דורון תבורי | שחקן

אחרי 12 שנים כשחקן תיאטרון מהמניין בבאר שבע ובחיפה, מצא את עצמו דורון תבורי, 57, שחקן ("אקווס", "המלט", "קשר דם"), זמר ומתרגם, במציאות חדשה, שבה רוב הקולגות עברו לחוזים אישיים והאולמות המקומיים הפכו לכוח הקנייה העיקרי בשוק. אחרי תקופת הסתגלות לא פשוטה, הבין שכדי לעבוד הוא חייב להיות יזם ולנהל את עצמו אמנותית. תבורי הפך לפרילאנס, ובמשך 15 שנים התפרנס מפרויקטים שהגה, תרגם, בנה קונספט, שיחק ודחף לבד לתיאטראות הגדולים. יכול להיות שהיה ממשיך כך, אלמלא קרתה התקלה ב"נתן החכם", פרויקט שבישל במשך שנה וחצי בשביל ה"קאמרי" ושבוטל במפתיע. "זה התפוצץ לי בפרצוף", אומר תבורי, כיום מנהלו האמנותי של תיאטרון "הזירה הבין תחומית" בירושלים. "בדרך כלל עבדתי על שני פרויקטים בשנה, שבהם גם שיחקתי, ותמיד היה עוד אחד בתנור. ופתאום נשארתי בלי חוזה".

אז החלטת להרים את "נתן החכם" בכוחות עצמך?

"עבדתי עם איתי טיראן, נעמה שפירא, בוריס אחנוב ורוני פינקוביץ', חבורה מדהימה שעבדה בלי לקבל אגורה. הוצאתי מהכיס 2,000 שקלים, מתוכם 800 על אופניים שהיו על הסט, והצגנו שמונה פעמים - שלוש במתנ"ס בפרדס חנה והשאר בשישי פעם בחודש בקאמרי, עד שנשבר לי".

אמרת בזמנו שלא שיווקת את ההצגה כמו שצריך.

"שיווק הוא לא הצד החזק שלי, והוא לא מעסיק אותי".

אבל הוא חלק חשוב בביזנס.

"עוד מעט אהיה כמו המכונה הסובייטית לייצור תפוחי אדמה. הייתי אדם אחד שעשה הכול".

ואז עברת לנהל את תיאטרון חיפה. מה פתאום?

"מתוך רצון להשפיע. בניגוד למחול, המדינה מתקצבת את התיאטרון דרך מוסדות ולא באמצעות יוצרים עצמאיים. המוסדות הגדולים נמצאים על סף הפרטה, וכל פרויקט שיש בו סיכון כלכלי נבעט הצדה".

לגיטימי לשאוף גם להרוויח, לא כך?

"אתה לא יכול לעשות אמנות טובה מתוך חרדה מתמדת מכל דבר שמריח כמו הרפתקה".

מה עשית בחיפה?

"נאבקתי במנכ"ל על חלוקת המשאבים. נראה לי אבסורדי ש-90% ילכו על המנגנון, ואולי 10% על יצירה".

אפשר אחרת?

"אם התיאטרון מתכנס מבחינת מנגנון הוא יכול להשקיע משאבים ביצירה".

אבל בלי שיווק אגרסיבי לא יבוא קהל.

"צריך להשקיע בו כסף. צריך להציע לקהל סל מגוון של מוצרים, בהם גם כאלה שכרוכים בסיכון. אבל בפועל זה לא נעשה. אם כבר מעלים מחזה תובעני מבחינת הקהל, אז מלהקים אותו באופן מסחרי שיקרוץ אליו".

לא ממש הצלחת להגשים את החזון שלך.

"תיאטרון חיפה הוא מחלקה בעירייה, ובאותה תקופה משרד התרבות בחר להעלים עין. ההצעה שלי הייתה לאפשר ללהקה חדשה להתפתח במשך שנתיים, ובמקביל לספק לקהל הצגות חוץ לתקופת הדגירה".

ועל מה הכול התפוצץ אחרי שנה?

"על יחסי אנוש, על פוליטיקה, על זה שהזמנתי את ג'וליאנו מר להצטרף, ועל מאבק בלתי אפשרי עם המנכ"ל. בשלב מסוים הפסיקו לי את העבודה".

זה היה שווה?

"מבחינתי זה היה בגדר שלח לחמך על-פני המים".

לחם לא יצא מזה. היית מסודר כלכלית כשפוטרת?

"לא. הייתי מובטל".

ממה התפרנסת?

"מחלטורות. כל מיני דברים. פרסומות אני לא אעשה גם במצבים כאלה, והיו תקופות של אבטלה. אף פעם לא עשיתי דברים בשביל כסף פרופר".

זה לא לגיטימי?

"אני לא מסוגל. זה נעצר לי באף ולא יוצא החוצה. הייתי ככה שנה".

חוסר הביטחון הכלכלי הזה לא מוציא מהדעת?

"זה נורא לא נעים".

אתה דואג לעצמך? ביטוח פנסיוני? חסכונות?

"אני ממשיך להופיע כשחקן. עשיתי את 'אקווס' עם רמת ההשתכרות של בית ליסין, את גנסין ב'קול המוזיקה', את 'חגיגת קיץ', אבל אני לא יכול להתפנות לחזרות בתיאטרון, ולו בגלל התיאומים".

עם המשרה שלך בתיאטרון הזירה.

"לשם הגעתי כבר הרבה יותר מנוסה, ובמשך תקופה הייתי גם המנהל האדמיניסטרטיבי".

גם לנהל, לשווק, ולהתעסק עם חשבונות?

"באמת בשלב מסוים פרשתי. נכון שיצרתי בעיית תזרימים זמנית ושהשיווק לא טופל מספיק, אבל יש משהו ב'הזירה' שמפתה לזה, כי התיאטרון מיועד לאמנות אלטרנטיבית, מה שמשפיע על הפוטנציאל השיווקי".

המחיר שאתה משלם על הניהול שווה?

"אני חושב שכן. ב'הזירה' האתגר הניהולי היה שונה. זה מוסד שאני עומד מאחורי ההיגד האמנותי שלו, והיה צורך לנפח אותו אמנותית וכספית".

קשה להרוויח כשאתה לא במיינסטרים.

"אם תשימי לפניי פרויקט בינוני עם הרבה כסף ופרויקט מדליק בלי כסף, לא תהיה לי התלבטות".

גם אם תגיע לחרפת רעב?

"למזלי אני לא מגיע לשם". **