המודעות ליתרונותיה של הבנייה הירוקה גוברת בשנים האחרונות בישראל. הכנסים המקצועיים שנערכים בתחום מלאים, וגם במשרדי הממשלה יש עניין ופתיחות כלפי הנושא. אולם למרות כל אלו, על פני השטח לא מתרחש שינוי משמעותי, וכמעט ולא נבנים בניינים ירוקים בארץ.
לאחרונה נשמעות קריאות לחוקק חוקים שיחייבו את היזמים והקבלנים לבנות ירוק. הטענה היא שהעדר רגולציה הינו החסם העיקרי להפיכת הבנייה הירוקה לסטנדרד המקובל בארץ. אך האם אי ההסדרה השלטונית היא החסם העיקרי?
אחת הבעיות המרכזיות שמאפיינת את כניסת הבנייה הירוקה לשוק הישראלי היא שהיא נתפסת כהוצאה כספית שהקבלן והיזם לא מעוניינים לשאת בה. תמונה זו נוצרת מאחר והחישוב שנעשה לכדאיותה הכלכלית כולל רק את ההוצאות המיידיות של הבנייה, ולא גם את החיסכון העתידי בתחזוקה של הבית. חישוב זה הוא תולדה של מה שמכונה בפי כלכלנים "חסם הבעל בית - דייר" - לפיו בעל הבית נושא בעלויות הבנייה הירוקה, ואילו הדייר (ובעקיפין גם המדינה) "גורף" את הרווחים בצורת חשבונות מים וחשמל מופחתים.
התוצאה היא שהבנייה הירוקה משתלמת מבחינה כלכלית רק כאשר היזם בונה עבור עצמו (כגון: בתים פרטיים ומבני ציבור), בעוד שברוב המקרים בהם נבנים מבנים למכירה אין ליזם תועלת כלכלית מלבד האינטרס שיווקי.
מכאן יוצאת הקריאה ל"רגולציה", אשר תיצור "מגרש משחקים" הוגן בו העול והרווח יתחלקו שווה בין השחקנים. כך למשל, פיתחו מדינות שונות בעולם כלי מדיניות מגוונים (כגון מתן הלוואות בתנאים נוחים, הקלות במס, תוספת שטח בנייה ועוד) ה"מפצים" את בעל הבית על השקעתו מבלי שהרווח של הדייר ייפגע.
למדיניות מסוג זו קורא איגוד התעשיינים כאשר אצבעו מנופפת בעיקר כלפי הרווח של המדינה והחיסכון הישיר לאוצר. אולם על מנת להבטיח שהמדינה ואף קוני הבית יפיקו רווח מהבנייה הירוקה, חשוב לוודא כי היא אכן ירוקה.
זה מוביל אותנו לבעיה השנייה והלא פחות חשובה של הבנייה הירוקה בארץ. מה מבטיח כי מה שנבנה תחת האצטלה הירוקה הוא אכן ירוק? מזה כשלוש שנים קיים תקן ישראלי ל"בניינים ירוקים" שהוביל המשרד להגנת הסביבה במסגרת מכון התקנים. מטרת התקן הישראלי, שאינו מחייב במהותו, הייתה לקבוע סטנדרטים מדידים לבנייה ירוקה אשר מבטיחים כי המבנה ימזער את הפגיעה הסביבתית שלו.
יש הדורשים כי מקבלי ההחלטות יפעלו לקדם חקיקה מחייבת. לשיטתם, תפקיד הרגולציה לקבוע רף מינימאלי מחייב שידאג שהמבנים סביבנו לא יצרכו אנרגיה ומים בצורה מטורפת, שתהליך הבנייה ימזער וימחזר את פסולת הבנייה, ושחומרי הבנייה מסביבנו לא יהיו רעילים.
ומה בדבר הבירוקרטיה? בכנס בנושא הבנייה הירוקה הזהיר ראש מנהל התכנון מפני העמסה נוספת על העול הבירוקרטי באישור מבנים. כבר היום קבלת היתר לבנייה הוא עניין מורכב, מסורבל ובעיקר ארוך. עומס נוסף על התהליך עלול לגרום אנטגוניזם.
בעוד הדעות חלוקות לגבי האופן בו יש לקדם בנייה ירוקה בארץ, תחום זה עומד במקום. אם נציגי הממשלה, התעשייה והאזרחים לא יתחילו להניע את הגלגלים, עלולים להיווצר תקדימים בעייתיים אשר בסופו של דבר יעלו לחברה הרבה כסף ומשאבים, וללא רווחים כלכליים או סביבתיים.
איתי פלג הוא מומחה לבנייה ירוקה. המאמר נכתב בשיתוף עם עו"ד רעות שניר, יועצת למדיניות סביבה ובריאות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
