"אם הקרנות היו מסתמכות יותר על אנג'לים, הן היו עושות פחות טעויות"

הם הראשונים להיות מדוללים, אבל השקעתם היא בעלת הפוטנציאל הרב ביותר ■ כספם הולך למקומות הכי מסוכנים, אבל כשבנקים מתרסקים, ממילא קשה לדעת מה סולידי ■ לקראת כנס הביומד השבוע, ערכנו פאנל מיוחד של שלושה מהבולטים בהם

הם לוקחים את הסיכון ראשונים, משקיעים מכספם הפרטי ותורמים מניסיונם ומרצם לחברות. אין פלא שקוראים להם מלאכים - אנג'לים. אחר-כך הם מעבירים את השרביט לגורמים בעלי הון רב יותר ובדרך-כלל מדוללים, לעיתים עד כדי התאפסות.

בביומד המצב קשה במיוחד, בגלל הזמן והיקף ההון הדרושים. מאידך, ההשקעה הראשונית, היא זו שמאפשרת "לעשות את המכה", עם עליית הערך המשמעותית של החברות. היא גם זו שנותנת הכי הרבה סיפוק.

המשבר הכלכלי פגע מאוד באנג'לים. מקורות ההון שלהם נשחקו, חברות שבהן השקיעו, נסגרו או איבדו הרבה משוויין. מאידך, האנג'ל שיש לו עדיין הון, נמצא היום בעמדה מעולה לניצול הזדמנויות.

לקראת כנס ILSI-Biomed 2009, שיתקיים השבוע בימים שני-רביעי בהשתתפות "גלובס", ערכנו פאנל של שלושה אנג'לים - ד"ר שמעון אקהויז, ד"ר אורי גייגר ופרופ' מקס הרצברג. באופן טבעי, הסכימו ליטול בו חלק אלו שעבורם זו תקופה טובה.

גם בדילול אפשר להרוויח

* כדאי בכלל להיות אנג'ל בביומד בישראל? הרי הדרך קשה והסיכון גדול.

הרצברג: "אנג'ל קלאסי הוא אדם שעשה אקזיט ורוצה להחזיר מהניסיון והכסף שלו לתעשייה שבנתה אותו ואולי גם ליהנות בדרך. יש דווקא סיכוי להחזיר את ההשקעה, אבל הכסף צפוי להיות נעול כל-כך הרבה זמן, שאתה צריך להיות מוכן להגיד לו שלום".

אקהויז: "להיות אנג'ל זה תהליך של יצירה והזדמנות לעבוד עם אנשים צעירים וחדשניים. זה בהחלט גם משתלם, ואני דואג לא ליפול למלכודת של השקעה בטכנולוגיה שהתאהבתי בה, בלי שיהיה לה בסיס עסקי.

"היו השקעות שבהן הייתי מעורב רק פיננסית, וזה הלך בסדר, אבל גיליתי שהתוחלת של ההשקעות שלי גבוהה בהרבה כשאני משקיע בחברה שאני גם מעורב בה. צריך לזכור שגם כשאנג'ל מדולל, שווי החברה הרי עולה מאוד, כך שהוא עדיין יכול להרוויח הרבה".

גייגר: "הייתי אלוף בלהפסיד כסף בהשקעות פאסיביות. השקעתי סכומים קטנים בחברות עם פוטנציאל, אבל לא הייתה לי שום השפעה. פעמים רבות מדי זה הגיע למצב שהחברה הצליחה ודוללתי החוצה, או שהיא נכשלה בגלל בעיה ניהולית שלא יכולתי להשפיע עליה. להערכתי, התוחלת של המודל של המשקיע הפרטי הפאסיבי היא שלילית.

"מתוך הניסיון, הבנתי שרק דרך השקעה מעורבת, אפשר למנף כסף פרטי בסטארט-אפים. אם משקיע מעורב, הוא בלתי ניתן להחלפה והוא גם מקבל חלק מהתגמול שלו מתוך המעורבות".

הרצברג: "כששואלים למה אני משקיע בביומד, אני אומר בצחוק 'כן, זו באמת לא השקעה סולידית כמו בג'נרל מוטורס או ליהמן ברדרס'. אם אתה מאמין במשהו, צריך לקחת גם סיכונים. מעבר לכך, זו התמכרות. אני בכל פעם אומר שזו הפעם האחרונה ואז משקיע שוב"

*מהי מערכת היחסים בין אנג'לים לקרנות?

הרצברג: "האנג'ל חייב להעביר את השרביט לקרנות והוא תלוי בהן. מאידך, הקרנות תלויות באנג'לים, כי בזכותם מגיעות חברות לשלב ה-Seed. כשבוחנים הישרדות של חברות לאורך חמש שנים, רואים שאלו שבהן השקיעו אנג'לים, הן בעלות סיכויי ההישרדות הגבוהים ביותר. אם הקרנות היו מסתמכות יותר על אנג'לים, הן היו עושות פחות טעויות.

"חלק מהקרנות מגיעות ומיד דוחקות את האנג'ל החוצה. אני מבין את זה. הרי האנג'ל בדרך-כלל מעורב בניהול ומקורב ליזם ואילו הקרנות רוצות להכניס שיטות ניהול חדשות. ובכל-זאת זה חבל. האנג'ל הוא מעורב ומנוסה ואין איש בעל אינטרס חזק ממנו להצלחה.

"אני נותרתי יו"ר פעיל ב-VBL, למשל, גם אחרי ההשקעה של הקרנות בה, ומיוזמתי ביקשתי שיחליפו אותי כשהרגשתי שהחברה צריכה ללכת בכיוון אחר".

התועלת שבגמישות

גייגר מספר שהמודל של אקסלמד נועד לפתור את בעיית הדילול של המשקיע הפרטי. "הקצינו מספיק כסף ובחרנו את ההשקעות, כך שנוכל לקחת את החברה עד האקזיט, אפילו במו ידינו, ללא שותפים".

המודל ייחודי לתקופה של משבר, כי הוא מחייב כניסה לחברה בשלבים מתקדמים יחסית ובזול. לדבריו, "זה אפשרי עבורנו דווקא כי אנחנו לא קרן. כך אנחנו יכולים להקים חברה להשקעות עכשיו, כשיש הזדמנות, ולהפסיק להשקיע אחרי שתיגמר התקופה המפתה".

לגייגר אין טינה כלפי הקרנות, גם במקרים בהם דוללה השקעתו עד כדי היעלמות. "ככה זה עובד", הוא אומר. גם הרצברג מבין ולא כועס. "גם ב-D-Pharm וגם ב-VBL, אני מרוצה מהעבודה שעשו הקרנות וחברות ההשקעות".

*לאן פני תעשיית הביומד הישראלית?

גייגר: "בגלל המחסור במנהלים בתעשייה, צריך להתמקד בעסקים בשלבים שבהם העיקר הוא חדשנות, ולא בעסקים שבהם העיקר הוא ניהול. דוגמה טובה לכך היא ונטור, אם כי המקרה שלה הוא באמת סוג של זכייה בלוטו.

"יעברו לפחות 10 שנים עד שתהיה כאן תעשייה עם חברות מבוססות. ואני מקווה שאנחנו נוכל לתרום לכך. מחסור בכסף ומנהלים, אלו שתי הבעיות העיקריות של התעשייה".

הרצברג: "מגיעות אליי היום הזדמנויות מצוינות, וזה לא רק בגלל המשבר. היזמים מאוד השתפרו. הרעיונות שלהם יותר ברי-ביצוע. היזמים מתחילים להחליף את הדיסקט שאומר 'אקזיט ענק בכל מחיר' ועוברים לחברות קטנות, אבל אמיתיות יותר.

"אגב, רשת האנג'לים והמשקיעים הפרטיים בישראל היא אחד ממקורות החוזק שלה. אני לא מכיר עוד הרבה מקומות בהם זה קיים, מלבד ישראל וארה"ב".