רשות המסים חוששת מגל של תביעות ייצוגיות נגדה בעקבות פסק דין אריה גבע

האם הסכר שהגן על קופת המדינה מפני תביעות ייצוגיות בנושא מסים עומד להיפרץ? יש המאמינים שהוא נפרץ בימים אלה. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב טוענת המדינה בעצמה ל"רעידת אדמה בעולם המסים" אם תתקבל התביעה בפסק דין אריה גבע, ובינתיים די בדחיית בקשת המדינה לסלק את התביעה על הסף כדי לקבוע: יש שינוי בשטח.

העמדה המסורתית של המדינה ושל בתי המשפט היתה, כי לא יתכן שנישום יישב בחיבוק ידיים וייתן לנישום אחר לריב את ריבו, כלומר: אפילו נגבה מס ביתר מנישום מסוים, אין להתיר לנישום אחר להיות חלוץ לפני המחנה ולתבוע החזרים במסגרת תביעה ייצוגית, משום שהליכי מס הם הליכים ייחודיים שצריכים להתנהל בדיון אישי.

עקרון זה ספג מהלומה עם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006, אשר קבע כי ישנה אפשרות עקרונית לתביעה ייצוגית בענייני מס, ונקבעה הפרוצדורה להגשת תביעה שכזו נגד רשות המסים. למרות החוק החדש, נצמדה הפרקליטות לעמדתה המקורית ודרשה מבית המשפט למחוק על סף בקשות לאישור תביעות ייצוגיות נגד רשות המסים. עד שבפברואר האחרון עמדת הפרקליטות קיבלה מהלומה מפי השופט מגן אלטוביה, בפסק דין עו"ד אריה גבע (בש"א 30602/07, בתיק עיקרי ת"מ 141/06).

עו"ד גבע טען, באמצעות עו"ד דורון לוי ועו"ד מיכל רוזנברג ממשרד עמית, פולק, מטלון ושות', לפטור ממס לרווחים שצמחו על כספי פיצויים שהופקדו לקופת גמל, וביקש לאשר את התביעה כייצוגית, ולייצג שכירים בעלי קופות פנסיה שאינם מגישים דו"חות שנתיים למס הכנסה. משמעות קבלת התביעה היא החזרי מס לאותם שכירים וזאת מבלי שהגישו דו"ח ובו בקשה להחזר. נגד זאת טענה המדינה כי יש לדחות את הבקשה על הסף לפי הכלל שבדיני מס כל אחד נלחם את מלחמתו, וטענה כאמור ל"רעידת אדמה" אם בקשתה לא תיענה.

גבע טען כי מדובר ב"סוגיה משפטית תקדימית והיולית", בה יש לדון על רקע תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות, ו"ממילא אין בנמצא פסיקה העוסקת בנושא". מנגד סבורה הפרקליטות, כי במטרה למנוע את "רעידת האדמה - לא פחות - בעולם המסים" כלשונה, יש לקבוע בצורה נחרצת, כי חרף חידושיו הרבים של חוק התובענות הייצוגיות בתחומים שונים, בשדה המס - מה שהיה הוא שיהיה. כלומר, בירור מחלוקת בנוגע לשומה לרבות בשאלות של השבת מס, תיעשה בדרך הייחודית שנקבעה בחוקי המס השונים, כפי שקובעת ההלכה הפסוקה רבת השנים בעניין זה - היא ואין בלתה.

נפתחה דלת

השופט אלטוביה קבע כי המבקש לשמש תובע ייצוגי לצורך תביעה נגד רשות המסים צריך לפתוח בהליך שומתי ולהמשיך בו לכל אורכו, לרבות הגשת הודעת ערעור או פנייה לערכאות, כקבוע בחוק המס הספציפי. כלומר, רק מי שערער על שומת מס יוכל להגיש תביעה ייצוגית להשבת המס. מסיבות טכניות איפשר אלטוביה לעורר לתקן את עתירתו בהתאם להחלטתו, ולאפשר למדינה להשיב, אך המשמעות המעשית של החלטת ביניים זו היא דחיית בקשת המדינה לסלק על הסף את הבקשה לתובענה ייצוגית.

ד"ר שמואל בורנשטין, שותף וראש מחלקת המסים במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', אומר כי ללא ספק יש שינוי, אך עומקו והיקפו אינם ברורים. "מה שכן ברור הוא, שבשאלות טכניות יש כעת יותר סיכוי לפתח את התביעה, ופחות סיכוי שתסולק על הסף. ללא ספק נפתחה הדלת לתביעות ייצוגיות בנושאי מס. במיוחד דברים אמורים לגבי הכנסה פאסיבית - מריבית, דיבידנד, נקודות זיכוי וכיו"ב - כאן ישנו סיכוי גבוה לאשר את התביעה, כי קל להגדיר את הקבוצה: יש רישום בבנקים או בביטוח הלאומי", מפרט עו"ד בורנשטין. "השאלה היא האם בית המשפט יסכים להרחיב את הקבוצה ולהכיל קבוצות יותר מתוחכמות, בנושאים יותר מורכבים - כמו הוצאות מטפלת בילדים, קיזוז הפסדים וניכוי הוצאות. הכרה בהוצאות טיפול בילדים למשל אינה יכולה להתבצע בלי הגשת דו"ח אישי מפורט, בשונה למשל מנקודת זיכוי לה זכאי כל אדם העונה על קריטריון מסוים".

עו"ד אביגדור דורות, שותף וראש מחלקת מיסוי עקיף וסחר חוץ במשרד שדות ושות', רואה פתח לתביעות ייצוגיות לפחות לגבי מיסוי ישיר. לדבריו, פסק דין גבע פתח דלת עבור מי שיעמוד במסגרת הפרוצדורלית, כלומר נישום שהיה זכאי לקבל החזר מס אם היה מגיש דו"ח אישי בעצמו.

יותר כוח

לגבי מיסוי עקיף, עו"ד דורות טוען כי העניין מסובך בהרבה, משום שמסים עקיפים (מע"מ, מכס, מס קנייה) מגולגלים לציבור על-ידי בתי עסק, ולרוב לא מוטלים ישירות על הציבור על-ידי רשות המסים. דורות מזכיר פסק דין מינואר השנה, רונן שוהם נ' כלמוביל ואחרים. היתה זו בקשה לתביעה ייצוגית של רוכשי רכב נגד יבואני רכב, בטענה שנדרשו לשלם מס בולים גם על מרכיב המע"מ בעלות הרכב, וזאת לטענתם בניגוד לחוק. התביעה נדחתה, והתקבלה עמדת היבואנים לפיה הם רק צינור לגבייה והעברת הכספים למדינה. מאידך, המדינה חדלה לגבות מס בולים, ולכן נשמטה הקרקע מתביעה ייצוגית ישירה נגד רשות המסים בנושא זה.

לדברי עו"ד דורות, "מכאן והלאה יתרחב נושא התביעות הייצוגיות נגד רשות היסים, אני בטוח. אני כמייצג ער להיבט הזה, שאם נושא מסוים רלוונטי לנישום אחד, אולי יש מאגר נישומים שלם שהנושא רלוונטי עבורם. אם נמצאת קבוצה של 5,000 נישומים שכאלה, מאזן הכוחות ייטה לטובתם ויהיה להם הרבה יותר כח מאשר לנישומים בודדים במאבק נגד הרשות. יש חשיבות בהפיכת הסכסוך האישי לתובענה קיבוצית".

מגמת עלייה

דורות מדגיש חיסרון בולט בתביעות הייצוגיות בנושאי מסים - המגבלה בחוק מ-2006, שקבעה, במסגרת איזון שביצעה הכנסת, כי ניתן לתבוע החזרים רק עבור שנתיים אחורנית מיום התביעה, ולא 7 שנים כמקובל. מגבלה זו נועדה להגן על קופת המדינה, ומגבילה מאוד תביעות בעלות משמעות רטרואקטיבית מכריעה.

ד"ר גיל אוריון, שותף בכיר במשרד עו"ד פישר בכר חן ול אוריון, המתמחה בתביעות ייצוגיות, מצנן את ההתלהבות. לדעתו, ההחלטה בפסק דין אריה גבע הבהירה שיש פתח לתביעות ייצוגיות נגד רשות המסים, אך לא יצרה לדעתו מגמה חדשה ושינוי מצב דברים שלא היה קיים קודם לכן.

לדבריו, ההחלטה עולה בקנה אחד עם חוק תובענות ייצוגיות מ-2006 ומשקפת היטב את כוונת המחוקק, והיא שסוגיה הנוגעת לרבים, אך מתייחסת לסכומים קטנים שבגינם איש לא יטרח לתבוע, תועבר להליך משפטי אחד במסגרת תובענה ייצוגית, לרבות בנושא מסים. "ההכרעה כאן לא התמודדה עם סוגיה של תביעה נגד רשות המסים, אלא דנה בשאלה עקרונית, מה דינו של בירור תביעה ייצוגית כשיש כלי בירור אחרים. הפרקליטות טענה בפסק דין גבע כי כשיש פרוצדורה מוגדרת לטיפול בסוגיה בחוקים אחרים - יש לפעול לפיהם, ולא בדרך של תביעה ייצוגית. החידוש בפסיקה היא החלטת בית המשפט, לפיה גם כשיש פרוצדורה כפי שטענה הפרקליטות - נתיב התביעות הייצוגיות פתוח בפני הנישומים".

לדברי ד"ר אוריון, "קשה להגיד מה יהיה בעתיד. אנחנו נמצאים בשנים האחרונות במגמה של עלייה בהגשת תביעות ייצוגיות בכלל, ושל תביעות ייצוגיות בנושאי מס בפרט. אני מניח שהמגמה תתגבר".

ייצוגיות במסים

1. בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה תוספת המע"מ שנפסקת בבתי המשפט לטובת המדינה, אשר נגבית על-ידה במסגרת ההוצאות שנפסקות לטובתה בסוף הליכים משפטיים שבהם היתה מעורבת. המבקש טען כי בחוק מע"מ המדינה מוגדרת כמלכ"ר, ולפיכך היא אינה זכאית לגבות מע"מ, ועל כן אין היא אינה זכאית לתוספת מע"מ בנוסף על שכ"ט עו"ד שנפסק לטובתה. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האישור לתובענה ייצוגית, בקובעו כי התובענה מעוררת שאלה משפטית מהותית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, וכי ישנה אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית כוללת את כל מי ששילם למדינה מע"מ בנוסף על שכ"ט עו"ד, במקרים בהם המדינה היתה מיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה, בשנתיים שקדמו להגשת התובענה, דהיינו החל מ-27.12.04.

(ת"מ 140/06, שמואל אחימן נ' רשות המסים ואח').

2. נפסק כי אין מקום להיעתר לדרישת העוררים לראות את בקשתם כתובענה ייצוגית, שכן חוק התובענות הייצוגיות אינו חל על הליכים בפני ועדות ערר. עוד נפסק כי נושא התביעה הייצוגית כולו הוא מחוץ לסמכות הוועדה, ולכן אין לה סמכות אפילו להחליט על העברת ההליך לערכאה המתאימה.

(ועדת ערר מס שבח, ו"ע 1063/02, בש"א 232/03, סולטן רוזי ואח' נ' מנהל מס שבח נתניה, פברואר 2007).

3. בקשה להכיר בתביעה שעניינה שיעור ניכוי המס ממענק הפרישה (25% במקום שיעור מס שולי רגיל). פקיד השומה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף: ראשית, הדרך להתמודד עם מחלוקת מסוג זו היא הדרך הקבועה בחוקי המס השונים, ולענייננו - פקודת מס הכנסה. שנית, גם אם נפל דבר עם חקיקת החוק החדש ונפתח דרכו הערוץ המקביל על דרך הגשת תביעה מינהלית להכיר בה כתובענה ייצוגית, לא נתמלא בתובענה האישית דנן אף לא אחד מ-4 תנאי הסף הנדרשים לאישורה של התובענה כייצוגית (סעיף 8(א) לחוק). בית המשפט דחה את הבקשה לתובענה ייצוגית בקובעו כי כבר נקבעה הלכה לעניין הסיווג לצורכי מס של תשלומי מענק פרישה, דהיינו שהם חייבים בשיעור מס רגיל. לפיכך לא מתקיים האמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. שכן, לא זו בלבד ש"אין אפשרות סבירה" להכרעת התובענה (האישית) לטובת המבקש, אלא שההלכה והפסיקה שוללים אפשרות שכזו מעיקרא.

(ת"מ 102/06, אפרים זיו נ' מדינת ישראל).

4. בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנוגע לחיוב במס בולים על רכיב המע"מ בעסקאות. המשיב, בהתאם להוראת סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, הודיע כי על אף שהוא סבור שגביית מס בולים על רכיב מע"מ בעסקאות נעשית כדין, הוא החליט להפסיק את הגבייה, בשל ביטול החיוב במס בולים כליל. נוכח הודעת המשיב התבטל הצורך במתן החלטה בדבר אישור התובענה.

(בש"א 19983/06, אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים).

5. לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגשה בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד רשות המסים בהיקף של כ-30 מיליון שקל. זאת, בטענה כי הרשות גובה שלא כדין וללא הרשאה בחוק, דמי הרשאה מכל יבואן המשחרר משלוח יבוא אווירי בבית המכס נתב"ג בסכום של כ-20 שקל בעבור כל רשימון. התובעת, MDK ניהול סחר ושיווק, טוענת כי גביית דמי ההרשאה הינה ייחודית למשלוחי יבוא אוויריים המשוחררים בנתב"ג ואינה נגבית בבתי המכס האחרים ביבוא הימי. לדבריה, בתקופה הרלוונטית (2007-2008) שוחררו כ-1.15 מיליון רשימונים. נטען כי מדובר בגביית מס או אגרה שלא כדין, ולכן הגורם שצריך לשאת בעלויות דמי ההרשאה הוא בית המכס נתב"ג ולא ציבור היבואנים. טרם התקבלה תגובת רשות המסים.

(ת"מ 102/09, מ.ד.ק. ניהול סחר ושיווק נגד רשות המסים).