הג'וב האיטלקי בבית ציוני אמריקה

"אני בהלם! איזה שינוי, לא זיהיתי את המקום", אומרת השחקנית מיטל עמר בפגישה מקרית תחת השנדליר ב...שירותי הנשים. מקום לא שגרתי למצוא בו פאר שכזה, אבל הוא נראה במקומו במסגרת השינוי המתחולל ב-ZOA תל-אביב, המוכר יותר בשמו הקודם, "בית ציוני אמריקה". עמר הגיעה ל-ZOA בשבוע שעבר כדי להשתתף בסדנה היוקרתית של מאמנת השחקנים ההוליוודית איוונה צ'בק. "הופעתי כאן במופעי פרינג' לפני שנים וזה פשוט לא אותו מקום", היא אומרת.

את הטאץ' ההוליוודי שהעניק למקום "מעצב הבית", אדריכל מיקלה סימאונה, ניתן להרגיש כבר בצעד הראשון מהרחוב פנימה, בכניסה המוזהבת, שקירותיה מחופים אריחים רכים מרופדים בסאטן זהוב.

דלתות זכוכית הנפתחות מלוא רוחב המבואה תפסו את מקומן של הדלתות הכבדות, שכלאו את הפנים בעבר. מול הכניסה מתעקל כלפי מעלה גרם המדרגות המהודר ובראשו משתלשלת מנורת קנים (קנדלברה) גדולת מידות - שחזור עדכני של המנורה המקורית שנתלתה שם בימי הזוהר של המקום.

נראה כאילו תיכף תרד במדרגות סקרלט אוהארה קולוניאלית, אך במקומה עולים ויורדים ויושבים בפינות ההסבה שבשני הטרקלינים אנשי קולנוע ותיאטרון, אנשי עסקים בכנסים וצעירים במופעי סטנד-אפ.

תוכן עסקי ותרבותי

סימאונה, שם לוהט בזירת העיצוב המקומית, מלווה את מתיחת הפנים המתחוללת במקום בשנתיים האחרונות, בניצוחה של מנהלת הבית, שולי זיו. שינוי התדמית של בית ציוני אמריקה, שייחנך מחדש באירוע חגיגי הערב, הוא חלק מהתוכנית האסטרטגית של בעליו, מעצב האופנה ואיש העסקים הניו-יורקי אלי טהרי, שרכש את המקום לפני כשנתיים והחליט להשקיע בו ולהפיק ממנו את המירב.

"טהרי העמיד תקציב של 1.5 מיליון דולר לשיפוץ ולשדרוג המקום", מספרת זיו. "התחלנו בקטן, התקדמנו בשלבים, והעבודה עדיין נמשכת. בשנתיים הגדלנו את הפעילות ב-50%, וכיום פוקדים את המקום כ-30 אלף איש בחודש".

ההתחדשות באה לידי ביטוי בכל הרמות - החל מהשיווק לאירועי תוכן עסקי ותרבותי, עבור בנראות הוויזואלית של המותג, בעיצוב, בשילוט, בלוגו ובפרטים נוספים בעיצוב סטודיו אינפיניטי; המשך בתאורה החיצונית של הבניין, תאורת אווירה המתחלפת לצבעים חמים או קרים, בעיצוב צח כהן; ועד לעמדות הקפה והכיבוד, שמנוהלות על-ידי "מתוקה".

פרט למזנונים הקטנים פועלים במקום, זה לצד זה עוד בר "תומא", מסעדת "מרתה" ומסעדת "טאפא". כל אלה מושכים ל-ZOA תנועה שוקקת והמקום הומה בחיוניות לאורך רוב שעות היממה.

הטרקלין החדש בבית ציוני אמריקה

הבניין, פנינה מודרניסטית שתכננו אדריכל מאיר הורמן ומהנדס נתן אור, נבנה בראשית שנות ה-50 על ידי ההסתדרות הציונית האמריקנית. הוא יועד מלכתחילה להיות מבנה ציבור ומרכז תרבות, שיגרום לחברי הקהילה האמריקנית בארץ "להרגיש בבית". בהתאם למטרותיו, הצליח לגלם בכפיפה אחת את הרוח האמריקנית של אולמות נשפים ותיאטראות מפוארים ואת האווירה הצנועה וההסתדרותית משהו של ארץ ישראל הישנה והטובה.

הבניין מחופה אבן שיש, מוקף גינה מזמינה, שעל קירו החיצוני מתנוסס שם האגודה באותיות פליז מבהיקות (שנשלחו לניקוי בהוראת האדריכל, כדי להשיב להן את כבודן האבוד). כניסת עמודים מפוארת מצלה על כביש גישה מתעגל במיוחד, כזה שבו שומרי סף במדים ממהרים לפתוח את דלתות מכוניות השרד בפני אורחיהם הנכבדים, בכל קנטרי קלאב או מלון אמריקני מהודר.

שנות ה-50 העליזות בבית ציוני אמריקה

כיום חסומה הכניסה לכלי רכב ואת מקומו של הדורמן על המדרכה מול הכניסה תופסים אופנועים החונים שלא כחוק. "זהו שריד שעוד לא הצלחנו לנקות", נאנחת זיו. אבל עם השינוי הכללי במקום נראה שגם הבעיה הקטנה הזו תיעלם עם הזמן (וקצת עזרה מהעירייה).

בין איטליה לישראל

סימאונה (37), שם לוהט ומסקרן בזירת האדריכלות המקומית, נולד בישראל לאם עולה ממרוקו, ולאב איטלקי שנשלח לכאן להקים מפעל זכוכית של מורנו, בשנות ה-60. "אמא באה לחפש עבודה וכך נפגשו", הוא מספר. הוא האמצעי בין שלושה אחים, אך באיטליה הותיר אביו משפחה בת שישה ילדים.

"הוא היה הקתולי הראשון שהתגרש", מסגיר סימאונה בביישנות את הפרט הפיקנטי. ילדותו עברה עליו בדילוגים בין איטליה לישראל ובנעוריו חזר לארץ לשרת בצבא, אך את לימודי האדריכלות עשה ברומא ובברלין. שם למד אצל האדריכל הכוכב דניאל ליבסקינד, אף הוא בעל נגיעה ישראלית, והתמחה במשרדו בתקופת העבודה על פרויקט המוזיאון היהודי בברלין.

ב-2004 חזר סימאונה לארץ (בעקבות אהבה לישראלית שפגש ברומא). הוא החל לעבוד כשכיר ואחרי שנתיים של חיפוש דרך החליט "לקפוץ למים" ופתח ב-2006 את משרדו העצמאי. מאז הספיק לעסוק בעיצוב פנים של ברים ומקומות בילוי כמו מועדון ה"זאפה" ו"דונה מרטין" בת"א.

*זה נחשב לתחום עיצוב מאוד סקסי.

"זה תחום עסקי לא פשוט. במקומות בילוי הכול מחושב לפי וודקה רד בול ומרטיני ביאנקו. הקונספט של העיצוב עוזר לתת למקום את האופי".

*שם אפשר להשתולל?

"גם בבתים פרטיים. נכון שאני מוכר יותר בזכות מקומות כאלה, שחשופים לקהל אבל עשיתי מאז חנויות, בתי יוקרה, ומבנים ציבוריים, כמו הפרויקט של ZOA".

סגנון קלאסי-שיק

סימאונה הגיע לפרויקט במקרה, כשעיצב תערוכה לרגל 50 שנה למותג המשקאות ג'ק דניאלס. זיו התלהבה מהכשרון וההמצאתיות שגילה בעיצוב התערוכה, והזמינה אותו לעבוד עימה על שיפוץ הבית. את סגנונו האישי הוא מתאר במלים "קלאסי-שיק", וככזה התחבר בקלות לערכים האדריכליים של המקום ולכוונתו של טהרי, ליצור למקום מראה מהודר אך בה בעת מזמין ונינוח, ובעיקר קלאסי.

הוא התבונן בתמונות מקוריות משנות ה-50, וכשהוא "מקשיב לבית", ניכר שהוא מנסה להתאים את פרטי העיצוב שלו לאופיו המיוחד - החל מבחירת הפרטים ועד לצבעוניות ולגימור הקטיפתי של צביעת הקירות.

"הבניין סבל מתדמית מאוד ישנונית והיום כבר במראה שלו הוא תופס כיוון אחר", הוא אומר. "זה בניין לשימור בדרגה מחמירה כך שבחוץ נגענו רק מעט - דאגנו בעיקר לניקוי ולשחזור החלונות". את המראה החיצוני משלימה בשעות הערב תאורת אווירה. מבפנים, לעומת זאת, נבחר טיח בגווני חול ואבן המונח על הקירות בגימור מיוחד, במראה שיש וקטיפה.

מראה מהודר ובה בעת נינוח. סימאונה

מעקה המדרגות, גופי התאורה הנחושתיים, גווני הזהב בקירות ובתקרת הטרקלין שבקומת הכניסה, יחד עם רהיטי העור הרכים שממתינים ליושבים בטרקלין רחב הידיים שבקומה השנייה - כל אלה נותנים טון עכשווי להדר הקלאסי של המקום, שכמו המתין כל השנים שיגלו אותו מחדש. מאולמות מיושנים ומרכז תרבות מזדקן שאיבד מזוהרו אי שם בשנות ה-80, הפך ZOA לאתר מעודכן, מאובזר היטב, ואלגנטי באופן מפתיע.

טהרי מגיע לישראל השבוע כאורח כבוד של אירוע הגאלה השנתי ותצוגת האופנה של בוגרי שנקר, בית הספר הגבוה לעיצוב ולהנדסה. את בית ZOA המחודש, הוא יחנוך במסיבת קוקטייל חגיגית משלו. כמעצב, טהרי מקדיש תשומת לב רבה לפרטים. זאת הסיבה, אגב, לכך שאת השירותים עיצב עבורו מעצב העל פיירו ליסוני, האחראי לעיצוב הבוטיקים של טהרי ברחבי העולם. זיו מספרת, שטהרי רואה בשירותים מקום חשוב במיוחד, ולכן ביקש מידידו ליסוני לטפל בהם עוד לפני שהחל תהליך השיפוץ הנרחב במקום. *