מתירה את הפלונטר

מאיה אטון מסכמת שנה של הישגים בקריירה האמנותית הצעירה

גיל מרקו שני זכה בפרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2008. תערוכתו של שני מוצגת בימים אלה במוזיאון ת"א לצד תערוכות יחיד של מיכל הלפמן ומאיה אטון, שהתמודדו אף הן על הפרס. שופטת שלב הגמר, סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל, הסבירה אמש (ב') את הכרעתה, שנעשתה תוך צפייה במכלול העבודות הרחב יותר של שלושת האמנים בשנים האחרונות.

"יצירתו של שני נעה בין שני קטבים: בין העבודות הציוריות, הדו-מימדיות, לבין המיצבים התלת מימדים. הציורים מתאפיינים בקו רצוף וחסכני, מאופק ולא אישי, המשורטט על פני מרחבים של צבע אחיד, שטוח ואטום. לעומתם המיצבים עשירים בפרטים ואווירה, יוצרים סביבה טעונה.

לכאורה אלה שני קטבים, אך למעשה המיצבים הם במת ההתרחשויות והציורים הם כמו מסך. יחד הם בונים את 'התיאטרון' המהפנט והמאיים, היפה והמכאיב, הסנטימנטלי והקר של גיל מרקו שני".

בשיחה עם מאיה אטון, שנערכה ערב ההכרזה על הבחירה בזוכה, היא ציינה כי אין לה ציפיות רבות לזכות, אך נשמעת מפויסת ושלמה עם הישגיה המרשימים כפי שהם. השנה השלימה אטון עבודה גדולה שהוזמנה ממנה למלון ART בת"א, אשר הוצבה ממש במקביל לתערוכתה במוזיאון ת"א. בימים אלה היא שבה ממקסיקו סיטי, שם הוזמנה להשתתף ביריד אמנות בינלאומי.

*מה עשית במקסיקו דווקא עכשיו?

"השתתפתי שם ביריד האמנות השנתי, בהזמנת גלריה מווינה, ונקלעתי לבהלת השפעת - זה הרס את היריד, שהיה דווקא טוב, חבל". היא עצמה שבה בריאה ושלמה, אגב.

מאיה אטון / צלם: יחצ

מתוך המיצב של אטון


בתערוכה במוזיאון ת"א, "בין כלב לזאב", מציגה אטון רישומים, ציורי קיר ואובייקטים שיצרה בקרמיקה - מלחיות בצורת זאבות מייללות, המסומנות באותיות S ו-P, וצלחות לבנות מצוירות בכחול דלפט, הקשורות זו לזו בחבלים ויוצרות מערך מובנה, שהגתה האמנית. כל אלה מתחברים למיצב, שיש בו "מוטיבים גופניים ודקורטיביים", כפי שתיארה זאת האוצרת, אלן גינתון, וקשר הדוק גם למקורות השראה אמנותיים שונים.

בתערוכה של אטון שולטת תחושת בהירות, כאילו הגיעה לזיקוק ומיצוי של חומרי עבודתה, למרות שהיא עצמה אומרת כי "הדימוי המוביל הוא הפלונטר".

*את מתייחסת לפלונטר כחומר ביד היוצר, לא כמשהו לוכד ומאיים.

"אם בתערוכות קודמות שעשיתי הופיע החבל והפלונטר כדימוי לכלי דם או כשיער, אחד הדברים שבאמת העסיקו אותי הפעם זו התבנית והחזרתיות. כאן נכנס הפלונטר כסוג של שיבוש-מתבקש בתהליך היצירה והמחשבה. כי יש בו משהו אורגני שנוטה להשתבש מטבעו, ויש את המוח שלנו, שצריך לסדר דברים ולשים אותם בתוך תבניות, כדי שנוכל להמשיך להבין ולתפקד. כך שמבחינתי הפלונטר לא מגיע ממקום של חוסר אונים אלא ממקור של תנועה - כמשהו שמייצר חיים ותהליכים ותנועה, וזה דבר טוב. בתהליך העבודה היה לי חשוב לשים לב לדברים שקורים תוך-כדי, שהם לא מתוכננים. להיות במצב של הקשבה למקרי ולמתפתח".

*ולעומת זאת יש קראפט מוקפד מאוד ומיומנות גבוהה שמושקעת בצלחות ובמלחיות, למשל. לגמרי לא אקראי.

"כן, אבל הכל נקבע בחלל עצמו. אחד הדברים המעניינים שקרו זה שהיה לי יחסית הרבה זמן לעבודה. העבודה בחלל הייתה המשך ישיר לעבודה בסטודיו".

*את משתמשת בחלל כקנווס לחומרים ש"הכינות מראש"?

"אני באמת מתייחסת לקיר כאל משטח עבודה. לוקחת את החלל ומשטיחה אותו כדו-מימד. זה קצת אבסורדי - המחשבה היא על חיבור בין קיר לקיר, כמו נייר גדול. למרות שכן היה חשוב לי לייצר מקום".

*איפה את עומדת היום, אחרי שנה של הצלחות?

"אני נמצאת במצב שאני חושבת שאני צריכה גלריה. הקריירה שלי הצליחה להתגלגל באופן מאוד טבעי ונינוח, אני לא מרגישה שהפעלתי המון כוח או מאבק, הדברים פשוט קרו וקרו לטובה. אולי אני טועה, יכול להיות שאפשר להמשיך ככה, אבל אני חושבת שזה הזמן הנכון לקשר עם גלריה".

*את נמצאת בעמדת המתנה?

"כבר קיבלתי כמה פניות, אבל היה לי מאוד חשוב להגיע לסיום התערוכה הזו כך ולסגור מעגל".

*על מה את עובדת עכשיו?

"אין לי משהו מאוד ברור, יש לי כמה תערוכות קטנות, קבוצתיות. קצת מנוחה". *

תערוכת פרס גוטסדינר, מוזיאון ת"א לאמנות, עד 15.6.09.