איתן כבל עשה אתמול (ג') את הצפוי, כששיגר למנהיג מפלגתו מכתב שבו הודיע על התפטרותו מתפקיד מזכ"ל העבודה. למה זה היה צפוי? כי כבל ניהל נגד ברק מאבק לא נכון; או אם לדייק, המאבק היה נכון, הדרך היתה לא נכונה.
מה בעצם רצה כבל? שהעבודה תהיה מה שמכנים "נאמנה לדרכה". הוא וארבעת חבריו "המורדים" למעשה לא מרדו במפלגה, אלא במנהיג שלה. כי מבחינת המפלגה, דרכה ועקרונותיה, עמדות המורדים מייצגות אותה בצורה נכונה; בעוד שמעשי ברק הם סטייה, הפניית עורף, מכל מה שמפלגתם אמורה לייצג ולסמל.
לפי כבל, אופיר פינס, שלי יחימוביץ, יולי תמיר ועמיר פרץ, העבודה, עם עמדותיה הנוטות שמאלה, לא צריכה לשבת בממשלה אחת עם מפלגות ימניות, חלקן קיצוניות. האבסורד הוא שגם ברק חשב כך. האבסורד היותר גדול: כבל וחבריו נאבקים למען משהו שברק התחייב לו. הוא זה שאמר אחרי הבחירות ש"מקום העבודה באופוזיציה", וזה בדיוק מה שחושבים ואומרים "המורדים".
אז למה דרך המאבק לא נכונה? כי אי אפשר לאכול את המנהיג, ולהשאיר את המפלגה שלמה. ועידת העבודה החליטה שהיא רוצה את ברק כמנהיגה. היא גם החליטה בעד הצטרפות לקואליציה. אי אפשר שהמזכ"ל - מנהל המפלגה - יפעל נגד ההחלטה.
מלכתחילה, מיד לאחר החלטת הוועידה, היה כבל צריך להחליט: או שאני עוזב את עמדותיי, או שאני עוזב את תפקידי. הוא החליט לעשות את הדבר היפה - ולדבוק בעמדותיו. עכשיו, באיחור, הוא עושה גם את הדבר הנכון - ומתפטר.
נותרה השאלה איך ינהגו חמשת המתנגדים לברק בהצבעות בכנסת. הם אומרים שיחליטו לגופו של עניין. זה נשמע יפה, אבל האם זה גם הגון? בשיטה הפרלמנטרית שלנו אנשים נבחרים לכנסת במסגרת רשימה מפלגתית. עד כמה הם רשאים לנהוג על פי עמדותיהם האישיות, כאשר אלה סותרות את עמדת הגוף שבמסגרתו ומטעמו נבחרו? אין עדיין תשובה נחרצת לשאלה עקרונית זו, אבל נראה שגם כאן, כמו במקרה של כבל - אין זה ראוי גם להתנגד למפלגה וגם להיות חבר בה.
משחק חוזר
האם אפשר כבר לחזור למשחק של מה היה אומר נתניהו האופוזיציונר על החלטת נתניהו ראש הממשלה לסגת מהכפר רג'ר בלבנון (או מכל שטח ערבי אחר)? *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
