סמנכ"ל הכספים של טבע: "ממש לפני הקריסה, בליהמן ברדרס הפעילו עלינו לחץ גדול להיות המממנים של רכישת באר - למזלנו בחרנו בלאומי ובפועלים"

טבע היא החברה המצליחה בישראל ל-2009 בדירוג "גלובס 100" ■ אייל דשא: "יש אפשרות שתקום כאן 'טבע' נוספת; צריך רק ליישם את המודל שלה" ■ "שכר המנהלים בטבע הוא שפוי; המנהלים בטבע משתכרים יפה" ■ "היה משהו מאוד שחצני באופן שבו נוהל ליהמן ברדרס"

אייל דשא, סמנכ"ל הכספים של טבע מזה שנה, מגדיר עצמו כמאמין גדול במזל. "אני לא מאמין בכוח עליון אך כן מאמין בגורמי אקראיות", הוא אומר דקה אחרי שאנו מבשרים לו כי טבע התברגה במקום הראשון בדירוג "גלובס 100", דירוג 100 החברות המצליחות בישראל לשנת 2009. "אני רק מקווה שזה לא יביא לנו מזל רע", הוא מוסיף בחיוך.

דשא יודע שיש לו סיבה לחייך. את מספר הפעמים בהן טבע, ענקית הגנריקה הישראלית, אכזבה, אפשר לספור אולי על כף יד אחת אך כדי להיזכר באותם רגעים בהם שברה החברה שיאים, והצליחה להדהים אותנו מחדש, צריך הרבה יותר מכף יד אחת.

ואכן, השנה האחרונה הייתה לעוד שנה בה שברה טבע שיאים חדשים, כשהעיקרי שבהם הוא רכישת חברת Barr האמריקנית. תמורת 9 מיליארד דולר (במזומן ובמניות, וכולל חוב של הנרכשת) קיבלה טבע את הבעלות על המתחרה האמריקנית, ביססה את מעמדה כחברה הגנריקה המובילה בעולם, וגם קטפה את התואר "הרכישה הגדולה ביותר שביצעה חברה ישראלית". הרכישה, שהושלמה בשלהי אשתקד, אפשרה לטבע לאחד את תוצאות Barr בתוצאותיה שלה החל מהרבעון הראשון של השנה, ואיחוד התוצאות יצר הכנסות מצרפיות רבעוניות של 3.1 מיליארד דולר ורווח נקי רבעוני של 634 מיליון דולר. שווי החברה עומד כיום על 39 מיליארד דולר.

"אנו לא לוקחים את המספרים הללו כמובנים מאליהם", אומר דשא בראיון מקיף ובלעדי ל"גלובס". "סדרי הגודל הללו אכן לא נתפסים. אני עבדתי בטבע בעבר, ואחר כך עבדתי בצ'ק פוינט, וכאן אני כבר שנה ואני מודה שלפעמים קשה לי להכיל את סדרי הגודל של החברה, וגם את העובדה שזה שלנו, שזו חברה שצמחה מתוך ארץ קטנה".

דשא (57) נכנס באופן רשמי לתפקידו כסמנכ"ל הכספים של טבע ביולי אשתקד אך את החפיפה מול קודמו בתפקיד, דן זיסקינד, החל כבר לפני שנה. טרם הצטרפותו לטבע כיהן במשך שמונה שנים כסמנכ"ל הכספים של צ'ק פוינט, ענקית האבטחה, ועוד טרם לכן כיהן כסמנכ"ל הכספים של סאיטקס. את טבע זכה להכיר כבר לקראת סוף שנות השמונים, כשכיהן בין השנים 89' עד 95' בתפקידים שונים בחברה, ביניהם סגנו של זיסקינד.

"אנשים מתחברים לטבע כי הם אוהבים להתחבר לחלום, ואני, במובן מסוים, חי את החלום", מודה דשא. "אני בר מזל. היה לי המזל לעבוד גם בסאיטקס, גם בצ'ק פוינט וגם בטבע - שלושתן מהחברות המובילות בארץ. אני גולנצ'יק, ולכן לא אכנה אותן 'ספינות דגל'. אני לא אוהב דימויים מעולם הים".

*טבע הגשימה את החלום והפכה לנוקיה הישראלית. אתה מאמין שיש עוד סיכוי שתקום בארץ עוד חברה כמוה?

"אני מאמין ביזמות מקורית ישראלית, ולכן אני מאמין שיש אפשרות שתקום כאן 'טבע' נוספת. רק צריך לקחת את המודל של החברה וליישם אותו".

*אך טבע החלה לצמוח שנים לפני קום המדינה. הערכים שהובילו יזמים אז שונים מהערכים שמובילים יזמים היום.

"זה נכון, אך טבע המודרנית החלה לצמוח באמצע שנות השמונים לאחר שגילתה את שוק הגנריקה בארה"ב. לכן, אני עדיין מאמין שזה אפשרי להקים חברה נוספת כמוה. צריך לחלום בגדול, ולפעול בנחישות ובזהירות. מה שיפה בטבע הוא העובדה שהחברה מעולם לא הייתה תחת סיכון קיומי. כל המהלכים הגדולים שביצעה נעשו בזהירות מחושבת ועל רובם חתום אלי הורביץ (כיום יו"ר טבע ובמשך שנים מנכ"ל החברה, ט.צ.). כדי לבנות חברות גדולות צריך אנשים מיוחדים ואני מאמין שיש עוד אנשים כאלה בישראל".

כשטבע וליהמן ברדרס נפגשו

למרות שבפועל משבר האשראי החל הרבה לפני נפילת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, במקרה של טבע קשה שלא להתייחס לנפילה כאל אירוע מכונן. במהלך ספטמבר האחרון, אז נשם ליהמן ברדרס את נשימותיו האחרונות, החלה טבע לסגור את הקצוות האחרונים של רכישת באר, כשליהמן ברדרס, שבמשך שנים שימש כבנקאי הבית של החברה, ליווה את טבע גם בתהליך הרכישה לעיל. "אני מאמין גדול במזל", אומר דשא כשהוא נזכר בימים בהם קרס בנק ההשקעות האמריקני. "היכולת שלנו לנהל את מה שאנחנו עושים היא די מוגבלת. גורם האקראיות משחק תפקיד מאוד מרכזי בחיים בכלל ובעסקים בפרט, ולמזלנו, לא בחרנו בליהמן ברדרס כבנק המממן כי אם בבנק לאומי ובבנק הפועלים".

דשא מספר כי לא מדובר היה בהחלטה פשוטה. "בליהמן ברדרס הפעילו עלינו לחץ מאוד גדול בנושא, ומבחינתם מדובר היה בדרישה די לגיטימית. ליהמן ברדרס שימש כבנקאי הבית של טבע במשך עשרות שנים, והחברה הצליחה לבנות עימו Relationship, קרבה כמו שהאמריקנים נוהגים להגיד. זו מילה מאוד חזקה בעולם של בנקאות ההשקעות אך טבע בחרה בסוף בשני הבנקים הישראליים, ולא בגלל שהייתי גאון והבנתי שהולך לקרות משהו כי אם בגלל שקיבלנו מהם תנאי מימון נוחים יותר".

כשאנו שואלים את דשא היכן היה ביום שבו קרס ליהמן ברדרס הוא מתקשה להיזכר, למרות שהרושם שהאירוע הותיר בו עדיין חזק. "קשה לתאר את זה במילים. ארגון כזה גדול שבוקר אחד פשוט נעלם כלא היה".

דשא מודה כי למרות שליהמן ברדרס לא שימש כבנק המממן נפילתו יצרה אי וודאות באשר לאופן ההשלמה של רכישת באר. "חלק מהרכישה בוצע במזומן וחלק במניות, וכשהתוהו ובוהו בשווקים החל, הרכישה הפכה לתהליך עוד יותר מורכב. מחירי הכסף החלו לעלות ואותם מודלים כלכליים שתמיד לומדים אותם בביה"ס למינהל עסקים הפכו מתיאוריה למעשה".

*למרות שיש הטוענים כי אותם מודלים תיאורטיים קרסו כמו מגדל של קלפים.

"הם לא קרסו, אך הפרמטר ששמו 'מחיר ההון' באותם מודלים התחיל לטפס בצורה מבהילה. לפתע פתאום, עסקה מאוד טובה נחשבה לפחות טובה ובטווח הקצר נוצר מסך מאוד גדול של ערפל. בתוך הערפל הזה, ומתוך מטרה להשלים את רכישת באר, נאלצנו להיות קצת יותר יצירתיים בדרך המחשבה שלנו".

*אז היו לחברה תוכניות מגירה מה יקרה אם וכאשר...

"וודאי שהיו, אך כמו שתמיד קורה, מדובר היה בתוכניות מגירה לאירועים שלא קרו. אף אחד לא יכול היה ממש לנבא את מה שקרה".

בנקודה זו נזכר דשא באירוע אותו הוא מגדיר כאירוע מכונן בתהליך הרכישה של באר. "במאזן של באר הייתה הלוואה בשווי של 2.3 מיליארד דולר אותה היא נטלה מקבוצה של 40 בנקי השקעות. לפי הסכם ההלוואה, קבוצת הבנקים יכולה הייתה לדרוש פירעון מיידי שלה על רקע חילופי הבעלות בחברה. "היינו צריכים לשכנע את הקבוצה, שכללה בנקים ממשהו כמו 15 מדינות שונות, לא לדרוש פירעון מיידי של ההלוואה, וזה היה אולי אחד הדברים היותר מורכבים שעשינו.

"מדובר היה בקבוצה של בנקים שהייתה מאוד לא הומוגנית בתפיסת עולמה, והיינו צריכים לשכנע אותם לא למשוך בחזרה את הכסף למרות שהתשואה שהם היו יכולים לקבל עליו הייתה נמוכה בהרבה מהאלטרנטיבות שהיו קיימות בשוק באותה העת. באותם ימים AIG החל להראות סימני מצוקה והדרישה של אותה קבוצה לקבל את כספה חזרה הייתה די לגיטימית. לבסוף, הצלחנו לשכנע אותם אחרת".

*כשהממשל האמריקני הציל את AIG מפשיטת רגל היו שטענו כי הוא היה צריך להציל גם את ליהמן ברדרס.

"זו סוגיה הרבה יותר מורכבת. משבר האשראי החל בקריסת בר סטרנס, ואז הממשל האמריקני כן התערב וגרם לבנק להירכש, ולמרות זאת הוא מהלכיו עוררו ביקורת. התערבות של הממשל האמריקני בכלכלה החופשית היא לכאורה פעולה "אנטי אמריקנית", אך כליהמן ברדרס קרס, אותם אלו שביקרו את המהלך של הממשל האמריקני הפכו לאמביוולנטיים. מצד אחד, הם האמינו שנכון להתערב. מצד שני, היה משהו מאוד מתנשא בהתנהלות של ליהמן ברדרס שגרמה להם לחשוב אחרת".

*כאילו ההתנהלות של בנק ההשקעות דרשה עונש.

"לא הייתי מגדיר זאת כך. בסוף היום מי שנענש הם בעלי המניות יותר מההנהלה עצמה, אך היה משהו מאוד שחצני באופן שבו נוהל בנק ההשקעות. את ליהמן ברדרס אפשר היה למכור כמה וכמה פעמים, עוד טרם המשבר, ומיזוג כזה או אחר היה יכול להציל את הבנק. מנכ"ל ליהמן ברדרס סירב לכל ההצעות כי הוא חשב שהבנק שלו הן בן אלמוות, ואני מאמין שהגישה הזו השפיעה על החלטת הממשל האמריקני.

"בדיעבד, מה שקרה אחרי, גרם לממשל האמריקני להבין כי הוא טעה טעות מרה".

*ושהוא כן צריך היה להתערב ולמנוע את קריסת ליהמן ברדרס.

"בוודאי. מדובר היה באבן הדומינו הראשונה שנפלה. לדעתי, התפקיד של ממשלה בכלכלה חופשית הוא לייצר תנאים לצמיחה כלכלית, מצד אחד ולנטרל מוקשים, מצד שני. משבר האשראי טרף את הקלפים. מדובר במשבר קשה שגם הופך את ההתאוששות ממנו לקשה".

*יש המוצאים כבר ניצנים ראשונים לאותה התאוששות.

"העולם עובר את המשבר הנוכחי דרך שימוש ברזרבות כלכליות אדירות שנצברו לאורך השנים האחרונות. זה קשה, וזה כואב למיוחד לאותם אנשים שמאבדים את מקום עבודתם. מדובר במשבר שהחל כמשבר פיננסי והפך למשבר של ביקושים, ואני מאמין שהזרעים שלו נבטו כשמחירי הסחורות החלו להשתולל. כולנו זוכרים את משבר האורז וכיצד מחיר הנפט נסק לרמות בלתי סבירות. אורז, נפט, חיטה ושאר סחורות הם הבסיס לכלכלה. מהם אנו חיים, וכשמחיריהם החלו להיות תנודתיים, אז נזרעו השורשים למשבר הנוכחי.

"לכן, אני מאמין שאנו בדרך החוצה מהמשבר. העולם היום הרבה יותר מכווץ, מעט יותר שפוי, קצת פחות ממונף ועם מנכ"לים שמקבלים שכר סביר יותר, ונוטלים סיכונים בהתאם לו".

"המנהלים בטבע משתכרים יפה"

כשדשא נוגע בסוגיית שכר המנכ"לים אנו שואלים אותו כיצד נכון היום לתגמל מנהלים. "זו שאלה שאין לה תשובה חד משמעית", הוא עונה. "שכר מנכ"לים הוא דבר סובייקטיבי. ברוב המקרים, בחברות שמתנהלות נכון, צומחות ומרוויחות, יש רמות שכר שפויות, ולא מדובר במקרה. שכר הוא חלק מתרבות ארגונית, חלק מהיכולת של החברה להתאים את ההוצאות להכנסות".

טבע, נזכיר, נסחרת בנאסד"ק ומדווחת לרשות לני"ע האמריקנית כחברה זרה שאינה מחויבת בפירוט שכר מנהליה. עקב כך, לא ניתן לדעת מה היא עלות שכרו של שלמה ינאי, מנכ"ל החברה ושאר בכיריה. "שכר המנהלים בטבע הוא שפוי", אומר דשא. "המנהלים בטבע משתכרים יפה", הוא מוסיף אך לא מפרט מעבר לכך.

*כסמנכ"ל כספים, אלו לקחים הפקת מהמשבר הנוכחי?

"לטוב או לרע, משבר האשראי מיקם את המקצוע שלי תחת אור הזרקורים. לפתע התברר שניהול מבנה הון של חברה, ניהול נכסיה והתחייבויותיה הוא חלק בלתי נפרד מהתנהלותה השוטפת. בנוסף, אני מאמין גדול בתזרים מזומנים ואם דו"ח של חברה כולל ארבעה חלקים, המשבר הנוכחי שם במרכז את דו"ח תזרים המזומנים ולא את דו"ח הרווח והפסד.

"תזרים מזומנים הוא הדבר האמיתי היחיד. החשבונאות המודרנית מנתקת את הקשר בין נתוני הרווח וההפסד של החברה לבין תזרים המזומנים שהיא מציגה. זה תהליך לא טוב".

כשדשא מדבר על "חשבונאות מודרנית" הוא מכוון דבריו לכללי IFRS וכללי US GAAP, אותם כללי חשבונאות אליהם צריכות להיצמד חברות ציבוריות. "מדובר בשתי שיטות שיצרו שתי תופעות משונות", אומר דשא. "בראשונה, כפי שאמרתי, ניתק הקשר בין דו"ח הרווח והפסד של החברה לבין דו"ח תזרים המזומנים. בשנייה, שהיא יותר בעייתית בעיניי, האזרח הקטן לא מצליח להבין את הדו"חות. עוד מעט ייווצר מצב שבו אנשים כמוני יצטרכו יועץ צמוד כדי להבין את הדו"חות, וזה די חמור".

כשהוא חוזר לסוגיית משבר האשראי, מקפיד דשא, בדומה לעמיתיו, להגיד כי בישראל משבר האשראי הוא מיובא, לפחות כמו שפעת החזירים. "זה אולי נשמע בנאלי אבל זה נכון".

מיובא או לא, לא מעט ביקורת הופנתה בחודשים האחרונים כלפי משרד האוצר בטענה כי זה התעורר מאוחר ולא זיהה את סימני המשבר בארץ. "זה קצת פופוליסטי לטעון שבדיעבד מישהו לא הבין ו/או לא היה מספיק אקטיבי", בוחר דשא שלא להיות שותף לביקורת. "אנו מאוד אוהבים להביע את דעתנו וזה טוב. יש כאן אנשים מאוד דעתניים, ואני מאמין שמדובר במשהו חיובי ולא שלילי אך לא תמיד יש לנו ביקורת שהיא רלוונטית. אני דווקא מפרגן למשרד האוצר ולבנק ישראל.

"אני חושב שהם התנהלו בצורה מאוד אחראית ולא היסטרית. נכון, יש בישראל בעיה של מחזור חוב, אך הפיתרון שלה טמון בתזרים מזומנים, כפי שציינתי. כשמישהו לוקח חוב, הוא חייב לדאוג שיהיה לו תזרים מזומנים שישרת אותו. אותם טייקונים, כפי שקוראים להם, קבוצה של אנשים וחברות שלקחו חוב מבלי שהיה להם תזרים מזומנים שישרת אותו, בנו על שוק ההון שיסייע להם למחזר את החוב אך אם יש משהו שמשבר האשראי לימד אותנו הוא שהחיים לא מתנהלים באופן ליניארי".

*אני מבינה מדבריך שאינך דוגל במתן סיוע ממשלתי לאותם טייקונים.

"אכן כך. הם צריכים להסתדר לבד. ממשלה צריכה להתערב במקום שבו היא רואה כדור שלג שנע באופן שיכול להשפיע באופן משמעותי על כולנו.

"למען האמת, אני ממש לא אוהב את המושג 'טייקונים'. לא מדובר כאן על טייקונים. מדובר על אנשי עסקים שבנו עסק, וברוב המקרים עשו זאת ביושר, תוך כדי תרומה למדינה. במושג 'טייקונים' יש איזו שהיא רמיזה שלילית".

לא מתכנן את הפנסיה

את הראיון עם דשא קיימנו במלאות שנה לכניסתו הלא רשמית לתפקידו הנוכחי, ועשרה חודשים אחרי כניסתו הרשמית. "בתאריך 28 באפריל 2008 התחלתי בחפיפה מול דן זיסקינד, ובתאריך 1 ביולי מוניתי באופן רשמי לתפקיד", הוא נזכר. "שנה אחת בטבע זה כמו מספר שנות כלב. רשימת האירועים שלקחתי בהם חלק בשנה האחרונה היא כמעט אין סופית. זו הייתה שנה מרתקת".

*יש משהו שלמדת בצ'ק פוינט והבאת עימך לטבע?

(מחייך) "זה אולי יישמע פולני אך כשמישהו מספר על מה שיש לו, הנטייה של האחרים היא למצוא מה אין לו. לא הבאתי עימי מצ'ק פוינט משהו שלא היה קיים בטבע מלכתחילה אך כן ניסיתי, ואני עדיין מנסה, לתת דגשים אחרים. צ'ק פוינט, למשל, היא חברה מאוד ריכוזית ואילו טבע היא חברה מאוד מבוזרת, ולא רק במידת הפריסה של פעילותה כי אם גם בתפיסות עולמה והפילוסופיה הניהולית לפיה היא עובדת".

*אולי זה נובע מהעובדה שבצ'ק פוינט, היו"ר הוא גם המנכ"ל וגם בעל המניות הגדול בחברה.

"לא בהכרח. אני מכיר חברות שבהן היו"ר הוא גם המנכ"ל והן יחסית מבוזרות. יש יותר מדרך אחת להצליח, ועוד לא נכתב הספר שמלמד איך להצליח בעסקים. את צ'ק פוינט בנה גיל שויד, ואת טבע המודרנית בנה אלי הורביץ ומדובר בשני אנשים מאוד שונים, בעלי תפיסת עולם מאוד שונה".

דשא מודה כי הוא עדיין מתגעגע לאנשים עימם עבד בצ'ק פוינט. "ואני לא מתכוון דווקא לאנשים יותר צעירים", הוא מדגיש. "הגיל הממוצע של האנשים שאני עובד עימם כאן אינו שונה מהותית מהגיל הממוצע של האנשים עימם עבדתי בצ'ק פוינט. גם צ'ק פוינט כבר אינה חברה צעירה כל כך, ואילו בטבע יש תהליך הצערה של מנהלים".

*מן הצד נראה שאתה די נהנה להיות סמנכ"ל כספים.

"נכון".

*ואין לך חלום להתקדם עוד שלב בסולם, אולי לתפקיד של מנכ"ל?

(מחייך) "כשחזרתי מצ'ק פוינט לטבע, קיבלתי שתי החלטות. הראשונה, להיות CFO של טבע. כשעזבתי את החברה לפני 13 שנה נותר בי הרצון לחזור אליה ולסגור מעגל, וכשנוצרה ההזדמנות מאוד שמחתי. סגרתי מעגל. ההחלטה השנייה הייתה שהתפקיד בטבע עומד להיות התפקיד האקזקוטיבי האחרון שלי.

"אם בוחנים את הקריירה שלי רואים שאני נוטה לכהן במשך שנים ארוכות בתפקיד אחד, ולכן החלטתי שאני לא רוצה להיות מנכ"ל של חברה כי אם CFO של החברה הכי גדולה בארץ. למען האמת, CFO זה מקצוע ואת זה למדתי מדן. זו לא מקפצה שמתנדנדים עליה וממנה עפים לתפקיד אחר. זה מקצוע, וזה מקצוע די קשה.

"אני נהנה ממה שאני עושה, ואני אוהב להשפיע דרך הזווית הפיננסית שהיא הזווית שדרכה אני רואה את העולם".

*אך לא תמיד נכון לבחון את העולם דרך זווית אחת.

"נכון, ואני משתדל שזו לא תהיה הזווית היחידה. אני יודע שזה לא תמיד נכון לבחון את העולם רק דרך המספרים כי אם גם דרך האנשים ודרך התהליכים".

*אז יש סיכוי שמטבע תצא לפנסיה?

(מחייך) "אבא שלי בן 80 והוא עדיין עובד. אני לא ממש חושב על פנסיה. אני ממשיך לרוץ היום באותם קצבים שרצתי לפני 30 שנה".

*אך אין שנייה לטבע. מתפקידך הנוכחי תוכל רק לרדת.

"אני לא יודע מה זה לרדת או לעלות בחיים. אני רץ למרחקים ארוכים, וכפי שזה נראה כרגע גם בתפקידי הנוכחי בטבע אכהן למשך תקופה לא קצרה".

בטבע או מחוצה לה, דשא מתכונן בימים אלו לתפקיד הרבה יותר חשוב - סבא, ובפעם הראשונה בחייו. "יהיה לי נכד", הוא מתגאה. "אצלי המשפחה היא עולם ומלואו. היא מקור הכוח שלי". *

צרו איתנו קשר *5988