ביהמ"ש: עורך דין אחראי לנכונות הפרטים במודעה למכירת דירה

בית משפט השלום בתל-אביב קבע כי עורך דין (ובמיוחד נוטריון) אינו יכול לפרסם פרטים שגויים במודעה למכירת דירה, ולהטיל על הקונים אחריות לבדוק את נכונות המידע.

השופטת יעל אחימן חייבה את עו"ד משה לברן ואת מוכר הדירה להשיב לקונים פיקדון בסך 75 אלף שקל ולפצותם ב-10,000 שקל בגין עוגמת-נפש, וכן בהוצאות ושכר-טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.

לברן פירסם בעיתונות, בשם המוכר, הזמנה להציע הצעות לרכישת דירת 4 חדרים בכיכר-המדינה בתל-אביב. במודעה נאמר: "הנכס מוצע כפי שהוא (AS IS), ועל המציע לבדוק על אחריותו כל שייראה לו דרוש, כך שההצעה שתוגש תסתמך רק על בקשת המציע".

הקונים טענו כי בפועל דובר בדירת 3.5 חדרים (שטח החדר היה 7.66 מ"ר במקום 8 מ"ר - השטח המינימלי הנדרש), ולפיכך הוטעו.

השופטת אחימן קבעה כי מדובר במצג מטעה וכוזב מצד המוכר ולברן, וכי אין להקל ראש בחסרונם של אותם 34 סמ"ר, העושים את ההבדל בין חצי חדר לחדר לפי החוק. "מדובר בסטיית שטח בת 4% החורגת מסטיית התקן המותרת (2%), ואם נקבע כי זו אינה בעלת משמעות - כי אז היכן נציב את הגבולות האלטרנטיביים?", ציינה.

נקבע גם כי הקונים היו רשאים להסתמך על אמיתות הפרטים שבמודעה. "מכירה בשיטת AS IS, המחייבת בדיקה עצמאית מצידו של הרוכש, אינה כוללת נתונים הנקובים במודעה עצמה. כך, לדוגמה, רשאי הרוכש להסתמך על נוסח המודעה לעניין ייצוגו של טורקלטאוב (המוכר) על-ידי עו"ד לברן, לאמיתות הזיהוי הרישומי של הדירה (גוש וחלקה), כמו גם לנכונות זיהויו של המוכר כפרסונה וכו'. תפיסה מנוגדת בהכרח תביא לתוצאה קיצונית, על-פיה רשאי כל אדם לפרסם מודעה שיקרית בעליל - כל עוד הקפיד להסיר מעל עצמו באופן הצהרתי כל אחריות למידע שמסר".

נקבע כי המוכר אחראי להטעיה משום שלכל הפחות היה עליו לדעת כמה חדרים בדירה. האחריות על עו"ד לברן הוטלה משתי סיבות: ראשית, קוני הדירה לא היו מיוצגים בשלב הראשון, ולפיכך הוטלה עליו גם החובה לייצגם, ולהזהירם כי עליהם לבדוק את מידות החדרים. גם אם המוכרים היו מיוצגים, הוסיפה אחימן, התוצאה לא היתה משתנה, משום שלברן הוא גם נוטריון, ולפי חוק הנוטריונים חלה עליו חובת נאמנות כלפי הקונים, "שמשמעותה אימות ובדיקת הפרטים המתפרסמים בשמו במודעה לציבור".

המקור השני לחיובו היה חובת הזהירות המושגית של עורך דין. "לפי השקפה זו, נראה את עורך הדין כאחראי לכל נזק שנגרם למאן דהוא, כתוצאה מפעילותו במישור הציבורי", נקבע.

אחימן ציינה כי לברן הוא שיזם את המכירה בדרך של מכרז, שיטה שאמנם אינה אסורה בחוק אך נועדה להחליש את כוח המיקוח של הרוכשים והדגשת נחיתותם למטרת רווח כספי.

לדברי השופטת, "עו"ד לברן נכשל למצער בכך שלא בדק את הפרטים הנוגעים למספר החדרים ובכך גרם להטעיית הקונים. לא יהא זה הוגן לאפשר ללברן, בסיטואציה שבה בחר להעניק את שמו ותוארו להליך מכירה פומבי, להסתתר מאחורי גבו של מרשו כשנסתבר שפרטים שנמסרו במודעה היו כוזבים. כשם שעו"ד לברן נחשף לציבור במודעה שפירסם, כך חייב הוא להמשיך ולעמוד חשוף בחזית ההגנה על הפרטים שמסר, וככל שאלה נתגלו כמטעים - ידבק הרבב גם בבגדו הוא". (ת.א. 62051/06).