בשפיץ של אנגליה

אנגליה מתחילה טוב, ממש טוב. הצוקים הלבנים של דובר מזהירים בניקיונם מעל מימי תעלת לה מאנש העכורים, כמו חריץ של גבינה צרפתית דווקא. זו הדרך להגיע אל הארץ הזאת: לא דרך הטרמינל הצונן של הית'רו, לא דרך המנהרה התת-ימית, שסופגת את הרכבת בין שדות ושפולטת אותה בין שדות דומים במסע ישיר בין כרך עסוק אחד לכרך עסוק אחר, אלא בדרך הים, ברוגע, במעין כמיהה.

מחוז קנט (Kent), הטפח הקטן של אנגליה שממזרח ללונדון, הוא אחת מפיסות האדמה המוחמצות ביותר בעולם. עשרות אלפים עושים מדי יום את דרכם בין בירת בריטניה לערי היבשת - פריז, בריסל, אמסטרדם ואלה שממזרח להן. חלק מן הנוסעים טסים ממש מעל לתעלה, חלקם טסים ברכבת היורוסטאר מתחתיה, אחרים נחפזים ברכב אל המעבורות ומהן. כולם מפספסים.

הפספוס הגדול ביותר שייך לתיירים בפריז, שמנצלים יום או יומיים מחופשתם לגיחה לונדונית. קנט, ולא לונדון, היא שמעניקה לביקור בפריז את התוספת המושלמת. מבלי להעמיק פיזית לתוך אנגליה ניתן להגיע אל תמצית האנגליות הכפרית. אפילו דובר (Dover) עצמה, עיירת נמל גדולה ומחוספסת יחסית לאחיותיה שלאורך החוף, מלאה קסם. מעליה, על הצוק, מתנשאת אחת הטירות הנאות ביותר במחוז ואחת המעניינות ביותר. טירת דובר, הסמוכה מכל טירה בריטית למשכנם של מלכי צרפת הכובשים, של הנאצים ושל יתר שיקוצי אירופה, היא אחד המבצרים החסונים בעולם. כל ההר שתחתיה הוא מבוך של מנהרות ושל בונקרים, שמהם יכולים המבקרים להגיח מדי פעם אל מרפסות נסתרות ולהביט אל הים שלמטה ואל היבשת המאיימת שמעבר לו. גבינה צרפתית אמרנו? נכון יותר שוויצרית.

למרגלות הטירה, ברצף חמוד להפליא של בתי כפר המוביל אל הטיילת של דובר ואל מרכזה, מציע הפאב The First and Last שיחה חביבה וכוס טובה של ביטר מקומי (Master Brew הוא המותג המומלץ לכל מי שמוכן לשאת את הבירה שלו נטולת גזים ומוגשת בטמפרטורת החדר). ילדים, כלבים, ואפילו תינוקות, ממלאים אותו בצהרי יום ראשון עצלים. בעצם, אין צורך להרחיק מכאן כלל. לא אל תוך הארץ ולא במעלה החוף. הפאב הזה הוא אנגליה כולה. באמצעות הטירה הגנה דובר על אנגליה מפני כיבושה. באמצעות הפירסט אנד לאסט היא כובשת בעצמה.

שודדים ואצילים עצלנים

מי שבכל זאת יחליט להמשיך צפונה, ולו עשרה קילומטרים, ימצא את עצמו בעיירה דיל (Deal), אחת מעיירות החוף השרמנטיות ביותר בבריטניה. האווירה הזולה השורה לרוב בעיירות נופש אנגליות פשוט אינה קיימת כאן. בתים נאים נושקים לחוף החצצי, מאוכלסים בפאבים מוצלחים, במסעדות טובות ובפונדקים שנעים להעביר בהם לילה. דיל אולי רוגעת, אבל אינה נטולת אופי. אם דובר הייתה תמיד מבצרה הצבאי של קנט, דיל הייתה עיירתם של המבריחים ושל הפרחחים. מול חופי העיר מצוי שרטון חול, נסתר בזמן הגאות, שגרם לטביעתן של כאלפיים ספינות, וזה רק בהיסטוריה המתועדת. מבריחי דיל היו ממהרים אליו לאגור שלל מיד משהיה מופיע תורן נטוי מעל האופק. כיום מנצל מועדון הקריקט המקומי את השרטון, ועורך עליו מדי שנה טורניר. רק בשעות השפל, כמובן.

לאורך חופה הממשי של אנגליה ניתן לטייל צפונה ברגל, ואז לפנות מערבה אל העיירה סנדוויץ' (Sandwich). המאכל המקובל קרוי על-שמה רק בעקיפין. על-פי האגדה היה ג'ון מונטגיו, האציל ששלט בסנדוויץ' במאה ה-18, מהמר כפייתי. הוא פקד על טבחיו שימציאו לו מאכל שבאמצעותו יוכל להשביע את רעבונו מבלי לקום משולחן הקלפים. מונטגיו עצמו, הגם שתוארו The Earl of Sandwich נגזר משם העיירה, לא גר בה, וייתכן שמעולם לא טעם את סנדוויצ'יה. אחוזתו שכנה דווקא סמוך לעיר קיימברידג' המרוחקת.

כך או כך, נחמד לאכול סנדוויץ' בסנדוויץ', לבחור ממזנון מקומי אחד כריך ממולא ברוסטביף ובחזרת, ולקחת אותו דרך סמטאות בנות ימי הביניים אל מעבר לדלת צבועה בכחול הקבועה בגב הכנסייה הגדולה. מאחוריה מצוי גן נסתר וקסום, מושלם לפיקניקים. עוד פינה טובה לסנדוויץ' בסנדוויץ' היא על גדות הנהר שעובר בעיירה, אבל יש במראה המים משהו מעט מעציב. סנדוויץ' הייתה במהלך ימי הביניים עיר הנמל העסוקה ביותר בבריטניה. הנהר הרחב שבו עגנו הספינות נסתם במרבצי קרקע שנשא עמו, והפך לנחל צנוע. עורקיה של סנדוויץ' הסתיידו, והיא הייתה לעוד סוד נסתר של קנט.

סיפורי קנטרברי

לפחות אתר אחד במחוז אינו סוד נסתר, אלא דווקא אתר תיירות שעולים אליו לרגל. זוהי הקתדרלה המהוללת בעיר קנטרברי, מוקד עתיק לעלייה לרגל (יצירת המופת "סיפורי קנטרברי", מאת ג'פרי צ'וסר, מורכבת ממעשיות שאותן סיפרו כביכול עולי רגל בדרכם אליה), ומושב הארכיבישוף הראשי של הכנסייה האנגליקנית. הסיפור ההיסטורי שקשור במבנה הנפלא הזה מעניין, אמין ומותח מזה של ממציא הסנדוויץ'.

בעיצומה של המאה ה-12, תקופה של מתח בין המלכות והכנסייה הקתולית, נרצח כאן הארכיבישוף תומאס בקט על-ידי אנשיו של המלך הנרי השני. הנרי עצמו היה זה שמינה את בקט לתפקיד, מתוך תקווה שחברו לציד יכניע את הנצרות האנגלית למרות הכתר, אבל הארכיבישוף הטרי גילה את הדת. הוא סירב לכפוף את הכמרים לחוקיו הקשוחים של המלך, ויצא לגלות בצרפת. אחרי שש שנים שב לקנטרברי, ומצא את עצמו נרדף אל תוך הקתדרלה על-ידי אביריו של הנרי. אלה פילחו את ראשו בחרבותיהם, ואז שלו מגולגולתו את מוחו. הוא הזכיר להם, לדבריהם, פנינים ושושנים.

הנרי עצמו נאלץ להלך ברחבי קנט ברגליים יחפות, ולבלות לילה שלם עירום בקתדרלה, כשכמרים מצליפים בגופו, כדי לכפר על חטאו. כל הדרמה הזאת היא רק הקדמה לאודיסיאה שעברו עצמותיו של בקט לאחר מותו. הן נודעו כמחוללות נסים וכמרפאות תחלואים, ולכן נגנבו, הוסתרו, נמצאו, נעלמו, ומה לא. כיום אין למצוא אותן מתחת לצריחי הקתדרלה, אבל הסיפורים בהחלט שם. הם מסופרים מפי מדריכים מטעם האתר, המכירים כל פינה, פרוזדור, סטיו וחצר נסתרת בוותיקן האנגליקני היפהפה הזה.

קנטרברי היא הרבה יותר מקתדרלה. היא עיר מתוקה של כ-40 אלף נפש, עטורה חומות ומגדלים. נהר הסטאור (Stour) חוצה אותה, מתפצל בקרבה לשתי תעלות צנומות ועדינות, ומקשט גנים, סמטאות ומבני עץ עתיקים. המרכז העתיק הוא חגיגה לאוהבי השופינג. יש בקנטרברי הכול - מאופנה גבוהה ועד אופנת רחוב זרוקה. לרחובות ההומים והחמודים של קנטרברי, ולא ללונדון המלחיצה והענקית, כדאי להגיח מן היבשת למסע קניות זריז. מסע כזה משתלם מאוד היום, כשהפאונד חלש יחסית. מי שיוסיף לעסקות הטובות את צוקי השמנת של דובר, כוס טובה של שיכר, סנדוויץ' בסנדוויץ', טיול לאורך החוף וסיפור רצח עתיק יצא מקנט בשלל מרשים יותר מזה של שודדי אלפיים ספינות. **