מסחרה בע"מ

קבלו סיפור על בחור ישראלי שקיבל בחינם שני כרטיסים לגמר הצ'מפיונס, ועכשיו מוכר אותם ב-35 אלף שקל

1. אני נשבע לכם שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות: על הקו היה אחד מעורכי הדין הבכירים בישראל, שותף במשרד שרובנו היינו מסתפקים בדירה בגודל חדר הישיבות הקטן שבו. "יש כרטיסים?" הוא חקר. "יש מלון?" תבע לדעת.

"בטח שכן" עניתי: "מספרים שלשטיח המעופף נותרו 4 כרטיסים אחרונים, באזור הקרן, אבל למעלה, הם רוצים 1,050 אירו לכרטיס, אבל אם תארגן עוד שלושה חבר'ה, נראה לי שהם יסכימו לרדת עוד".

"לא, זה קצת יקר לי, אבל שמעתי שאתה נוסע בלי כרטיס ומשיג ברחוב בחצי מחיר, אולי תוכל לקנות גם בשבילי?"

אללי, חשבתי לעצמי, אם איש כזה לא יושב ביציע הכבוד, כנראה שהמשק באמת במיתון.

אחר-כך התקשר ההוא שאף אחד לא יודע ממה הוא מתפרנס: היו סיפורים על הלבנת כספים בשירות המאפיה, היה מי שסיפר שזה דווקא מאבא של אשתו, אבל בתכל'ס, כולם רואים אותו תמיד ברכבי יוקרה, ליד האנשים הנכונים בצמרת הכדורגל, בדרך כלל עם סיגר יקר בזווית הפה. "יש לי שני VIP למכור, מכיר מישהו שצריך?"

העברתי אותו למתווך כרטיסים אחד שאני מכיר: "אתה לבד?" חקר הטייקון-וונאבי בקול שקט, "אני רוצה 3,000 אירו לאחד, סה"כ 6,000 אירו". מאחר שאני יודע מה מקור הכרטיסים (עסקן בכיר לשעבר באופ"א), ידעתי שהבחור לא שילם עליהם שקל, אבל די מתאים לו לקבל עליהם עכשיו כ-35 אלף שקל. המתווך שאליו העברתי את הפנייה אכזב: "אני מוכן לקנות ממך ב-3,000, אבל תמורת שניהם, זה לא ממש VIP, אלא רק "קטגוריה 1", בארץ אוכל למכור אותם "רק" ב 2,500 אירו לאחד...", כך המתווך.

מדהים מה שקורה בימים האלו מאחורי הקלעים של תעשיית הכרטיסים: לרומא ייסעו השנה רק אוהדים אמיתיים שמוכנים לשלם כל סכום תמורת הזכות לראות את קבוצתם בגמר, עסקנים שמקבלים את הכרטיסים שלהם בחינם, או כאלו שיש להם הרבה שטרות מזומנים שעליהם לא הצהירו מעולם, ושישמחו להחליף כרטיס שערכו הנקוב הוא 150 אירו, בכ-2,000 אירו - שוויו בשוק השחור.

אילו רק יכלו הכרטיסים לדבר, היינו שומעים לא מעט סיפורי שחיתות שכמותם לא נשמעו מאז ימי רומא הקיסרית.

2. ביציע הכבוד בקרית אליעזר ביום שני נראו שני אנשים מרוצים: יעקב שחר, שמכבי חיפה שלו הצליחה כנראה להבטיח את האליפות; ואלי טביב, שחשב שהתוכנית שלו הצליחה להבטיח שאלי גוטמן לא יישאר בהפועל ת"א. אפשר לאהוב את גוטמן, או לא לאהוב את הכדורגל ההגנתי שלו. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: האיש מקצוען. גוטמן הוא אחד שיודע איפה יעמוד כל קונוס כבר חצי שעה לפני האימון, ולמרות התדמית ההגנתית שלו, הרי שכשקבוצות כדורגל מפנימות את השיטה שלו, הן מצליחות להפיק מעצמן כדורגל מהנה בהרבה מזה שהיו מסוגלות לו במשחק התקפי לכאורה.

מה הקשר לטביב? האיש שאמור להיכנס בעונה הבאה להנהלת הפועל עושה הכל כדי לא להבטיח את עתידו של גוטמן בקבוצה, וכדי לא לתת לו להמשיך לבנות את מה שהתחיל העונה. במילים אחרות, טביב ניסה לייצר ספין שבסופו לא תישאל השאלה "איך לעזאזל הצליח גוטמן להביא את הפועל למאבק אליפות עם שמות כמו מהרן לאלה בהרכב", אלא דווקא השאלה "איך איבד גוטמן את האליפות במשחק העונה". שאלה שהיתה אמורה להקל על טביב להיפטר מהמאמן הכי אירופי בישראל. רק שבעוד טביב רוקח תוכניות, ביום חמישי התברר שגם הוא עדיין לא קובע הכל בהפועל וגם ספינים לא תמיד עובדים. עובדה, גוטמן חתם בהפועל.

אבל הנה שאלה שדווקא כן ראויה להישאל בהקשר של הפועל ת"א: איך זה שמי שהציג את עצמו כאחד שבא מאהבה, בשם ילדותו העשוקה, לבנות את הפועל כפ"ס מחדש, חותך בפתאומיות לעבר הפועל ת"א? שחקנים יכולים לעבור מקבוצה לקבוצה, אבל אוהדים? הרי בעלים של קבוצה מוכרח להיות אוהד עשיר, אחרת מה הוא בכלל מחפש בכדורגל? מה אתם אומרים? חשיפה? שידברו עליו? יכול להיות שזה כל מה שמעניין את טביב?

3. זה לקח להפועל ירושלים יותר מעשר שנים לבנות את עצמה כאלטרנטיבה לדבר האמיתי. זה החל עם משהו שהיה שונה במאה ושמונים מעלות מהמוכר לנו במכבי ת"א: עם קהל קנאי, גדל והולך, ועם כדורסל שבא מהלב: עדי גורדון, אחד מהכוכבים הגדולים של השנים הראשונות לאלטרנטיבה אפילו הדפיס את החולצות ה"רוחניקיות" של "יש בנו אהבה והיא תנצח". ולפעמים באמת ניצחה האהבה: פעם בניצחונות בעשרים הפרש על מכבי השנואה, פעם בגביע, פעם בגביע היול"ב, שאותו מיהר מאמן היריבה דאז וגם היום, פיני גרשון, לגמד במילים "יול"ב שמולב". אבל אולי זו דרכה של האלטרנטיבה, שהאימפריה המתערערת מנסה לגמד אותה.

בהמשך נחשפנו לעוד תחנות חובה בדרכה של האלטרנטיבה למיינסטרים הצהבהב: פה השופטים שדדו מהם ניצחון מכריע בגמר הפלייאוף, שם העירייה התנכלה לאולם הביתי שלהם ולא אפשרה להם להתפתח כלכלית, והיה גם, איך לא, בעלים שהרים תקוות לשמיים אבל נעלם והותיר אחריו בעיקר חובות. והנה, ככל שיענו אותם - כן ירבו וכן יפרצו: האוהדים באדום, חלקם עדיין עם החולצות ההן עם האהבה, ממלאים את ההיכל, שרים ורוקדים גם כאשר הקבוצה שלהם מגיעה בכל פעם אל הבאר - רק כדי לקבל צ'אפחה בגב ולדפוק אל דפנותיה את השיניים הקדמיות. עתה סוף סוף, משהושגה באופן סופי המטרה והתברר שהפרויקט האלטרנטיבי הוכתר בהצלחה מלאה, נותר רק לברר איך קרה שהפועל ירושלים הפכה להיות אלטרנטיבה מושלמת, אבל ממש ממש מושלמת, להפועל ת"א בכדורסל!

בין הפותרים נכונה יוגרל דרכון צ'כי מזוייף.

צרו איתנו קשר *5988