הגניוס הכלכלי

אלדו רוסטיקיני הוא כלכלן איטלקי לבבי המצויד ברעמת שיער בריאה, המזכירה את זו של אלברט אייינשטיין. הראיון איתו הפך במהרה לקורס מבוא פרונטלי. הוא אפילו פנה אליי בשאלות מדי פעם, כדי לוודא שהבנתי את החומר. הכלכלן החביב הזה עוסק למעשה בעבודה די נפיצה: אחת המסקנות שעשויות לעלות ממנה היא שהצלחה כלכלית מועברת באופן גנטי מהורים לילדיהם.

המחקר האחרון של רוסטיקיני - שאותו ערך עם סטיבן ברקס, עם ג'פרי קרפנטר ועם לורנץ גואט - בחן התנהגות של כאלף נהגי משאיות בארצות הברית. החוקרים ערכו לם מבחני אינטליגנציה (איי-קיו), וביקשו מהם להשתתף בכמה ניסויים קטנים. באחד הניסויים התבקשו הנהגים לבחור בין שתי אפשרויות: להמר על כסף או לקבל אותו בוודאות. בניסוי אחר התבקשו לבחור בין קבלת סכום כסף בו-במקום לבין קבלת סכום גדול יותר מאוחר יותר. ניסוי מורכב יותר דרש מהנהגים לשחק במשחק אמון אנונימי.

השחקן הראשון קיבל 5 דולרים ואת הזכות לבחור אם לשלוח אותם לשחקן השני; גם השחקן השני קיבל 5 דולרים בעצמו, וגם הוא נשאל כמה היה שולח לשחקן הראשון, לו קיבל ממנו את 5 הדולרים שלו - לעומת השאלה כמה היה שולח לו אילו לא היה מקבל ממנו כסף כלל. החוקרים הבטיחו שיכפילו את הכסף שנשלח בכל כיוון - כלומר, אם השחקנים משתפים פעולה, הם יכולים להרוויח 10 דולרים כל אחד.

הניסוי חשף דגם מעניין: הנהגים שזכו לציונים הגבוהים ביותר היו אלה שגילו את מידת הסבלנות הרבה ביותר, היו מוכנים יותר לקחת סיכונים מחושבים, דחו הימורים מסוכנים, וקיבלו הימורים מבטיחים יותר. בחירותיהם חשפו גישה עקבית יותר לנטילת סיכונים, ואף רמת סבלנות עקבית יותר. אותם נהגים נטו יותר לחזות נכונה את מעשי השחקנים האחרים במשחק האמון, וזכו ביותר כסף בסך-הכול. כששיחקו בתפקיד השחקן השני, הם הפעילו הרבה יותר מחשבה ביקורתית: תגמלו מעשים של שיתוף פעולה והענישו את מי שלא נתן בהם אמון.

נדמה שאינטליגנציה גבוהה צועדת יד ביד עם סבלנות, עם נטילת סיכונים מחושבת, ועם שיפוט טוב יותר של מעשי האחר - והדבר נכון גם אחרי ההתאמה הסטטיסטית לנתוני הגיל והגזע. הדברים אף אינם מוגבלים למעבדה; רבים מנהגי המשאית נושרים מהתפקיד לפני השלמת שנתם הראשונה בעבודה, אף שמשמעות הדבר היא שעליהם להחזיר לחברת המשאיות את עלות הכשרתם, המגיעה לעתים לאלפי דולרים.

הדבר מעיד על חוסר סבלנות, על חוסר יכולת להעריך בכמה כסף מדובר, או על טעות חישוב חמורה בתוכניתם המקורית להיות נהג משאית. תהיה הסיבה אשר תהיה, שיעורי הנשירה מתאימים לנתוני הניסויים של רוסטיקיני ולנתוני האינטליגנציה הנמוכה, חוסר הסבלנות ויכולות השיפוט המוגבלות לגבי נטילת סיכונים.

רוסטיקיני אומר, למעשה, שכל הנתונים לשגשוג בחברה הקפיטליסטית נמצאים בו-בזמן - או שאינם נמצאים שם כלל. אולי זו אינה אמירה מפתיעה, אך אי-אפשר לומר שהיא ברורה מאליה, ומכאן נובעת היפותזה מעוררת מחלוקת: אם אכן מתאימים כל הנתונים הללו, אזי מתקבל יותר על הדעת שהצלחה כלכלית מועברת מדור לדור.

"התהליך הזה עשוי להיות סביבתי, גנטי, או שניהם", כותבים החוקרים בהערת שוליים, "אך הגרסה הגנטית היא המעוררת מחלוקת ביותר". אכן, אבל גם הרעיון של העברת ההצלחה הכלכלית באמצעים סביבתיים הוא פרובוקטיבי כשלעצמו - בייחוד לגבי הכלכלנים, הנוטים לקוות כי מדיניות טובה היא המפתח הבלעדי לצמיחה. רוסטיקיני אינו מוטרד מכך. לבבי או לא, הוא בהחלט מוכן להרהר באפשרויות מטרידות.

תסתכן בגירוש ממנו.