמשיכי ככה את לא תצליחי, את לא תהיי כלום'. אחת הסיבות שהצלחתי הייתה כדי להוכיח לה שמה שהיא אמרה לא נכון".