מומחה רפואי שמונה מטעם ביה"ד הפך את חוות-דעתו כשהתובע פנה אליו באופן פרטי

"גלובס" חושף מקרה חריג ומטריד, העשוי להציב סימן שאלה על הפיתרון המוצע. מומחה רפואי בעל-שם שמונה מטעם בית הדין כדי לתת חוות-דעת בעניינו של תובע, נתן חוות-דעת נחרצת וחד-משמעית שעל בסיסה נדחית התביעה. אלא שכאשר אותו תובע פנה למומחה באופן פרטי, מבלי ליידע אותו שכבר נתן חוות-דעת בעניינו, הוא קיבל ממנו (בתשלום) חוות-דעת הפוכה בתכלית. הסיטואציה כשלעצמה מקוממת וקשה לעיכול. כעת נוסף לה נדבך נוסף: התובע הגיש את חוות-הדעת השנייה בערעור שהגיש על פסק הדין. האם יש לקבל את חוות-הדעת השנייה שהושגה תוך שיבוש ההליך? מקרה זה, בדומה לדילמה של "פרי העץ המורעל", מציג נקודה נוספת שבה המשפט והצדק כנראה אינם נפגשים.

תבע את הביטוח הלאומי

יחזקאל מאיר עבד שנים רבות כרתך-מסגר במפעל "אגמו" בנהריה. באמצעות עו"ד עשהאל בר-נס ממשרד גוהר את גוהר הוא תבע מהביטוח הלאומי להכיר במחלת האסטמה בה לקה כתוצאה של "פגיעה בעבודה", שנגרמה מחשיפה לחומרים מזיקים כמו גז ארגון, כרום וניקל, חנקן, אבק, גידים מהשחזות ועוד.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מינה את פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מכון הריאה בבילינסון ומבכירי המומחים למחלות ריאה בישראל, כמומחה מטעם בית הדין. קרמר קבע, כי מאיר סובל מאסטמה קלה בלבד ובהתחשב בגורמים השונים שתרמו להתפתחות המחלה, "איני יכול לקשור את עבודתו למחלת האסטמה הקלה ממנה הוא סובל, ואיני מוצא עדות לנזק מיקרוטראומטי מצטבר כתוצאה מעבודתו".

גם שאלות הבהרה שהופנו פעמיים למומחה לא שינו את מסקנתו, והוא קבע בשתי חוות-דעת משלימות, שהשפעת נסיבות עבודתו של מאיר על המחלה, אם היתה, היתה זניחה בהשוואה לגורמים אחרים כמו נטייתו הטבעית והעובדה שהוא עישן.

נוכח מסקנות המומחה ולאחר שמאיר לא הגיש סיכומים, דחתה השופטת נאוה וימן את תביעתו. מאיר לא אמש נואש, ובאמצעות עו"ד אסי רונן הגיש הודעת ערעור שלא פורטו בה נימוקים. הוא הודיע כי בכוונתו להגיש הודעת ערעור מתוקנת, אך לא עשה כן.

רק בסיכומים שהגיש הוא נזכר להעלות נימוק אחד ויחיד: מאיר חשף כי פנה לפרופ' קרמר באופן פרטי, "על מנת שיחווה את דעתו ביחס לקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הבעיות בדרכי הנשימה והאסטמה. הפלא ופלא, (המומחה) קובע כי קיים קשר סיבתי: 'לדעתי יש מקום לקשור את עבודתו כרתך-מסגר עם התפתחות המחלה. ממליץ על הכרה במחלתו כמחלה מקצועית'". פרקליטיו צירפו לסיכומים את מכתבו של המומחה קרמר.

שופטי בית הדין הארצי קראו את הסיכומים ושפשפו את עיניהם בתדהמה. במהלך הדיון בערעור הם נזפו במאיר, על שהעז לפנות אל המומחה מטעם בית הדין באופן פרטי ולקבל ממנו מכתב הסותר לכאורה את חוות-דעתו, בלא להביא לידיעתו כי קיימת חוות-דעת שלו באותו עניין. כן הסבירו לו, שאם לא ימשוך את המכתב מהתיק, הם יחייבו אותו בהוצאות משפט בשיעור ניכר. עו"ד רונן הסביר שמאיר בסך הכל "רצה שהפרופ' יבדוק אותו. הוא רצה לפגוש את הפרופ' פנים מול פנים". הוא כמובן נענה להצעת השופטים ומשך את המכתב.

"טוב שכך עשה", כתב השופט שמואל צור בפסק הדין, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים יגאל פליטמן ורונית רוזנפלד. "אנו רואים בחומרה יתירה את התנהגותו של המערער ובאי-כוחו. פנייתו אל המומחה מטעם בית הדין באופן פרטי, הינה - על פניה - לא פחות מאשר שיבוש הליכי משפט. מומחה רפואי המתמנה על-ידי בית הדין הינו גורם אובייקטיבי האמור לשקף נאמנה את מצבו הרפואי של המבוטח. המומחה פועל בעניין זה כזרועו הארוכה של בית הדין ואין למי מהצדדים רשות לפנות אליו, אלא ברשות בית הדין. פניית המערער אל המומחה נועדה 'להעמיד במבחן' את חוות-דעתו שהוגשה לבית הדין. פניית המערער אל המומחה הכשילה אותו בביצוע תפקידו כמומחה מטעם בית הדין. דבר זה - על פניו - הוא פסול מעיקרו ומהווה פגיעה חמורה בהליך השיפוטי".

חוות-הדעת הוצאה

עורכי דינו של מאיר לא יצאו אף הם נקיים מהפרשה, למרות שהשופטים יצאו מנקודת הנחה שהם לא ידעו בזמן אמת על פנייתו של מאיר למומחה. ואולם, קבע צור, "עורכי הדין קיבלו מהמערער את המכתב של המומחה ולא סירבו לעשות בו שימוש. עורכי הדין הגישו את המסמך לבית הדין הארצי (בלא לבקש רשות לכך), תוך שהם מבקשים להסתמך עליו כדי לשנות את פסיקת בית הדין האזורי המסתמכת על חוות-דעת המומחה. בכך, על פני הדברים, הפכו עצמם עורכי הדין לשותפים למעשיו של המערער ונכשלו בביצוע תפקידם כ'פקידי בית הדין' האמונים על תקינותו של ההליך השיפוטי".

לגוף הערעור, הערעור נדחה משום שמרגע שהוצא מכתבו של המומחה מתיק בית הדין, נותרה בעינה חוות-דעתו שהוגשה לבית הדין האזורי, "ממנה עולה בבירור כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המערער ובין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל וככל שקיים קשר, הרי הוא זניח ובלתי משמעותי". משכך, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו.

נציג המעבידים, עו"ד מיכאל הילב (מנהל המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים), ונציג העובדים, פרופ' רן חרמש, התקשו להשלים עם התוצאה המשפטית וסברו שיש להשיב את התיק לבית הדין האזורי, שימנה מומחה רפואי חדש. "השופט צור הציג בצורה מלאה ומקיפה את המקרה, ואין לי אלא להצטרף לביקורתו הנחרצת, הן כלפי התובע והן כלפי עורך דינו", ציין חרמש. "למרות שאני מבין את השיקולים המשפטיים להכרעה זו, איני יכול להשלים עימם. חוות-הדעת הדין השנייה, למרות נסיבות השגתה המפוקפקות, קיימת, מהדהדת ומעלה ספק לגבי תקפותה של חוות-הדעת הראשונה".

ביקורת על המומחה

נציג המעבידים הצטרף כאמור למסקנתו, אך בניגוד לחרמש הילב סבר שיש להפנות את הטענות דווקא למומחה. "במקרה חריג זה הטענות חייבות להיות מופנות אל המומחה ולא למערער או לעורך דינו, גם אם יש פגם פרוצדורלי בהליך שנקטו". לדבריו, "קשה לקבל ולעבור לסדר היום כיצד רופא מומחה שמונה על-ידי בית הדין, נותן חוות-דעתו לבית הדין לפיה יש לדחות את תביעתו של המערער שביקש להכיר במחלה ממנה הוא סובל כ'פגיעה בעבודה', ולאחר זמן נותן חוות-דעת הפוכה, לבקשת המערער, לפיה המחלה היא כן ובאופן חד-משמעי 'פגיעה בעבודה'".

לבסוף קרא לגורמים הממנים את המומחים הרפואיים "לעשות הכל כדי שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, וזאת בלשון המעטה". למרות שבית הדין אינו נוהג להטיל הוצאות על אזרחים המערערים בענייני ביטוח לאומי, על מאיר הוטלו הוצאות מופחתות בסך 2,500 שקל.

הביטוח הלאומי יוצג על-ידי עו"ד ליאת אופיר. (ע"ע 85/07).